בש"א 9480/11 תאופיק שלופה נ. אריה פריסקו

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 6.12.11 בע"א 7349/11, במסגרתה נמחק ערעורו בהליך המרכזי של המערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.7.11.

בהחלטתו קבע הרשם כי הערעור הוגש שלא כדין, ולפיכך דינו להימחק. זאת, מאחר שמכוח סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי

המשפט ), פסק דין של בית משפט מחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת רשם ניתן להשגה רק במסגרת בקשת רשות ערעור. במסגרת זאת, ציין הרשם כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינן מסמיכות את בית המשפט לדון בערעור כבבקשת רשות ערעור. כמו כן ציין הרשם כי אין בהחלטתו משום קביעה באשר לסיכויי הבקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות ערעור באם תוגש.

על החלטה זו מערער המערער בפניי. במסגרת הערעור טוען המערער כי שגה הרשם בקביעתו שמדובר בערעור מכוח סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט, וכי מדובר בערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט המחוזי. לחילופין, מבקש המערער כי בית המשפט יעניק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור וידון בערעור שהוגש כבבקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בהחלטת הרשם ובהודעת הערעור על צרופותיה, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

בפתח הדברים יצוין כי, כפי שציין הרשם בהחלטתו, אין בית המשפט מוסמך לדון בערעור כבבקשת רשות ערעור. משכך, ממילא מתייתר הדיון בטיעוניו השונים של המערער לענין הארכת המועד, ועל אלו להיבחן במסגרת בקשת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בפני הרשם, באם תוגש כזו.

לעניין סיווג ההליך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם. יתר על כן, אף אם הייתי מקבל את טענתו המשפטית של המערער, על פיה פסק דינו של בית המשפט מהווה בו בעת פסק דין בערעור רשם עליו ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור, וכן פסק דין סופי בהליך, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה בעניינו. במקרה זה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה פסק דין ב"גלגול שני", המסיים את הליך הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. משכך, אף על פסק דין זה היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור.

משמצאתי כי אף לגישת המערער עצמו דין הערעור שהגיש להימחק, אינני נידרש להכריע בשאלת סיווג סוג בקשת רשות הערעור שעליו להגיש. אם כבקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אם כבקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור על החלטת רשם (למורכבותה של סוגיה זו ראו: בש"א 7338/01 וינברג-דורון ושות' נ' עו"ד כהנא , פ"ד נו(2) 913 (2002)). משכך, אותיר שאלה לא פשוטה זו לעת הצורך.

סוף דבר, הערעור נדחה.