בש"א 4554/15 יורם שמעון נ. ינון כהן

מזכירות בית המשפט לא קיבלה לרישום הודעת ערעור אותה ביקש המבקש להגיש על פסק דין והחלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ומכאן ההשגה שבפניי בה טוען המבקש כי המזכירות שגתה בהחלטתה זו.

לאחר שעיינתי בחומר שצורף סבורני כי צדקה מזכירות בית המשפט וכי אכן לא היה מקום לקבל לרישום את ההליך, המופנה כלפי פסק דין מיום 20.2.2012 וכלפי החלטה מיום 17.5.2015.

ברקע הדברים תביעה אותה הגישו המשיבים 1-2 לעניין רישום בית משותף בבני ברק, וזאת נוכח מחלוקת הנוגעת להצמדת החניות בבניין לדירות ולעניין זיקת הנאה לטובת דיירי הבנין בגג הבניין על שטח הצמוד לדירה של אחד הדיירים. בפסק הדין מיום 20.2.2012, אשר ניתן מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נקבע אופן רישום הבנין והמשיב 6 מונה ככונס נכסים לצורך ביצוע הרישום. כן צוין בפסק הדין כי שכר טרחתו של המשיב 6 יחול על כל בעלי הדירות, אשר ישאו בו בחלקים שווים. לאחר שרישום הבית המשותף הסתיים הגיש המשיב 6 בקשה לפסיקת הוצאותיו, ובהחלטה מיום 17.5.2015 נקבע שכרו של הכונס בגין כל יחידת דיור.

המבקש הינו בעלים של אחת מן הדירות בבניין נשוא ההליך, וצורף כנתבע לכתב התביעה. בהודעת הערעור שהגשתה מתבקשת ציין המבקש כי לא ידע על התביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וכי הדבר נודע לו רק באפריל 2014. אולם המבקש אינו מנסה להיבנות מאי ידיעה זו בכל הנוגע לאיחור בהגשת הערעור - ודומני כי טוב עשה שלא ביקש להעלות כל טענה בעניין וזאת בשים לב לכך שגם לטענתו נודע לו על פסק הדין באפריל 2014, לפני למעלה משנה, וביום 5.2.2015 הגיש בקשה לעיין בתיק בית המשפט קמא - אלא שטענתו היא כי הערעור מוגש אך כעת למרות שנודע לו על פסק הדין מיום 20.2.2012 כבר באפריל 2014, מן הטעם שמדובר ב"פסק דין חלקי", אשר הושלם רק בהחלטה המאוחרת מיום 17.5.2015 "הסוגרת את התיק על כל רבדיו". על כן, כך לטענתו, רשאי הוא להגיש ערעור בזכות על פסק הדין ועל ההחלטה במועד בו נעשה נסיון להגישם (30.6.2015).

גישה זו לא ניתן לקבל. פסק הדין מיום 20.2.2012 ככותרתו כן הוא - פסק דין, בו סיים בית המשפט את הדיון בסעדים להם עתרו המשיבים 1-2 (ל"מבחן הסעד" ראו (ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354, 362-365 (1997)). למעשה גם המבקש אינו חולק על כך שמדובר בפסק דין אלא שלשיטתו מדובר ב"פסק דין חלקי". אלא שגם אם נכונה טענתו זו אין בכך כדי להועיל לו שכן המועד להגשת ערעור על פסק דין חלקי זהה למועד להגשת ערעור על פסק דין "מלא" - ארבעים וחמישה ימים (ראו: בש"א 3796/14 היועץ המשפטי לממשלה נ' בירנבוים

(8.6.2014); בש"א 1313/13 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (15.4.2013); ע"א 6585/14 חזן נ' עבדי , פסקה 2 (11.1.2015)).

די בכך כדי לדחות את ההשגה, אך בבחינת למעלה מן הנדרש אציין כי נוטה אני לומר שההחלטה מיום 17.5.2015 כלל אינה פסק דין משלים כפי הנטען, אלא מדובר בהחלטה המאוחרת לפסק הדין, הטפלה לו והנוגעת לביצועו וליישומו (ויוזכר כי כבר בפסק הדין נקבע כי שכר טרחת המשיב 6 יחול על בעלי הדירות), ועל כן מדובר ב"החלטה אחרת" עליה ניתן היה להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152 (1993); ע"א 3418/13 קבוצת בראל-תדמור בע"מ נ' בן פורת (22.9.2013)).

מכל מקום, משחלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין מיום 20.2.2012, לא נפל פגם בהחלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל את ההליך הערעורי לרישום, וההשגה נדחית אפוא.