רע"א 5572/09 עו"ד מנחם יהב נ. עיריית פתח תקווה

השופטת ע' ארבל :

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה) שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' סגן הנשיא א' ד' גולדס), לפיו נדחתה התנגדותו של המבקש לביצועו של השיק אותו מסר לידי המשיבה – עירית פתח תקווה – בחתימת ידו בסכום הקנסות בהם חוייב – כ-800 ₪.

שתי ערכאות דחו את טענות המבקש כנגד סמכותה של העיריה לגבות קנסות ובכלל זה סמכותה לגבות את קנסות שהוטלו במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו לפי חוקי העזר. בית המשפט השתית את סמכותה של המשיבה לנקוט בהליכי גביה של הקנס על פקודת המסים גביה, תוך פירוט הנדבכים עליהם נשענת סמכות הגביה.

בבקשתו בכתב ובטעון בפנינו מעלה המבקש שאלות לדיון, שעניינן: סמכותה של העירייה לפעול לביצוע עונשים ובכלל זה גביית קנסות, סמכותו של שר האוצר להכריז על חוב המגיע לגוף שאינו המדינה או הממשלה על-פי סעיף 2 לפקודת המסים (גביה), כמו גם, סמכותו של שר האוצר להתקין תקנות לעניין גבית קנסות מכוח סעיף 70 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), כאשר סמכות זו נתונה לטעמו של המבקש לשר המשפטים בלבד על-פי סעיף 90 לחוק העונשין.

שמענו את טעוני הצדדים בהרחבה, עיינו בחומר שהיה בפנינו והחלטנו שלא ליתן למבקש רשות ערעור בעיקר בהתחשב בדרך התנהלותו של המבקש במסגרת הליכי הגביה שננקטו נגד רעייתו בגין עבירת חניה שביצעה בתחום השיפוט של המשיבה.

משלא שילמה רעיית המבקש את הקנסות שהוטלו עליה ולא נקטה בהליכים אחרים לביטול הדו"חות והקנסות, פתחה נגדה המשיבה בהליכי גביה לפי פקודת המיסים (גביה). על מנת למנוע הוצאת המיטלטלין מביתו, מסר המבקש לפקידי הגביה שיק בחתימת ידו בסכום הקנסות שהוטלו על רעייתו בסך של כ-800 ₪ אותו ביטל לאחר מכן. לאחר שהוגש השיק לביצוע ללשכת הוצאה לפועל, הגיש המבקש התנגדות לבצוע השיק וטען בין היתר כי השיק ניתן לביטחון בלבד, שהוצא ממנו בכפיה וכי אין הוא חייב דבר למשיבה. למרות הסכמות אליהן הגיעו הצדדים לגבי המשך ניהול ההליכים, בבית המשפט לא עמד בהן המבקש ושב והעלה טענות מטענות שונות אותן דחה בית המשפט, תוך שחייבו בהוצאות.

דרך התנהלותו של המבקש כפי שהיא מצטיירת מהשתלשלות האירועים וכפי שעולה אף מהודאתו בפנינו כי ביטל את השיק שנתן, הייתה בלתי ראויה וזאת בלשון המעטה. הערכאות הוטרדו מעל ומעבר לנדרש בשל דו"ח חניה שהוצא בשנת – 95' (שלטענת המבקש הגיע לידיו רק כעבור 6 שנים). מאז החלה התנהלות מתמשכת ורבת טרדה בהוצאה לפועל ובבתי המשפט. כל שהיה על המבקש לעשות הוא לשלם את הקנס או לחלופין לבקש לברר את טענותיו בבית המשפט. לו כך התנהלו הדברים היה העניין קרוב לודאי מסתיים זה מכבר.

מעבר לנדרש נציין, כי על פני הדברים גם בהנמקותיהן של שתי הערכאות שדנו בעניין לא מצאנו כל עילה להתערבות.

הבקשה נדחית ומתוך רצון לסיים את הסאגה המתמשכת – אין צו להוצאות.