רע"א 5598/12 אלרן (ד.ד.) נדל"ן בע"מ נ. הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברון ), בגדרה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על מחיקת מניותיה מהמסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב (להלן: הבורסה או המשיבה ).

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בהחלטתי מיום 18.7.2012 נתבקשה תגובת המשיבה וניתן צו ארעי האוסר על מחיקת מניות המבקשת מהמסחר במשיבה עד למתן החלטה אחרת. כעת, משנתקבלה תגובת המשיבה, נפנה לדון בבקשה.

בקליפת אגוז, ולמען הבהירות, אפתח בתיאור קצר של הכללים הרלוונטיים על פי תקנון הבורסה, לניהולה התקין וההוגן של הבורסה, כמצוות המחוקק בסעיף 46 לחוק ניירות ערך, תשנ"א-1990.

2.

המסחר בניירות ערך של חברה בבורסה מתבצע במסגרת המכונה "הרשימה הראשית". אולם, כאשר חברה חדלה מלעמוד בתנאים הנדרשים על פי תקנון הבורסה להיסחר ברשימה הראשית (תנאים שעניינם בהון עצמי מינימאלי, שווי החזקות ציבור מינימאלי ושיעור מינימאלי של החזקות ציבור), עוברת החברה לרשימה הקרויה "רשימת השימור", שם מתקיים המסחר במתכונת מצומצמת.

לאחר שניירות הערך של חברה חדלו להיסחר ברשימה הראשית (אם בעקבות העברתם לרשימת השימור ואם מחמת השעיית המסחר בהם), עומד לרשות החברה פרק זמן של שנתיים, במהלכו על החברה לעמוד בתנאים מסוימים כדי לשוב להיסחר ברשימה הראשית. פרק הזמן האמור מתחלק לשניים: בשנים עשר החודשים הראשונים על החברה לעמוד בתנאים מסוימים לשם העברתה מחדש לרשימה הראשית, וככל שלא עלה בידיה לעשות כן, עומדים לרשותה שנים עשר חודשים נוספים, במהלכם עליה למלא אחר תנאים מחמירים מהתנאים שנקבעו לשנים עשר החודשים הראשונים. רק אם עמדה החברה בדרישות האמורות יחודש המסחר בניירות הערך שלה במסגרת הרשימה הראשית. אם כשלה החברה מלעמוד בתנאים הנדרשים – יימחקו ניירות הערך שלה מהמסחר בבורסה.

על פי סעיף 3(ג)(1) לכללים בחלק הרביעי לתקנון הבורסה, אופן חישוב שווי אחזקות הציבור נעשה באופן הבא:

ג. לענין

סעיף

זה 'שווי

החזקות

הציבור' -

1) לענין

העברת

נייר

ערך

לרשימה

הראשית

לאחר

שנייר הערך

נסחר

במסגרת

רשימת השימור, יהיה

שווי

החזקות הציבור

מכפלת

מספר

המניות, מאותו

סוג, שבהחזקות הציבור, במחירן

הממוצע

בבורסה

בשלושה

החודשים האחרונים

שלפני

העברת

ניירות הערך

לרשימה הראשית.

אקדים ואציין כי אחד התנאים להיסחר ברשימה הראשית הוא שווי החזקות ציבור מינימאלי בסך 20 מיליון ₪.

3.

ומכאן לענייננו: המבקשת היא חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה נסחרים בבורסה. ביום 19.7.2010, לאחר שנקלעה לקשיים בעטיים לא עמדה בתנאי תקנון הבורסה המאפשרים מסחר ברשימה הראשית, עברה המבקשת להיסחר ברשימת השימור, לאחר שניתנה לה התראה בעניין זה ששה חודשים קודם לכן (יצויין כי כעבור כחודשיים ימים, ביום 28.9.2010, הושעה המסחר בניירות הערך של המבקשת עקב אי פרסום דו"חות כספיים, אולם פגם זה תוקן, ובחלוף כשנה, ביום 14.9.2011, חודש המסחר בניירות הערך של המשיבה במסגרת רשימת השימור).

ביני לביני פעלה המבקשת להסדיר את חובותיה מול נושיה, וביום 19.9.2011 אושר ב בית המשפט

המחוזי הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (פר"ק 30700-05-11 אלרן (ד.ד.) בע"מ נ' רשות ניירות ערך (כב' סגנית הנשיאה ו' אלשייך)). על פי הסדר הנושים, הוסכם, בין היתר, כי בתמורה לפירעון אגרות החוב של המבקשת תונפק סדרה חדשה של אגרות חוב של המבקשת (סדרה ג') וכן 3,140,160 מניות בנות 1 ₪ ע"נ.

על רקע זה, פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לחדש את המסחר במניותיה במסגרת הרשימה הראשית. בקשה זו סורבה ביום 2.1.2012, בנימוק כי המבקשת אינה עומדת בדרישה לשווי מינימאלי של החזקות הציבור, וכי נדרש מידע נוסף לצורך בחינת עמידת החברה בדרישות להון עצמי ולשיעור החזקות הציבור. בעקבות האמור התקיימה בין המבקשת לבין המשיבה תכתובת שנמשכה עד ליום 8.7.2012, ממנה ניתן ללמוד על המחלוקת בין הצדדים בשאלה אם המבקשת עומדת בתנאי הנוגע לשווי החזקות הציבור. ביום 12.7.2012, שמונה ימים טרם מחיקתן הצפויה של מניות המבקשת מהמסחר בבורסה, הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי ובד בבד עתרה בבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על מחיקת מניותיה מהמסחר בבורסה.

4.

לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי על אתר את הבקשה. בתמצית, בית המשפט

דחה את התחשיב של המבקשת לגבי שווי החזקות הציבור וקיבל את תחשיבהּ של המשיבה, לפיו שווי החזקות הציבור במבקשת מסתכם ב-2.6 מיליון ₪, וכאמור, על פי תקנון הבורסה, נדרש שווי החזקות ציבור בסך 20 מיליון ₪. כן נדחתה טענת המבקשת כי יש למנות את תקופת השנתיים הקבועה בתקנון, מיום הקצאת המניות החדשות שהונפקו בהתאם להסדר הנושים.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

לעניין התקופה, המבקשת שבה על טענתה כי יש למנות את תקופת השנתיים החל מיום הנפקת המניות החדשות על פי הסדר הנושים שאושר ביום 19.9.2011. לגישתה, עמידה דווקנית על כללי השימור הקבועים בתקנון הבורסה פוגעת בחברות כדוגמת המבקשת אשר נקלעו לקשיים, וחותרת תחת הרציונאל הקיים בבסיס הסדרי הנושים של השבת חברות למסלול פעילות רגיל. בנוסף, המבקשת מציינת כי הסדר הנושים ואישורו על ידי בית משפט קמא נעשו בכפוף לאישור המשיבה שניתן ללא כל סייג או תנאי, ואשר יש בו, לעמדת המבקשת, כדי "לאפס" את מירוץ תקופת שתי השנים ולהתחילו מחדש מחודש ספטמבר 2011 (לעומת 19.7.2010 שאז הועברו לרשימת השימור).

וזו דרך הילוכה של המבקשת לגבי חישוב שווי החזקות הציבור: במסגרת הסדר הנושים הונפקו 3,140,160 מניות כנגד מחיקת חוב בסך 56,810,955 ₪, כך ששווי כל מניה שהונפקה עומד על 18.092 ₪ (המנה המתקבלת מחלוקת החוב במספר המניות). קודם להשלמת הסדר החוב עמד מספר המניות המונפקות של המבקשת על 12,421,082, אשר מחירן הממוצע בשלושת החודשים האחרונים טרם השלמת ההסדר היה 0.68 ₪, דהיינו שווי כולל של 8,552,163 ₪. לגישת המבקשת, על פי התחשיב הקבוע בתקנון הבורסה, לאחר שקלול מחירי המניות השונים בהתאם למספרן – (56,810,955 ₪ + 8,552,163 ₪) חלקי מספר המניות (3,140,160 מניות + 12,421,082 מניות) – יוצא שמחירה הממוצע של מניה אחת הוא כ-4.25 ₪ (על פי חישוב שלי צ"ל 4.20 ₪ - י.ע.). סכום זה יש להכפיל במספר המניות אשר הוחזקו בידי הציבור מיד לאחר השלמת ההסדר (4,800,429 מניות), כך ששווי החזקות הציבור בניירות הערך של המבקשת עומד על 20,163,606 ₪, באופן העונה על דרישת הבורסה לצורך חזרה לרשימה הראשית.

לבסוף, המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שדן בבקשתה משל היתה התביעה עצמה, חלף בחינתה במשקפיים של בקשה למתן סעד זמני. לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה המצביעות על סיכוי לקבלת התביעה, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן בעוד שדחיית בקשתה תסב נזק כבד לחברה, לבעלי מניותיה ולנושיה, הרי שלמשיבה לא ייגרם כל נזק מהקפאת המצב הנוכחי.

6.

המשיבה, מנגד, טוענת כי עניינה של המבקשת אינו חורג במאום מכל חברה אחרת הנסחרת ברשימת השימור, ואין בעובדה שנקלעה לקשיים והגיעה להסדר נושים כדי לאבחן את עניינה מחברות אחרות, שאף הן עשו הסדר שעה שהיו ברשימת השימור ונשארו ברשימה זו גם לאחר השלמת ההסדר. בקשתה של המבקשת היא במהותה בקשה להארכת מועד למחיקת ניירות הערך של החברה, מה שאינו בסמכותה של הבורסה. המשיבה טוענת כי סטיה מהוראות התקנון טומנת בחובה פגיעה בוודאות ובמסחר התקין, וכי לקבלת הבקשה עשויה להיות השלכת רוחב – שכן מלבד המבקשת ישנן כ-90 חברות נוספות שמניותיהן אינן נסחרות ברשימה הראשית ועוד 9 חברות אשר מניותיהן נמחקו מהמסחר ביום 20.7.2012, הוא המועד בו היו אמורות מניות המבקשת להימחק גם כן.

אשר לטענת המבקשת בנוגע למניין תקופת שתי השנים, המשיבה טוענת כי מדובר בטענה חסרת היגיון, המביאה לכך שלעולם לא ניתן יהיה לדעת מתי התקופה זתבוא לסיומה, שכן בכל פעם שחברה תנפיק מניות יהיה בכך כדי להתחיל את מירוץ התקופה מחדש. עוד נטען כי אימוץ פרשנות המבקשת עלול ליצור מצבים האסורים על פי תקנון הבורסה.

אשר לחישוב שווי החזקות הציבור, נטען כי פרשנות המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם תקנון הבורסה ואף נעדרת הגיון כלכלי. מניות המבקשת נסחרו בשלושת החודשים האחרונים במחיר ממוצע של 0.6 ₪, כך ששווי החזקות הציבור הכללי, כפי שמתחייב על פי תקנון הבורסה, אינו עולה על 2.6 מיליון ₪.

לעניין מאזן הנוחות, המשיבה טוענת כי קבלת עמדת המבקשת תביא לחוסר וודאות ופוגעת ביכולתה של הבורסה לנהל את המסחר באופן תקין והוגן, תוך פגיעה בעקרון השוויון ותוך גרימת נזק לשוק המסחר.

הרשות לניירות ביקשה להגיש עמדה קצרה, בה הביעה את תמיכתה בעמדתה של המשיבה.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שצורף, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

נקודת המוצא היא כי בית המשפט ימעט להתערב בהחלטותיה של הבורסה וכי עליו לנקוט אמת מידה זהירה בבואו לבחון החלטות שהן בתחום מומחיותה (ע"א 4276/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' איגוד חברות ציבוריות הרשומות בבורסה , פ"ד נ(5) 728, 738 (1997); רע"א 839/12 אורן השקעות (א.א.א.) בע"מ נ' שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ (לא פורסם, 5.2.2012) (להלן: עניין אורן )). על רקע נקודת מוצא זו, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בית המשפט בהחלטת המשיבה, ולא ראיתי לקבל את בקשת רשות הערעור של המבקשת. אנמק בקצרה את מסקנתי.

8.

תחילה לטענת המבקשת באשר למניין תקופת שתי השנים. על פני הדברים, טענתה של המבקשת אינה מגלה עילה לכאורה. על פי תקנון הבורסה, המבחן על פיו ייקבע אם נייר ערך יועבר מרשימת השימור לרשימה הראשית, הוא אם במהלך 24 החודשים עלה בידי החברה למלא אחר התנאים הרלוונטיים לגבי ההון העצמי של החברה, שווי אחזקות הציבור ושיעור אחזקות הציבור (סעיף 9(א) לחלק הרביעי לתקנון הבורסה

www.tase.co.il/TASE/TASERulesandRegulations/RCompanies ).

ההוראה המשלימה והרלוונטית לענייננו, היא זו העוסקת בצדו האחר של המטבע – מחיקת נייר ערך הנסחר ברשימת השימור (סעיף 11(ד) לתקנון הבורסה). הוראה זו קובעת כי אם חלפו 24 חודשים מהמועד בו חדל נייר הערך להיסחר במסגרת הרשימה הראשית, " ולא התקיימו התנאים לחידוש המסחר בו ברשימה הראשית ", יימחק נייר הערך מהרישום למסחר.

עולה, אפוא, כי הנפקת מניות נוספות במהלך תקופת 24 החודשים אין בה כשלעצמה כדי להעלות או להוריד לצורך מניין תקופת שתי השנים, וכל עוד לא עמדה החברה בתנאים הנדרשים לגבי ההון העצמי של החברה, שווי אחזקות הציבור ושיעור אחזקות הציבור, יימחקו ניירות הערך של החברה מהרישום למסחר.

ובכלל, טענת המבקשת מוקשית כשלעצמה. לשיטתה של המבקשת, ניתן להסיק כי כל אימת שחברה תקצה מניות חדשות – יהא חלקן היחסי מכלל מניות החברה אשר יהא – היא תזכה עקב כך באיפוס מניין תקופת השימור בת השנתיים. פרשנות זו פותחת בפני כל חברה את האפשרות לחמוק מחרב המחיקה ולהוסיף ולהיסחר ברשימת השימור, עד שיעלה בידה לענות על התנאים הנדרשים על מנת לחזור לרשימה הראשית. לשון אחר, לשיטת המבקשת, נמצאת הופך את התקופה הקצובה והידועה מראש של 24 חודשים לתקופה "מתגלגלת" שיש לה התחלה אך אין לה סוף. כפי שציינה המשיבה בתגובתה, שיטת המבקשת עלולה להביא לאבסורד לפיו הקצאה של שתי מניות חדשות חודש לפני תום תקופת 24 החודשים, יתחיל מחדש את תקופת 24 החודשים וחוזר חלילה. ברי כי תוצאה כזו אינה מתיישבת כלל עם התקנון. שיטתה של המבקשת אף מעוררת שורה ארוכה של קשיים ובעיות, כגון האם יש "תאריך תפוגה" שונה למניות שונות של החברה או האם יש לפצל בין מניות ישנות לבין מניות חדשות, באופן שרק חלקן ייסחר ברשימת השימור וחלקן ברשימה הראשית, וניתן להעלות דוגמאות רבות נוספות הממחישות את האבסורד בשיטתה של המבקשת, כמפורט בהרחבה בטיעונה של המשיבה. אף לא למותר לציין כי פרשנותה של המבקשת מקטינה את התמריץ של חברות לעמוד במועדים הנדרשים כדי להשיב את החברה למסחר ברשימה הראשית.

9.

גם טענת המבקשת לגבי

אופן עריכת חישוב שווי אחזקות הציבור אינה מגלה עילה על פניה. כאמור, לשיטת המבקשת יש לחשב את מחירן של המניות החדשות שהוקצו על פי הסדר הנושים בהתאם לשיעור החוב שנמחק תמורת הקצאתן, קרי, על פי גובה הוויתור של הנושים על החוב (כך הגיעה המבקשת למחיר מניה בסך 18.092 ₪), ולשקלל מחיר זה עם מחירן של יתר המניות בהתאם לחלקן היחסי.

פרשנות המבקשת, ובית משפט קמא עמד על כך בהחלטתו, מובילה למצב בו ככל שגובה החוב של החברה גבוה יותר, והיא בוחרת להקצות כמות מניות קטנה יותר, אזי ערך כל מניה – ושווי אחזקות הציבור כנגזרת שלו – עולה.

מחיר מניה מבטא עסקה של מוכר מרצון לקונה מרצון, בעוד ששיעור הויתור על חוב מצד הנושים אינו מבטא את מחיר המניה והוא תוצאה של מאבקי כוחות ואיזון בין הנושים לחברה לגבי גובה "התספורת", כאשר החברה שנקלעה לקשיים מבקשת למחוק חוב גדול ככל שניתן כנגד הנפקה של כמות קטנה ככל שניתן של מניות. מכאן, שקביעת מחיר מניה על פי גובה החוב שנמחק, על פי שיטתה של המבקשת, אינו משקף עסקה של מוכר מרצון לקונה מרצון.

בהקשר זה נזכיר כי מחירה הממוצע של מניית המבקשת בבורסה בשלושת החודשים האחרונים עמד על כ-0.6 ₪. והנה, זה פלא, לשיטתה של המבקשת האמיר מחיר המניה ל-18.092 ₪, פי 30 מהמחיר בו נסחרה עובר למחיקתה מהרשימה הראשית. על רקע זה, נקל להבין את מסקנתו של בית משפט קמא כי פרשנות המבקשת היא מלאכותית.

כאמור, על פי מחיר של 0.6 ₪ למניה, שווי אחזקות הציבור במבקשת עומד על

כ-2.6 מיליון ₪, לעומת שיעור החזקות בסך 20 מיליון ₪ הנדרש על ידי הבורסה כתנאי לחידוש המסחר ברשימה הראשית.

10.

המבקשת טענה כי אין זה ראוי להחיל באופן דווקני את התנאים הקבועים בתקנון הבורסה על חברות שנקלעו לקשיים ואושר לגביהן הסדר נושים. זאת, באשר יש בכך כדי לחתור תחת הרציונל של השבת החברה למסלול פעילות רגיל, רציונל העומד בבסיס הסדרי הנושים.

אלא שאין ענייננו בהחלה דווקנית של תנאי התקנון, אלא בהחלת התקנון כפי שהוא. הוראת סעיף 11(ד) לחלק הרביעי לתקנות הבורסה היא הוראה מנדטורית הקובעת מחיקה "אוטומטית" של נייר הערך, ללא צורך בהחלטה נוספת "אם חלפו 24 חודשים מהמועד שבו חדל נייר הערך להיסחר במסגרת הרשימה הראשית, ולא התקיימו התנאים לחידוש המסחר בו ברשימה הראשית". בכך, נבדל התקנון הנוכחי מהתקנון הקודם, שמועד המחיקה מן המסחר על פיו, היה נתון לשיקול דעתו של דירקטוריון הבורסה. היעתרות לבקשת המבקשת פירושה החזרת הגלגל לאחור, לעידן אי הוודאות וחוסר אחידות, תוך העברת הזירה מאולם הבורסה לאולמות בית המשפט.

כפי שציינה המשיבה בתגובתה, פרק הזמן של 24 חודשים בצירוף 6 חודשי התראה לפני ההעברה לרשימת השימור, הוא פרק זמן המאפשר לחברה לתקן את הליקויים ולחזור ולהיסחר בבורסה, וכך נעשה בפועל על ידי חברות רבות. אין מקום לשנות את "כללי המשחק" במיוחד עבור המבקשת ולהחריגה מהוראות התקנון. ככל שהמבקשת סבורה כי ראוי לתקן את תקנון הבורסה – המהווה תקנה בת פועל תחיקתי – באופן שייקבע הסדר שונה לגבי חברות בקשיים שהגיעו להסדרי נושים לאחר "תספורת" כזו או אחרת לבעלי האג"ח, הרי שעל המבקשת לפעול לתיקון תקנון הבורסה. דומה כי זה למעשה הסעד המסתתר מאחורי בקשת המבקשת בהמרצת הפתיחה, שם עתרה כי המשיבה תימנע ממחיקת מניותיה "עד למציאת פתרון הולם וראוי ביחס ליישומם של כללי השימור על חברות ...". אלא שבתקנון הקיים עסקינן, ולא בתקנון שלא בא לעולם, וכידוע, התקנון הוא לב המסחר הבורסאי ומטרתו להבטיח וודאות, יציבות ושוויון, ומטעם זה בית המשפט לא ימהר להתערב בעניינים כגון דא.

עמד על כך השופט דנציגר בעניין אורן השקעות לעיל (שם, פסקה 18):

"נראה כי התערבות בתקנון הבורסה לטובת חברה פלונית תגרור בעקבותיה בהכרח פגיעה בעקרון השוויון שכן היא תאפשר מתן יחס שונה לחברות שמאפייניהן מבחינת תנאי המסחר בשנות השימור זהים. כאשר נגרמת אפליה בין חברות, נפגעת הוגנות

המסחר בבורסה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 46(א) לחוק ניירות ערך. כמו כן, הבורסה בהיותה גוף דו-מהותי אינה רשאית לנהוג באופן מפלה. בנוסף לכך, הגמשת תקנון הבורסה במקרים קונקרטיים תוך חריגה מהוראותיו הברורות והמפורשות תגרור בעקבותיה אי וודאות והיעדר יכולת צפיות באופן שלא יאפשר מסחר תקין בניגוד להוראתו של סעיף 46(א) לחוק ניירות ערך. לא זאת אף זאת, יש ממש בטענתן של הבורסה והרשות כי מתן ארכה במקרים קונקרטיים עלול ליצור רושם לפיו המועדים והתנאים הקבועים בתקנון אינם מחייבים שכן ניתן להביא לשינויים באמצעות פניה לערכאות שיפוטיות. מצב דברים זה יכשיל את קיומו של מסחר תקין ויגרום לפגיעה קשה בעקרונות הצפיות והוודאות תוך כרסום בעקרון ההסדרה העצמית המנחה את פעילותה של הבורסה כאמור".

לא נעלם מעיני כי בעניין אורן היה מדובר במעבר משנת השימור הראשונה לשנת השימור השנייה, אך כפי שציין בית משפטי קמא בהחלטתו, הרציונל שבבסיס הדברים יפה גם לענייננו.

11.

המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה וכי הבקשה מגלה עילה לכאורה ולו מן הטעם שהמבקשת העלתה טענות שטרם נדונו בפסיקה.

אומר בקצרה כי העובדה שטענה משפטית מסויימת טרם נדונה ב בית המשפט , לא מצדיקה בהכרח מתן סעד זמני, והשאלה היא מה משקלה של אותה טענה משפטית. כפי שהראינו לעיל, הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת לעניין תקופת השנתיים ולעניין חישוב אחזקות הציבור, אינה מגלה עילה על פניה.

אשר למאזן הנוחות, הרי שמול הנזק אשר ייגרם למבקשת כתוצאה מדחיית בקשתה, יש לקחת בחשבון את האינטרס הכללי-המערכתי של וודאות, צפיות ויציבות

המיוצג על ידי המשיבה, ועמד על הדברים השופט דנציגר בעניין אורן , כך שאיני נדרש להרחיב בנקודה זו. כך, לדוגמה, מחיר מניה הנסחרת ברשימת השימור נגזר, בין היתר, מציפיית המשקיעים לגבי המועד בו תחזור המניה, אם בכלל, להיסחר ברשימה הראשית, וסטיה מהוראות התקנון עלולה לפגוע במשקיעים ולהסב נזק למסחר בניירות ערך.

מכל מקום, משלא שוכנעתי לגופו של עניין כי על פני הדברים מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול דעתה של המשיבה, ומשנראה כי בקשתה של המבקשת אינה מגלה עילה על פניה, הרי שאפילו הייתי מקבל טענת המבקשת לגבי מאזן הנוחות, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי (להלכה בדבר קיומם של יחסי גומלין בין הפרמטרים של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות על דרך מה שמכונה "מקבילית כוחות", ראו, בין היתר, רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009); רע"א 4187/12 עמית נ' בנק לאומי לישראל (29.5.2012)).

12.

טרם סיפק בידי להניח את אצבעותיי מהמקלדת, הונחה לפניי בקשה מטעם המבקשת להשיב לתשובת המשיבה, בקשה הכוללת "התייחסויות" מצדה לשורה של נקודות העולות מתשובת המשיבה. לאחר שעיינתי בהתייחסויות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשתה של המבקשת.

13.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור של המבקשת נדחית והצו הארעי שניתן ביום 18.7.2012 מבוטל בזה.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסך 20,000 ₪.