רע"א 5605/06 פלוני נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה גילאור, השופט - כתארו אז - דר והשופט שיף) מיום 6.6.06 בע"א 1629/05, בגדרו נדחה

ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959(להלן חוק הנכים) מיום 16.6.05 בע"נ 461/02.

ב.

(1)

המבקש, יליד 1962, הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים בגין כאבים בגב התחתון, אשר נגרמו לו בזמן ועקב שירותו הצבאי. בהחלטתו מיום 17.9.02 דחה קצין התגמולים את הבקשה, וקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין הפגימה בגבו של המבקש ובין תנאי שירותו הצבאי, בהתאם לסעיף 1 לחוק הנכים.

(2) המבקש עירער לפני ועדת הערעור. בפסק דין מפורט, ולאחר שבחנה את העדויות וחוות הדעת הרפואיות שהיו בפניה, קבעה ועדת הערעור כי אין מקום לייחס את הכאבים בגבו של המבקש לשירותו הצבאי. הועדה ציינה כי לא הובאה בפניה ראיה לתאונה, חבלה או אירוע טראומה שהיו וגרמו לפגימה בגב. הוטעם כי עדותו של המבקש ביחס לתנאים הקשים במסגרתם תיפקד, ובפרט טענתו שהרים משאות כבדים, "לא השאירה רושם על הועדה. העורר הפריז בתיאוריו כדי לשוות לשירותו אופי שיתאים לטענותיו. בכל מקרה הנתונים האובייקטיבים, המסמכים והתיעוד הרפואי, כמו גם עמדת הרופאים וחוות הדעת שהוגשו הביאונו למסקנה שיש לדחות את הערר" (עמ' 2 לפסק הדין). הוסף כי המבקש שירת בצה"ל כמעט 20 שנה עד אשר התלונן על כאבי גב לראשונה בשנים 2001- 2002. בהקשר זה צוין כי בסמוך לכך (17.7.89) היה המבקש מעורב בתאונת דרכים אשר לא היתה קשורה לשירותו הצבאי ואשר בעקבותיה התלונן על כאבי גב, אולם המבקש הסתיר את דבר התרחשותה של התאונה מפני הערכאות שדנו בעניינו. ארשה לעצמי להוסיף כאן במאמר מוסגר, כי על פי חוק הנכים סעיף 33 הליך ההשגה הוא "ערעור" (ועל כן המדובר ב"מערער") והועדה היא "ועדת ערעור". הועדה הכתירה עצמה בפסק דינה כועדת ערר וכינתה את המשיג עורר. ראוי להקפיד על לשון המחוקק – ערעור, ועדת ערעור, וממילא מערער.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בהתחשב בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערעור, וכיוון שסבר כי לא נפלה טעות משפטית בפסק הדין.

ג.

לטענת המבקש אירעה תאונת הדרכים האמורה מיום 17.7.89 במהלך שירותו הצבאי, שעה שהתהפך הרכב בו נהג בדרכו מביתו אל החטיבה, וכך אף צוין בכרטיסו הרפואי בצה"ל. עוד נטען כי כאבי הגב החלו עוד בשנת 1989 ונמשכו לאורך כל שירותו הצבאי, וכי ועדת הערעור שגתה בהערכת העדויות שהיו בפניה בדבר המאמצים הפיזיים להם נדרש לאורך תקופת שירותו. לבסוף נטען, כי אף שטען בהליכים הקודמים כי תנאי שירותו הצבאי גרמו להופעת הפגימה בגבו והמשך שירותו בתנאים קשים החמיר את מצבו, התעלמה ועדת הערעור מ"עילת ההחמרה" ודנה אך ב"עילת הגרימה".

ד.

נתבקשה תשובה לעניין תאונת הדרכים מ-17.7.89, שדווחה לכאורה על פי הכרטיס הרפואי והמבקש התלונן בעקבותיה. לטענת המשיב עיקר החלטתה של ועדת הערעור מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, ובכגון דא אין דרכו של בית משפט זה להתערב. באשר לתאונת הדרכים הנזכרת נטען, כי על פי התיעוד המצוי בתיק הרפואי לא נגרם למבקש כל נזק בעקבות התאונה, זאת ועוד, בדיון בפני ועדת הערעורים הכחיש המבקש את דבר קיומה של התאונה ותלה את הכאבים בגבו בגורמים אחרים. נטען כי משהכחיש המבקש את עצם התרחשותה של תאונת הדרכים ובהמשך טען שהיא לא גרמה לנזק, לא ברור כיצד בידו לטעון עתה, שהתאונה התרחשה במסגרת השירות הצבאי והיא עילת הנזקים בגבו; יתרה מכך, המבקש לא הציג חוות דעת רפואית אשר תסביר כיצד תאונת דרכים שארעה בשנת 1989 גרמה לממצאים פתולוגיים

בגבו בשנת 2000.

ה.

המקרה הנוכחי אינו מעורר לעיצומו שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (בר"ע 103/ 82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 128,123(מ"מ הנשיא-כתארו אז- שמגר)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש חפץ להביא לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות-רפואיות וממצאי מהימנות שקבעה ועדת הערעורים. קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדה ואינן מעלות שאלה משפטית; על פי סעיף 34 לחוק הנכים, ערעור בפני בית המשפט המחוזי (וממילא לא כל שכן לפני בית משפט זה) הוא בשאלה משפטית (ראו רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת שטרסברג- כהן)), ואין להעלות בפניו שאלות עובדתיות שהוכרעו (רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים , פד"י נו(1) 649, 655 (השופטת דורנר); רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד , פד"י מז(2) 471, 476 (השופט בך)). אוסיף כי אכן קשה שלא לתהות באשר לשינוי שחל בגרסת המבקש – תחילתה בטענה בדבר אירוע קונקרטי בו הרים משא כבד שגרם לפגימה בגבו, המשכה במאמצים פיזיים שנדרשו ממנו במהלך שירותו, וסופה במעורבותו בתאונת דרכים לה התכחש בעדותו (כעולה מפרוטוקול הדיון מ-27.1.05) ובתצהירים שמסר בעבר (ושיש לבדוק לכאורה גם השתק שיפוטי; ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים , פ"ד נט(1) 625)). כפי שציינה באת כוח המשיב, אין מקום לפתיחת דיון בבית משפט זה באשר לגירסה שונה בדבר מקורה של הנכות הנטענת ובאשר לתאונת הדרכים מ-1989; ואכן מקומו של דיון כזה, אף כי גם אני מסופק בתוצאותיו, בתביעה חדשה, בכפוף למסגרות הדין ולטענות שבדין.

ו.

נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה. באת כוח המשיב ביקשה הוצאות, אך החלטתי (לא בלי התלבטות) שלא להטילן בנסיבות.