רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. אנטון פרידמן

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופטת צ' ברון, שעניינה המצאת פרוטוקול של חקירת מומחה בבית המשפט, למומחה נוסף שהתמנה בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975(להלן: חוק הפיצויים ).

2.

התובע, יליד שנת 1970, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.10.01, והגיש תביעה לפיצויים בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה. בית משפט קמא הורה על מינוי מומחה מטעמו בהתאם לסעיף 6א לחוק הפיצויים. המומחית, ד"ר רות קרת, הגישה את חוות דעתה ובה היא מציינת ארבעה הסברים אפשריים לנזקיו של המשיב: מחלת נפש (פסיכוזה) מסוג סכיזופרניה או דיכאון, הפרעה נוירוטית, פגיעה אורגנית או התחזות. לאחר סקירה של כל אחת מן האפשרויות, קבעה המומחית כי אין באפשרותה לעמוד באופן חד-משמעי על טיב ההפרעה שממנה סובל התובע. המומחית סברה כי לתובע נגרמה נכות לצמיתות של 100%. שאלות הבהרה שנשלחו למומחית, לא הפיגו את העמימות סביב הגורם שהביא לנזקיו הנטענים של הנתבע. המומחית אישרה כי אין התאמה ברורה בין חומרת האירוע לבין עוצמת התגובה הנפשית של הנתבע.

3.

ביום 8.2.05 הגישו המבקשות, לבית המשפט המחוזי, בקשה לפסול את חוות הדעת של ד"ר קרת ולחילופין, למנות מומחה נוסף בתחום. המבקשים טענו כי אין כל בסיס לקביעתה של המומחית לפיה נגרמה למשיב נכות צמיתה של 100%, כאשר בחוות הדעת עצמה קיימת עמימות באשר לסיבה לנכות. כמו כן, הועלתה טענה כי ד"ר קרת נאלצה להסתייע בפסיכיאטר דובר רוסית, על מנת לתקשר עם המשיב שהעברית אינה שגורה היטב בפיו. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילת המומחית. נקבע כי יש להמתין עד לתוצאות החקירה של המומחית בבית המשפט, ולאחר מכן, לקבוע האם יש למנות מומחה נוסף בתיק.

4.

בתאריכים, 13.12.05, 14.12.05, ו- 2.1.06 נחקרה המומחית על-ידי הצדדים בבית המשפט. בתום החקירה, חזרו המבקשות על בקשתן למנות מומחה נוסף, זאת

מאותם טעמים שפורטו בבקשת הפסילה שנדחתה. הפעם, נעתר בית המשפט לבקשה וקיבל את הטענה כי יש למנות מומחה נוסף לבדיקת מצבו של המשיב. ואולם, בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה אם יש מקום להמציא את הפרוטוקול המפרט את חקירתה של ד"ר קרת בבית המשפט למומחה הנוסף שימונה.

5.

בית המשפט אסר את המצאת הפרוטוקול למומחה. נקבע, כי הצגת הפרוטוקול עלולה לפגוע ביכולתו של המומחה הנוסף לגבש חוות דעת עצמאית ואובייקטיבית שאינה מושפעת ממסקנותיו של המומחה הראשון. בית המשפט קבע כי הפסיקה התירה המצאת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט למומחה נוסף, והדברים יפים גם לגבי שאלות ההבהרה. ואולם, חקירה של מומחה, לדעת בית המשפט, מיועדת לחקרו על מידת האובייקטיביות שלו ובמקרים מסוימים, אף להטיל דופי במיומנותו או במהימנותו. כלומר, החקירה נוגעת גם בעניינים אחרים, אשר אינם בגדר הבהרה לחוות הדעת.

כנגד ההחלטה שלא לאפשר את המצאת הפרוטוקול למומחה הנוסף, משיגות המבקשות בפני. לטענתן, טעה בית המשפט קמא בסירובו להתיר את המצאת הפרוטוקול מכמה סיבות: ראשית, אין להגביל את התיעוד שיש להמציא למומחה הרפואי רק למסמכים רפואיים, אלא יש לאפשר גם המצאת מסמכים נוספים שיש בהם כדי לסייע למומחה לגבש את עמדתו ואת חוות דעתו. שנית, החקירה הנגדית מהווה חלק בלתי נפרד מחוות הדעת של המומחה ושלישית, ישנה הקבלה בין המצאת הפרוטוקול לבין המצאת שאלות ההבהרה למומחה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית מצויה בתקנות 8(א) ו- 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות הפיצויים ). וכך קובעות התקנות:

8.המצאת מסמכים למומחה

(א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.

9.סמכותו של מומחה וחובותיו

(א) המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, וכן רשאי הוא לדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה.

(ב) המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית.

תקנות 8 ו-9 לתקנות הפיצויים מטילות על הנפגע את החובה למסור למומחה את המסמכים הדרושים על מנת לגבש חוות דעת לגבי מצבו הרפואי. תקנה 8 קובעת שלושה תנאים להצגת מסמך למומחה. התנאי הראשון מחייב שהמסמכים יהיו קשורים בטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול. התנאי השני הינו שהמסמכים נוגעים לעניין שבמחלוקת, והשלישי קובע כי המסמך אינו יכול לכלול חוות דעת רפואית מטעמו של הנפגע (ראו: רע"א 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' דלל,

תק-על 1996(4) 186). מטרת התנאים היא ליצור איזון בין הזכות של בעלי הדין להביא בפני המומחה הרפואי את מירב המידע שעשוי להיות רלוונטי לגיבוש חוות דעתו מחד גיסא, לבין הצורך לשמור על העצמאות והאובייקטיביות של המומחה בעת שהוא מחווה דעתו במקרה מסוים, מאידך גיסא.

7.

ברגיל, עצמאות ואובייקטיביות תושג בצורה הטובה ביותר אם המומחה יגבש את חוות דעתו מעיון במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון ולא מחוות דעתו של מומחה אחר שכבר סינן וערך את המידע המצוי בחוות דעתו וכן הוסיף בה את מסקנותיו האישיות לגבי הנפגע. חרף זאת, בית משפט זה הכיר בחריג לתקנה כאשר פסק כי ניתן להמציא למומחה רפואי נוסף את חוות דעתו של מומחה קודם, ובלבד שזה האחרון מונה על-ידי בית המשפט ואינו "מומחה מטעם" (ראו רע"א 333/89 "שלוח" חברה לבטוח בע"מ נ' ידידים , פ"ד מג(4) 375 להלן: פרשת ידידים). ההנחה העומדת ביסוד תפיסה זו, היא שבמקרה שבו גם המומחה הראשון וגם המומחה הנוסף הם מומחים מטעם בית המשפט, החשש מפני חוסר אובייקטיביות ופגיעה בעצמאות שיקול הדעת של המומחה הוא נמוך יותר (ראו: שם, בעמ' 377). יודגש כי האפשרות של המומחה הנוסף לעיין בחוות הדעת שנתן קודמו איננה פוטרת אותו מהפעלת שיקול דעת עצמאי במקרה נתון. כפי שציין השופט טירקל:

מומחה שמינה בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו. כמו השופט, שאינו רשאי להעביר את החלטתו לגורם אחר, אלא עליו לשאת אותה לבדו, במלוא כובדה, על כתפיו שלו, כך גם המומחה הרפואי. רשאי הוא לבקש בדיקה נוספת על ידי רופא או מומחה אחר ורשאי הוא לסמוך על תוצאותיה, אחרי שהעביר אותן בכור מומחיותו, אך אל לו לסמוך את חוות דעתו על חוות דעתו של המומחה האחר ואל לו לאמצה (רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל , פ"ד נ(3) 214).

8.

חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראות הכלולות בתקנות 8 ו-9 לתקנות הנ"ל, קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו תמיד חד, והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים מחייב לעיתים הגמשה ביישומן של ההוראות.

לכאורה, אין הצגת הפרוטוקול שונה מהצגת חוות-הדעת של המומחה האחר. עם זאת, מוטב כי ההצגה של עדות המומחה האחד בפני המומחה האחר תעשה בצורה מבוקרת במהלך החקירה הנגדית. התקנות עצמן מוציאות באופן מפורש מגדר תחולתן רק מסירת חוות הדעת הרפואית מטעם בעלי הדין, ואין הן מתיימרות לנקוט עמדה מפורטת לגבי סוגי המסמכים אותם ניתן להמציא למומחה הנוסף. בפרשת דלל הנ"ל, בית המשפט נדרש לשאלת היקף המסמכים הניתנים להמצאה, וקבע שניתן להמציא למומחה רפואי מסמכים גם אם הם אינם קשורים ישירות לטיפול הרפואי שקיבל הנפגע. לגבי כל מסמך, יש לבדוק "...אם מ דובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, המשקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, וכן אם באבחנות ובהערכות שבמסמך יש כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו" ( שם , בעמ' 188). אכן, אין לשלול תמיד את החשש שפרוטוקול חקירת המומחה הקודם יפגע באי-תלותו של המומחה הרפואי הנוסף, וזאת בדומה לחוות הדעת מטעם המומחה הקודם, שגם לגביה ניתן לטעון כי היא עשויה לפגוע ביכולתו של המומחה לגבש חוות דעת עצמאית ואובייקטיבית שלא תהא תלויה או מושפעת ממסקנותיו של המומחה שמונה לפניו. חרף החשש, אפשרה הפסיקה להמציא את חוות הדעת של מומחה קודם למומחה נוסף, מתוך הנחה שהחשש מתון יחסית מקום בו מ דובר

בחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט (ראו: פרשת ידידים

הנ"ל, בעמ' 377-378). יודגש כי שיקול הדעת בדבר עוצמת החשש, מסור לבית המשפט.

אם כן, אין בנמצא טעם ממשי לכך שבגינו נאסור, מניה וביה ובכל המקרים, את המצאת פרוטוקול החקירה של המומחה הראשון למומחה הנוסף. נהפוך הוא, יש לתת את הדעת לכך כי לעיתים, במהלך החקירה של המומחה מתבררות שאלות העוסקות במצבו הרפואי של הנפגע שעשויות לסייע למומחה הנוסף לגבש את דעתו המקצועית. בדומה לשאלות הבהרה, הפרוטוקול עשוי להבהיר נקודות שאינן בהירות דיין בחוות דעתו של המומחה. לא זו אף זו, לא מן הנמנע כי במהלכה של החקירה תוצגנה אמירות שעלולות לסתור את הנאמר בחוות הדעת.

9.

לדעתי, יש אפוא להשאיר את שיקול הדעת בשאלת המצאת הפרוטוקול בידיה של הערכאה המבררת. עליה לשקול את התועלת שבהמצאת הפרוטוקול למומחה אל מול הפגיעה האפשרית ביכולתו של המומחה הנוסף לגבש את חוות דעתו באופן יעיל, עצמאי ואובייקטיבי. בגדר השיקולים שניתן לקחת בחשבון, ניתן למנות שלושה שיקולים מרכזיים: ראשית, האם יש בפרוטוקול כדי לסייע בברור השאלות הרפואיות שבמחלוקת?, שנית, האם חשיפתו של המומחה לפרוטוקול החקירה תפגע בצורה ממשית באובייקטיביות של המומחה, או שמא אין חשש לפגיעה כזו. שלישית, יש ליתן משקל גם ליעילות הדיון. יש למנוע סיטואציה בה "מציפים" את המומחה בחומר רב שאינו רלוונטי לצורך גיבוש חוות דעתו, שעשוי לסרבל את עבודתו. כך לגבי פרוטוקול חקירתו של המומחה, שהמצאתו עלולה גם להכביד ולהקשות על את כתיבת חוות הדעת. כל אלה עשויים לשמש את בית המשפט בבוא להכריע אם לאפשר את המצאת הפרוטוקול אם לאו.

10.

במקרה דנן, החליט בית המשפט קמא שלא להמציא את הפרוטוקול למומחה הנוסף מהטעם שיש בו מידע לא רלוונטי וכן מידע שעשוי להשפיע על האובייקטיביות של המומחה שלא לצורך. לא מצאתי לראוי להתערב, בנסיבות המקרה הזה, בשיקול-דעתו של בית-המשפט, שכן הגעתי למסקנה כי הערכאה המבררת פעלה במסגרת שיקול הדעת הנתון לה, תוך התחשבות בנסיבות העניין.

אי לכך, הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.