רע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. גלית אמויאל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן-עמי ), האוסרת על מומחית שיקומית (ד"ר אילנה פרבר) שמונתה במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), מלעיין במסמכים אותם ביקשו להציג לה המבקשות.

רקע

2.

מינויה של המומחית השיקומית, ד"ר אילנה פרבר (להלן: המומחית ), נעשה לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק, שכללה את חקירת המשיבה, חקירת שתי מומחיות העזר בתחום הנוירופסיכולוגיה, והמומחים הרפואיים, לרבות בתחומי הפסיכיאטריה והנוירולוגיה. בין מומחים אלה נמנה ד"ר אלי אשכנזי, אשר קבע בחוות דעתו נכות למשיבה של 70% בגין פגיעה בתפקודים הגבוהים ותפקוד נוירופסיכולוגי (להלן: הפגיעה הנוירופסיכולוגית ), ונכות של 30% בגין חוסר מסוים בעצמות גולגולת (להלן: הפגיעה הפיזית ). ד"ר אשכנזי נחקר על חוות דעתו זו בידי בעלי הדין, ולאחר מכן הורה לו בית המשפט המחוזי לערוך חוות דעת משלימה לעניין הפגיעה הפיזית, דבר שנעשה על ידו כמבוקש. בחוות דעתו המשלימה של ד"ר אשכנזי נשארה על כנה הקביעה בגין הפגיעה הנוירופסיכולוגית (70% נכות), והפגיעה הפיזית הופחתה ל-15% נכות. המבקשות הגישו בקשה לפסול את חוות דעתו המשלימה של ד"ר אשכנזי ככל שהיא מתייחסת לפגיעה הנוירופסיכולוגית, בטענה שבחקירתו הנגדית הסכים ד"ר אשכנזי לכך שייתכן שפגיעה זו מצדיקה שיעור נכות נמוך יותר, וכי בחוות דעתו המשלימה שב הוא ומעמיד את הנכות על שיעורה המקורי (70% נכות), אף שלא התבקש להתייחס לנושא זה (להלן: הבקשה לפסילת חוות הדעת ). בית המשפט המחוזי הנכבד דחה אותה בקשה, בקובעו שיתייחס לשיעור האמור בחוות הדעת – בפסק הדין. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על אותה החלטה – נדחתה (רע"א 9427/07 (לא פורסם, 28.11.07)). לאחר אותה החלטה מונתה ד"ר פרבר כמומחית שיקומית. המבקשות שלחו למומחית – בלא שקיבלו כל היתר לעשות כן – ארבעה

מסמכים, וביקשו את עיונה של המומחית במסמכים אלה: פרוטוקול עדותה של המשיבה, פרוטוקול עדותו של ד"ר אשכנזי, הבקשה לפסילת חוות דעתו, וההחלטה באותה בקשה. המשיבה ביקשה מבית המשפט המחוזי הנכבד לאסור על המצאת המסמכים האמורים ולהורות למומחית שלא לעיין בהם. הבקשה נתקבלה, לאחר קבלת עמדות בעלי הדין ביחס אליה, בהחלטה (שאינה מנומקת), בגדרה נקבע כך: "המומחית לא תעיין באף אחד מהמסמכים שפורטו בבקשה בטרם תינתן חוות דעתה". על החלטה זו מתבקשת עתה רשות הערעור.

הטענות בבקשת רשות הערעור

3.

המבקשות טוענות כי על בית משפט זה להתערב, כבר במועד זה, בהחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי. בהחלטה זו יש לטענתן כדי למנוע מן המומחית להיחשף למלוא הראיות הרלבנטיות לעריכת חוות דעתה. באשר לפרוטוקול עדותו של ד"ר אשכנזי, טוענות המבקשות כי זו חושפת כי למעשה, על פי שיטתן, הערכתו העדכנית לגבי הפגיעה הנוירופסיכולוגית ה"אמיתית" היא נמוכה יותר מזו שצוינה בחוות דעתו, וכי קביעה זו היא חיונית לצורך עריכת חוות הדעת השיקומית. הבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר אשכנזי, וההחלטה באותה בקשה, מהווים לגישת המבקשות חלק בלתי נפרד מעדותו של ד"ר אשכנזי. באשר לפרוטוקול חקירתה של המשיבה, טוענות המבקשות כי זה יוכל לסייע למומחית "להתחקות מכלי ראשון אחר תפקודה של המשיבה". עוד מלינות המבקשות על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד נהג באופן שונה עת היתה זו המשיבה אשר ביקשה להציג בפני מומחית אחרת את פרוטוקול חקירתן של ד"ר אשכנזי ושל מומחית שלישית, ואישר אותה בקשה.

דיון: המצאת מסמכים למומחה ממונה

4.

את ראשית הדיון אייחד לשאלה האם ניתן, במסגרת הליכים לפי חוק הפיצויים, להציג בפני מומחה ממונה את פרוטוקול עדותו של מומחה ממונה קודם, שנחקר על חוות הדעת שמסר. בהמשך אבחן האם יש מקום להציג אף מסמכים הקשורים באופן הדוק פחות לחוות דעתו המקצועית של המומחה הממונה הקודם, מן הסוג שביקשו המבקשות להציגם – בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה הקודם, וכנגזר מכך - החלטתו של בית המשפט בעניין. לבסוף אידרש לשאלת הצגתו פרוטוקול חקירתו של בעל דין למומחה ממונה.

5.

מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר ב תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין,

תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין ). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט. תקנות 8 ו-9 לתקנות הפיצויים קובעות לענייננו כך:

8.(א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.

(ב) תוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים כאמור בתקנת משנה (א) אשר הנפגע לא המציאם לו.

9.(א) המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, וכן רשאי הוא לדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה.

(ב) המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית.

התנאים הנוגעים למסמכים אותם ניתן להציג למומחה, לאור האמור בתקנות המומחים, סוכמו בידי השופט

י' טירקל , כך:

"א) עליהם להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות הבדיקות לצורך הטיפול;

ב.על אלה להיות "נוגעים לענין שבמחלוקת";

ג.נאסרה הגשת חוות - דעת רפואית"

(רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל

(לא פורסם) (1996) (להלן: פרשת אררט ).

6.

באשר לתנאי השלישי הנ"ל נפסק, כי חוות הדעת הרפואית שהגשתה אסורה בהתאם לתקנות המומחים, היא אך חוות דעת מטעם הצדדים . בית משפט זה קבע כי מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט יכול ויורשה להיזקק לחוות דעת של מומחה ממונה אחר, כאשר תחומי מומחיותם הם קרובים (ראו: רע"א 333/89 שלוח חברה לבטוח בע"מ נ' ידידים , פ"ד מג(4) 375 (1989) (להלן: פרשת ידידים ); ריבלין , בעמ' 571).

שתי הנחות מצויות ביסוד קביעה זו:

האחת , כי "בתחומים קרובים אך לא חופפים ... יש חשיבות לכך שכל אחד מהמומחים שנתמנו על ידי בית המשפט יוכל להניח כתשתית לחוות דעתו את הממצאים של רעהו המומחה שבתחום האחר" ( פרשת

ידידים , בעמ' 377).

השנייה , כי החשש מפני חוסר אובייקטיביות ופגיעה בעצמאות שיקול הדעת הוא במקרה שכזה נמוך, שהרי המסמך המוצג בפני המומחה הוא חוות דעת שאינה מטעם הצדדים (ראו: שם ; רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח , פ"ד נה(3) 97, 100 (2001); רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן (טרם פורסם) (2007) (להלן: פרשת

פרידמן )).

7.

משנמצא כי חוות דעת של מומחה ממונה אחר, בתחום קרוב לזה של המומחה הממונה הנוסף, מותרת היא ככלל בהמצאה, בכפוף לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, נפנו המתדיינים בתיקים המתנהלים מכוח חוק הפיצויים לשאלה, האם ניתן להרחיב את גדר האמור ולכלול במסמכים המותרים בהמצאה למומחה אף את פרוטוקול החקירה של המומחה הממונה הראשון, שניתן להעלות לגביו טענה כי הוא מהווה חלק מחוות דעתו של המומחה הראשון. בעניין זה קבע בית משפט זה, ב פרשת

פרידמן (מפי

המשנה לנשיאה א' ריבלין ):

"אין בנמצא טעם ממשי לכך שבגינו נאסור, מניה וביה ובכל המקרים, את המצאת פרוטוקול החקירה של המומחה הראשון למומחה הנוסף. נהפוך הוא, יש לתת את הדעת לכך כי לעיתים, במהלך החקירה של המומחה מתבררות שאלות העוסקות במצבו הרפואי של הנפגע שעשויות לסייע למומחה הנוסף לגבש את דעתו המקצועית. בדומה לשאלות הבהרה, הפרוטוקול עשוי להבהיר נקודות שאינן בהירות דיין בחוות דעתו של המומחה. לא זו אף זו, לא מן הנמנע כי במהלכה של החקירה תוצגנה אמירות שעלולות לסתור את הנאמר בחוות הדעת".

בית המשפט הוסיף וקבע ב פרשת פרידמן שלושה שיקולים מרכזיים (שאינם מהווים רשימה סגורה), שיש בהם כדי לאפשר לערכאה הדיונית לאזן התועלת שבהמצאת הפרוטוקול למומחה, אל מול הפגיעה האפשרית ביכולתו של המומחה הנוסף לגבש את עמדתו באופן יעיל, עצמאי ואובייקטיבי. כך נוסחו המבחנים:

" ראשית , האם יש בפרוטוקול כדי לסייע בברור השאלות הרפואיות שבמחלוקת? שנית , האם חשיפתו של המומחה לפרוטוקול החקירה תפגע בצורה ממשית באובייקטיביות של המומחה, או שמא אין חשש לפגיעה כזו. שלישית , יש ליתן משקל גם ליעילות הדיון. יש למנוע סיטואציה בה "מציפים" את המומחה בחומר רב שאינו רלוונטי לצורך גיבוש חוות דעתו, שעשוי לסרבל את עבודתו. כך לגבי פרוטוקול חקירתו של המומחה, שהמצאתו עלולה גם להכביד ולהקשות על את כתיבת חוות הדעת" ( שם , בפסקה 9 לפסק הדין; וראו אף פרשת

אררט , בפסקה 3 לפסק הדין).

8.

בהמשך לאמור יש להדגיש, כי על הערכאה הדיונית לבחון את הבקשה להמצאת הפרוטוקול למומחה, לאורם של השיקולים האמורים, אף בהתאם לעיתוי הגשתה של הבקשה : יש להבחין הבחן היטב בין מצב בו הצגת הפרוטוקול מתבקשת בידי בעל דין לפני שלב עריכת חוות דעתו של המומחה, לבין הצגתו בשלב חקירת המומחה על חוות דעתו (השוו: רע"א 4640/90 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' מטס (לא פורסם) (1990) (להלן: פרשת מטס ), שם הבחין השופט (כתוארו אז) ש' לוין , בין הצגת תמונות למומחה ממונה עובר לעריכת חוות דעתו, לבין הצגת התמונות למומחה במסגרת שאלות הבהרה או בעת חקירתו; וכן ראו: ריבלין , בעמ' 568). החשש לפגיעה במידת העצמאות והאובייקטיביות של המומחה הממונה הנוסף גדול, כמובן, יותר טרם שהוא ערך את חוות דעתו, מאשר בשלב החקירה הנגדית. בנוסף, קיים פער של ממש במידת התועלת לקידום וייעול ההליך שניתן להפיק מהצגת הפרוטוקול למומחה כחלק מן המסמכים המועברים אליו לקראת עריכת חוות דעתו, לעומת הצגת הפרוטוקול ועימותו של המומחה עם האמור בו, במסגרת החקירה הנגדית. במובחן מחוות הדעת התמציתית והממוקדת של המומחה הקודם, אותה אין מניעה להציג בנסיבות המתאימות למומחה הנוסף, הרי שתיעוד חקירתו של המומחה הקודם משתרע לעיתים קרובות על עמודי פרוטוקול רבים, עוסק במגוון נושאים שאינם בהכרח רפואיים (דוגמת מהימנותו ומיומנותו של המומחה), ומכל אלה המומחה הנוסף יתקשה לדלות מידע רפואי מועיל. אין אף לצפות מן המומחה הנוסף כי לצורך הכנת חוות דעתו, יצלול אל נבכי חקירתו של המומחה הקודם (כפי שהיא משתקפת בפרוטוקול המוקלד), ויפרש את היחס בין דברי המומחה הקודם בחקירה לבין דבריו בחוות דעתו, עניינים שהם מתפקידו של בית המשפט לעסוק בהם (השוו: רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מט(3) 303, 308 (1995)).

שונה הדבר, כאשר המומחה הממונה הנוסף השלים את חוות דעתו, וכאשר הצגת המסמכים מתבקשת לצורך עימותו הממוקד של המומחה עם מסקנות המוסקות בידי בעל הדין מפרוטוקול חקירתו של המומחה הקודם, במסגרת החקירה הנגדית. דבר זה נעשה באופן מבוקר, תחת עינו הפקוחה של יריבו של בעל הדין, ובפיקוחו ושליטתו של בית המשפט. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיאה

א' ריבלין ב פרשת

פרידמן :

"לכאורה, אין הצגת הפרוטוקול שונה מהצגת חוות-הדעת של המומחה האחר. עם זאת, מוטב כי ההצגה של עדות המומחה האחד בפני המומחה האחר תעשה בצורה מבוקרת במהלך החקירה הנגדית" ( שם , פסקה 8 לפסק הדין . וכן ראו: ריבלין , בעמ' 562).

9.

המסקנה מן האמור לעיל היא זו: היתר להציג את הפרוטוקול הכולל את עדות המומחה הממונה הראשון בפני המומחה הממונה השני, בטרם זה האחרון ערך את חוות דעתו, צריך שיינתן במקרים חריגים ביותר: כאשר ברור שבפרוטוקול יש תרומה מהותית וחד-משמעית לבירור השאלות הרפואיות שבמחלוקת, או כשיש חשיבות להצגתו עובר להכנת חוות הדעת ולא בשלב מאוחר יותר, ובלבד שאין בכך כדי לסרבל את הליך הכנת חוות הדעת, או ליצור חשש לפגיעה בעצמאותו של המומחה הנוסף והאובייקטיביות שלו. אוסיף, שנוכח הפסיקה, ראוי כי בעל דין יימנע מלשלוח את הפרוטוקול ומסמכים דומים למומחה הממונה בלא קבלת אישור הערכאה הדיונית לכך, בעקבות בקשה בכתב, בגדרה ינומקו הצורך וההצדקה בהצגת מסמכים אלו כבר בשלב חוות הדעת. ודאי כך הוא הדבר אם בעל הדין לא קיבל את הסכמת הצד שכנגד למשלוח מסמכים אלה למומחה.

לעומת זאת, לאחר שגובשה חוות הדעת בידי המומחה, ניתן לנהוג בגישה ליברלית מעט יותר, ולאפשר – אף זאת בנסיבות המתאימות ובהתאם לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית - את הצגת פרוטוקול עדותו של המומחה הקודם בפני המומחה הנוסף, במסגרת חקירתו הנגדית (השוו: פרשת מטס לעיל). ככל שבית המשפט מוכן לאפשר את הצגת הפרוטוקול בפני המומחה במסגרת החקירה הנגדית, אין מניעה שיאפשר גם לבעל דין, לפי בקשתו, להעביר למומחה את הפרוטוקול לעיונו בסמוך לפני מועד החקירה הנגדית, ככל שיש בכך כדי לייעל ולקצר את הדיון בבית המשפט.

10.

באשר לכתבי בי-דין שהגישו בעלי הדין בקשר עם חוות דעת רפואית: מסמכים מסוג זה ספק רב אם יוכלו להיחשב כמסמכים "בדבר הטיפול הרפואי", כדרישת תקנות הפיצויים. בכל מקרה, מובן שרב החשש כי מסמכים שכאלה יהיו מוטים ועלולים יהיו להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה. מקומם של אלה איננו איפוא בין המסמכים הניתנים להצגה בפני המומחה הרפואי.

11.

באשר למעמדו של פרוטוקול חקירתו של בעל הדין עצמו: לא בעל הדין עצמו, ולא הצד שכנגד, רשאים לשלוח את פרוטוקול חקירתו של בעל הדין למומחה הממונה. שוב, ספק רב אם המדובר במסמך "בדבר הטיפול הרפואי". אין אף לראות בפרוטוקול החקירה משום הזדמנות למומחה להתרשם מן הנחקר "מכלי ראשון" כטענת המבקשות. מדיניות מתקין התקנות היא כי: "המומחה יתייחס בשלב הכנת חוות דעתו, אך למצבו הרפואי של הנפגע על יסוד התרשמותו הוא, המבוססת על הבדיקה, האנמנזה והחומר הרפואי ה'בסיסי' המצוי לגבי מצבו של הנפגע" ( פרשת

מטס לעיל). לפיכך אין להעביר למומחה את פרוטוקול חקירתו של בעל דין, עובר להכנת חוות הדעת. בית המשפט יוכל לשקול האם להתיר שאלות הנסמכות על חקירתו של בעל הדין, במסגרת המבוקרת של חקירת המומחה הממונה על חוות דעתו.

12.

אחרונה, אוסיף כי בית המשפט שלערעור לא יתערב, אלא במקרים חריגים, בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר בחנה את המסמכים אותם ביקש בעל דין להציג למומחה הממונה (בין אם עובר להכנת חוות הדעת ובין אם בשלב מאוחר יותר), וקבעה האם בשים לב למכלול השיקולים הרלבנטיים, ניתן להציגם.

מן הכלל אל הפרט

13.

בית המשפט המחוזי הנכבד אכן לא נימק את החלטתו בה אסר על הצגת המסמכים אותם העבירו המבקשות למומחית. יש להצר על היעדרה של הנמקה, ולו קצרה, בהקשר זה. בכך נמנעת מערכאת הערעור האפשרות להעביר את החלטת הערכאה הדיונית תחת שבט הביקורת בצורה מושכלת ומובנית, וזאת אף אם על דרך העקרון, הכלל הוא שלמעט במקרים חריגים, אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, כמובהר לעיל. עם זאת, חזקה על בית המשפט המחוזי כי אמנם בחן במקרה זה את המסמכים, את העיתוי המבוקש להמצאתם (עובר להכנת חוות הדעת בידי המומחית), ואת טענותיהם המפורטות של הצדדים, ומצא כי אין להתיר את הצגת המסמכים בשלב זה.

מעבר לכך – לגוף הדברים – התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד נראית לי נכונה. אין מקום להציג את פרוטוקול חקירתו של ד"ר אשכנזי, החובק עשרות עמודים, אפילו אם בתוכו יש אמירה אותה מנסות המבקשות לפרש כאומרת שקיים שיפור מה במצבה של המשיבה, בכל הנוגע לפגיעה הנוירופסיכולוגית. תרומתו של הפרוטוקול אינה כה רבה ואינה כה מובהקת, שהיא נדרשת. יתר על כן, הצגתו של הפרוטוקול בשלב זה עלול רק לסרבל את ההליכים, ולפגוע בעצמאותה ובאובייקטיביות של המומחית. אין מקום גם להציג את בקשת המבקשות לפסילת חלקים מחוות דעתו של ד"ר אשכנזי, בקשה שאינה מסוג המסמכים המותרים להמצאה למומחה. ממילא לא ראוי לצרף לעיונה של המומחית את החלטתו של בית המשפט המחוזי באותה בקשה, שאף היא אינה נכללת בגדר המסמכים המותרים בהמצאה בהתאם לתקנות המומחים. לבסוף, אין זה נכון להתיר את הצגת פרוטוקול חקירתה של המשיבה – למומחית. ככל שתבקש המומחית להתרשם מן המשיבה מכלי ראשון, תוכל היא לעשות כן בדרכים המקובלות על פי תקנות המומחים, ולא מהתעמקות בכ-80 עמודי פרוטוקול חקירה של המשיבה בישיבה, בה המומחית לא נכחה.

14.

בכל מקרה, אין עסקינן בהחלטת-ביניים המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, במועד הנוכחי. החלטת הביניים אינה סותמת את הגולל אפילו על כך שהמסמך היחיד שבאופן תיאורטי ובנסיבות המתאימות תיתכן הצגתו בפני המומחית, והוא – פרוטוקול חקירתו של ד"ר אשכנזי – יוצג בפני המומחית בהמשך הדברים. הערכאה הדיונית תהיה רשאית לשקול האם להתיר את הצגת הפרוטוקול במעמד חקירתה של המומחית על חוות דעתה, ואף האם להעביר לה את הפרוטוקול קודם לחקירתה, למען ייעול הדיון – כפי שנעשה בתובענה דנן ביחס להצגת פרוטוקול אחר בפני מומחה ממונה אחר, לבקשת המשיבה.

15.

לאור כל האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשות יישאו בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה, בסך 10,000 ש"ח.