רע"א 6791/13 שעיר מוריה נ. שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.

במסגרת תביעה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים, מונה פרופ' ראובן מדר, מומחה במחלות פנימיות וראומטולוגיה, כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' מדר חיווה דעתו כי המבקשת סובלת מפיברומיאלגיה שנגרמה עקב התאונה ושיעור נכותה עומד על 50 אחוזים.

2.

לבקשת המשיבה, ולאחר חקירת פרופ' מדר, מינה בית משפט השלום מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה, פרופ' מיכאל ירון. לבקשת המשיבה החליט בית המשפט כי אין להציג לפרופ' ירון את חוות דעתו ופרוטוקול עדותו של פרופ' מדר, וכיוון שכך – הושחרו גם החלקים מחוות דעתה של המומחית בתחום הפסיכיאטריה המתייחסים לחוות דעתו של פרופ' מדר בטרם העברתה לעיון פרופ' ירון. בית משפט השלום נימק זאת בכך שבמהלך עדותו של פרופ' מדר התגלו פגמים בחוות דעתו בנושאים בעלי חשיבות. מינוי המומחה הנוסף, פרופ' ירון, נעשה נוכח קיומם של אותם פגמים. עוד נקבע, כי ככל שחוות דעתו של פרופ' מדר הייתה מותרת בהצגה לפרופ' ירון, לא היה ראוי לעשות כן ללא צירוף פרוטוקול עדותו.

3.

על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה וזה דחה אותה מבלי לבקש תשובה, בנימוק שמדובר בעניין הנוגע לאופן ניהול התובענה והמסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. נפסק, כי בית משפט השלום היה רשאי ליתן הנחיות מתאימות לפרופ' ירון בקשר עם עריכת חוות דעתו, במיוחד כאשר הדבר נעשה לאחר חקירתו של פרופ' מדר ונוכח הסיבות למינוי המומחה הנוסף. בפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

טענתה המרכזית של המבקשת היא ששגה בית משפט השלום כאשר חרג מהכלל שלפיו ניתן להציג למומחה מטעם בית המשפט, אשר מונה במסגרת תובענה שהוגשה בעילה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, חוות דעת שניתנה על-ידי מומחה אחר שמונה על-ידי בית המשפט; זאת בשונה מחוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין האסורות בהצגה. נטען, כי במצב דברים זה, החשש מפני חוסר אובייקטיביות ופגיעה בעצמאות שיקול הדעת של המומחה הנוסף הוא נמוך ועל כן פסיקתו של בית משפט זה קבעה "באופן נחרץ ושאינו משתמע לשתי פנים כי ניתן להמציא למומחה רפואי נוסף את חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה באותו התיק".

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי שאורה על הגשת תשובה.

6.

תחילה ייאמר כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה כללית או עקרונית, שיש לה השלכות אל מעבר לעניינם של בעלי הדין שבפני, ועל כן אין מקום ליתן רשות ערעור; מה גם שמדובר בבקשת רשות ערעור שיסודה בהחלטת ביניים דיונית ושמדובר ב"גלגול שלישי". די בכך כדי להוליך לדחיית הבקשה.

7.

מעבר לאמור לעיל, גם לגופם של דברים לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

הקביעה הפסקנית הכלולה בבקשת רשות הערעור, לפיה ההלכה קבעה "באופן נחרץ ושאינו משתמע לשתי פנים" שאין מניעה להציג למומחה נוסף או אחר חוות דעת שניתנה על-ידי מומחה קודם שאף הוא מונה על-ידי בית המשפט, אינה במקומה.

כפי שנאמר בספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012), הכלל לפיו ניתן להציג חוות דעת של מומחה למומחה אחר, כפוף לסייג לפיו: "הכול ככל שבית המשפט אינו מתרשם כי ישנן נסיבות ספציפיות אשר בגינן אין זה ראוי שהמומחה החדש ייחשף לחוות הדעת הקודמת" (עמ' 675). ראו גם דברי השופט ח' מלצר בפסקה 7 להחלטה ברע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח נ' אמויאל (9.7.2008), לפיהם חוות דעת של מומחה ממונה מותרת בהצגה למומחה ממונה אחר "בכפוף לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית". אכן, יכולה להתקיים, במקרה המתאים, "רגישות" מיוחדת לאפשרות להצגת חוות דעת קודמת למומחה הנוסף, כאשר מדובר במינוי מומחה נוסף בתחום זהה לתחום הרפואי בו כבר ניתנה חוות דעת (ראו הדגשת עניין זה בספרו הנ"ל של א' ריבלין בעמ' 673); במיוחד כאשר, כמו במקרה דנא, הערכאה הדיונית הדגישה כי במהלך עדותו של פרופ' מדר התגלו בחוות דעתו "פגמים בנושאים בעלי חשיבות". בנסיבות אלה אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

הבקשה נדחית.