רע"א 5634/98 יצחק לוי נ. נתיבי איילון בע"מ

1.המשיבה פנתה בתובענה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שעניינה חיוב המבקש בדמי הפעלה וסילוק ידו, מחניון שהחזיק והפעיל בתל-אביב. זאת, בין היתר, על יסוד טענה כי הסכם שנחתם בין הצדדים הופר. יחד עם התובענה הוגשה גם בקשה לסעדים זמניים שעניינם צו מניעה זמני להמשך הפעלת החניון ומינויו של כונס נכסים זמני. במסגרת בקשה זו נדונה גם בקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן. טענת המבקש היתה, כי זכויותיו בחניון הוקנו לו על ידי עיריית תל-אביב ולא על ידי המשיבה, וכי הוא בעל זכות לדיירות מוגנת בחניון. בית המשפט, בהחלטתו מיום 5.5.98, קיבל את בקשתו של המבקש וקבע כי יש ליתן לו רשות להתגונן. כך, שכן טענותיו, לרבות הטענה כי למשיבה כלל אין זכות בחניון, הן "טענות הגנה הראויות להישמע".

2.על החלטה זו בעניין הרשות להתגונן, ביקשה המשיבה לערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בהחלטתו מיום 2.8.98, קיבל בית המשפט את הבקשה והערעור שנדון על פיה. בית המשפט המחוזי קבע, כי לטענת הדיירות המוגנת של המבקש אין יסוד ובסיס משפטי, וזאת נוכח היות הקרקע שטח בלתי בנוי. כן נקבע, כי אף לטענת היעדר היריבות של המשיבה כלפי המבקש אין יסוד, שכן הוכח בפני בית משפט השלום כי בין המבקש לבין עיריית תל-אביב לא נחתם חוזה. כך נקבע גם, לאור פניית המבקש למשיבה (ולא לעיריית תל-אביב) לשם מימוש אופציית הארכה בחוזה השכירות. עוד נקבע, כי המבקש הודה בהפרת ההסכם האמור דווקא, באי תשלום הסכומים שנקבעו בעבור הפעלת החניון והחזקתו. בית המשפט קבע, כי טענותיו של המבקש לעניין זכויותיו בחניון לא פורטו, ולא ברור מהן הזכויות הנטענות. בה בעת, אין מוכחש כי המבקש חתם על הסכם תפעול עם המשיבה. מטעמים אלה החליט בית המשפט המחוזי, כי המבקש לא הראה טענת הגנה ראויה בשני תצהיריו ועל כן, דין בקשתו להתגונן לעניין סילוק היד להידחות. בה בעת נקבע, כי אכן עומדות למבקש טענות הגנה לכאוריות כנגד החיובים הכספיים ועל כן, יוכל המבקש להתגונן בעניין הסעד הכספי.

3.בעקבות החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. כן הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו. ביום 13.10.98 דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שהוא קובע, כי במקרה זה אין מקום לעיכוב ביצוע ההחלטה, שכן אם תתקבלנה טענות המבקש יוכל הוא להיפרע פיצוי כספי, והמצב בעניינו יהא הפיך.

4.כעת פונה המבקש בבקשה נוספת לעיכוב הביצוע, הפעם בגדריה של בקשת רשות הערעור שהגיש. בפני חוזר המבקש וטוען, כי מימוש החלטתו של בית המשפט המחוזי יגרום נזק בלתי הפיך למבקש, בעוד שלמשיבה לא יגרם כל נזק באי קיום ההחלטה. כן חוזר המבקש וטוען לזכותו בחניון מכוח יחסיו עם עיריית תל-אביב.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, לרבות תגובת המשיבה שהתנגדה לבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, הכלל הוא בכגון דא, כי אין בעצם הגשת ערעור (או בקשה לרשות ערעור) בכדי להקנות זכות לעיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. על המבקש לעכב הביצוע לבסס טענותיו בין היתר לעניין קיומו של נזק שיגרם לו מחד באי עיכוב הביצוע, ומאידך, בהיעדר נזק שכזה מעיכוב הביצוע. במקרה שבפני לא הביא המבקש כל נימוק או תשתית לעיכוב ביצוע ההחלטה מלבד טענה כללית כי יגרם לו נזק בלתי הפיך. בה בעת, הן בית המשפט המחוזי (בהחלטתו לעניין עיכוב הביצוע) והן המשיבה בתגובתה בפני, מבססים את הקביעה כי נזק שייגרם למבקש - אם ייגרם - יהא כספי בלבד וניתן לפיצוי אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש (ומבלי להכריע בעניין זה לגופו). על כן, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

6.המבקש ישלים את הליכי הפקדת הערבון (בכפוף להחלטת כב' הרשמת בעניין בקשתו החלופית של המבקש). לאחר מכן ימשך הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש.