רע"א 5638/11 מוחמד עבד אלרחים חג' אחמד נ. ברייו רייס לוטפי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי), אשר דחה בקשה לביטול פסק דין שהגישו המבקשים.

2.

המשיבים הגישו בשנת 2001 כתב תביעה נגד המבקשים, שעניינו אכיפת עסקאות מכר מקרקעין שנעשו בין המשיבים לבין המנוח עבד אלרחים ז"ל והמבקש 1, שהינו בנו של המנוח. יתר המבקשים הם יורשי עזבונו של המנוח. ביום 21.3.2002 הוגש כתב הגנה בתיק מטעם המבקשים על ידי עו"ד אשרף ג'סאר (להלן - עו"ד ג'סאר ). ביום 6.12.2004 התקיים דיון בתביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקשים ועו"ד ג'סאר לא התייצבו לדיון. בא-כוח המשיבים הצהיר בדיון, כי למבקשים הומצאה כדין הזמנה לדיון. באותו הדיון הציג בא-כוח המשיבים לבית המשפט תצהיר מטעמו של המבקש 1, בו הוא מצהיר כי יש לקבל את תביעת המשיבים וכי גרסתם היא הנכונה. לאחר הדיון, הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות. ביום 12.12.2004 אישר בית המשפט המחוזי פסיקתה המקבלת את תביעת המשיבים. בפסיקתה נקבע כי חלקות קרקע מסוימות יועברו לבעלות המשיב 1 וכי המבקשים ישלמו למשיב 1 סכומי כסף מסוימים (להלן - פסק הדין ). ביום 18.1.2005 הגיש עו"ד ג'סאר בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שהזימון לדיון לא הומצא לו כדין. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) מחק את הבקשה משום שלא הוצג ייפוי כוח המסמיך את עו"ד ג'סאר להגישה בשם המבקשים. בית המשפט הוסיף, כי אין בכך כדי למנוע מהמבקשים עצמם להגיש בקשה דומה.

3.

בחלוף חמש שנים, לאחר שככל הנראה לא ננקטו צעדים למימושו של פסק הדין, הגישו המשיבים ביום 10.1.2010 בקשה במעמד צד אחד למינוי כונס לצורך ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה. ביום 23.2.2010 הגישו המבקשים את הבקשה העומדת ביסוד ההליך דנא, היא בקשה לביטולו של פסק הדין. לטענת המבקשים, נודע להם על אודות קיומו של פסק הדין רק בחודש ינואר 2010. ביום 3.7.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי בין בעלי הדין מתנהלים מספר הליכים משפטיים נוספים שעניינם בחלקות המקרקעין שבמחלוקת בהליך דנא.

4.

כאמור, המבקשים טוענים כי נודע להם על דבר קיומו של פסק הדין רק בחודש ינואר 2010. לפיכך, לטענתם עומדת בקשת הביטול שהגישו בסד הזמנים הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. קרי, כי הוגשה בתוך 30 ימים מהמועד שהומצא להם פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, ומצא כי פסק הדין הומצא כדין למבקשים בסמוך לאחר מועד נתינתו. בית המשפט המחוזי קבע, כי הפסיקתה הומצאה כדין לעו"ד ג'סאר וכי עו"ד ג'סאר ייצג באותה תקופה את המבקשים. קביעה זו נסמכה על תצהירו של עו"ד ג'סאר, אשר אף נחקר בבית המשפט על האמור בתצהיר, בו מסר הוא כי עמד בקשר עם המבקשים לאחר קבלת פסק הדין וכי יידע אותם לגביו. כן נסמך בית המשפט על העובדה כי המבקש 1 לא הכחיש שהיה בקשר עם עו"ד ג'סאר. לחילופין, קבע בית המשפט כי גם לפי "כלל הידיעה" חלף המועד להגשת בקשת הביטול. זאת, נוכח העובדה שהתרשם כי עו"ד ביאדסי, הוא בא-כוחם הנוכחי של המבקשים, ידע על קיומו של פסק הדין לכל המאוחר בשנת 2008 ואף הביא הדבר לידיעת המבקשים. משקבע בית המשפט המחוזי כי חלף המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק דין, הוסיף הוא כי המבקשים לא הציגו טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

5.

לא מצאתי טעם להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. אכן, ישנה בעייתיות מסוימת באמירה לפיה עו"ד ג'סאר ייצג את המבקשים לצורך קביעה בדבר המצאה כדין של פסק הדין, בעוד שבקשה שהוגשה מטעמו לביטול פסק הדין נמחקה מחמת היעדר ייפוי כוח. ואולם, בנסיבות המקרה, כפי שפורטו, קיימות מספר אינדיקציות לכך שפסק הדין אכן הומצא למבקשים באמצעותו של עו"ד ג'סאר. בראש ובראשונה אמורים הדברים בהתבסס על העדות שמסר עו"ד ג'סאר בפני בית המשפט המחוזי, אשר מצא את דבריו מהימנים. במצב דברים זה, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הוכח במידה מספקת שפסק הדין הובא לידיעתם של המבקשים, אשר בחרו משיקוליהם הם שלא לפעול במהלך השנים. עתה, בחלוף כשבע שנים ממועד מתן פסק הדין, אין מקום לאפשר למבקשים לטעון לביטולו.

6.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחה לטובת המשיבים בסך 25,000 ש"ח.