רע"א 5163/12 מוחמד חג' אחמד נ. אברהים אגבריה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) מיום 23.5.2012 בת"א 1262/01, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לביטול הליכי כינוס נכסים ונקבע כי על המבקשים לשלם ריבית פיגורים על הסכום שנפסק לחובתם.

1.

ראשיתה של הפרשה בתביעה שהגישו המשיבים ביום 30.12.2001 ב בית המשפט המחוזי כנגד עבד אל רחים ז"ל (להלן: המנוח ) ובנו, המבקש 1 (להלן: הבן ) בעקבות עסקאות מכר מקרקעין שנעשו בינם לבין המשיבים. התביעה כללה סעדים של אכיפת חלק מהעסקאות והשבה של סכומים ששולמו בגין עסקאות שלא יצאו לפועל. ביום 12.12.2004 ניתן כנגד המבקשים פסק דין בהיעדר התייצבות בו הוצהר כי המשיב 1 זכאי לזכויות המבקשים בחלקות מקרקעין מסוימות וכן חוייבו המבקשים לשלם למשיבים הסך של 590,274 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪ (להלן: פסק הדין ) .

2.

ביום 18.1.2005 הגיש ב"כ המבקשים בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שהזימון לדיון לא הומצא לו כדין, אלא שבקשתו נדחתה משלא הציג ייפוי כוח המסמיך אותו לפעול בשם המבקשים. בית המשפט הבהיר, כי אין בכך כדי למנוע מהמבקשים להגיש מחדש בקשה דומה.

ביום 10.1.2010, בחלוף כחמש שנים מיום מתן פסק הדין, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, על זכויות רשומות ולא רשומות של המבקשים באחת מחלקות המקרקעין.

ביום 23.2.2010, כשש שנים לאחר שניתן פסק הדין – ככל הנראה בעקבות בקשת המשיבים למינוי כונס נכסים – הגישו המבקשים בקשה נוספת לביטול פסק הדין.

בהחלטתו מיום 3.7.2011 דחה השופט טובי את הבקשה, בקובעו כי פסק הדין

הומצא בשעתו למבקשים והובא לידיעתם באמצעות עורך הדין שייצג אותם, וכי גם לגופה של תביעה, סיכויי ההגנה של המבקשים קלושים. בקשת רשות ערעור שהוגשה ל בית משפט זה נדחתה על ידי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (רע"א 5638/11, לא פורסם, 9.10.2011).

3.

משנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, עתרו המשיבים כי תוכרע בקשתם למינוי כונס נכסים. השופט א' טובי נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 21.2.2012 לאחר שהגיע למסקנה כי

"מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים סטייה מתלם ההוצאה לפועל. סבורני כי בנסיבות דידן, קיים חשש לחוסר אפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל" (פסקה 15 להחלטה). בית המשפט מינה את בא כוח המשיבים ככונס נכסים על זכויות המבקשים במקרקעין, אך הורה על עיכוב המינוי ב-60 ימים על מנת לאפשר למשיבים להסדיר את חובם.

ביום 22.3.2012 הגישו הנתבעים בקשה לעיון חוזר ולמתן הוראות לגבי אופן חישוב החוב הכספי על פי פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של השופט טובי מיום 1.4.2012, בציינו כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה שניתנה זמן קצר קודם לכן מבלי שנשתנו נסיבות העניין, וכי אין צורך ליתן הוראות לאופן חישוב החוב, שכן " סכום החוב שעל המבקשים לשלם נקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט ודרך חישובה של הריבית קבועה בדין" . בסיפא להחלטה ציין בית המשפט כי הצדדים יוכלו לפנות בשנית ככל שלא יצליחו להסכים לגבי דרך חישובה של הריבית.

4.

ביום 22.4.2012 הגישו המבקשים בקשה נוספת, בה טענו כי נוכח הפקדת המחאה בנקאית על סך 1,114,270 ₪ ב קופת בית המשפט יש להורות על ביטול מינוי כונס הנכסים ועל מחיקת הערות האזהרה שנרשמו בחלקות נשוא הכינוס. לטענתם, סכום ההפקדה כולל בתוכו גם את קרן פסק הדין, הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, וכן הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

ביום 23.5.2012, נדחתה בקשתם של המבקשים, מאחר שהסכום שהופקד נשא ריבית רגילה ולא ריבית פיגורים. עם זאת, מאחר שהמבקשים הפקידו סכום משמעותי מתוך החוב הכולל, ניתנה להם ארכה נוספת של 45 יום לסלק את יתרת חובם למשיבים.

על החלטה אחרונה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

5.

בקשת רשות הערעור עמוסה בטענות עובדתיות ומשפטיות שכבר הוכרעו והפכו לחלוטות במסגרת השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, כמו הטענה כי לא היה מקום למינוי כונס נכסים לפי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי. בדומה, אף איני רואה להידרש לטענות המבקשים כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב כאשר שקטו על שמריהם במשך תקופה ארוכה ולא פעלו למימוש פסק הדין, וכי על החלקה מושא כינוס הנכסים רובצים חובות בדין קדימה בגינם לא יוכלו המבקשים לפדות את חובם למשיבים.

הטענה היחידה הראויה לכאורה לדיון הינה טענת המבקשים כי בית משפט קמא טעה בקובעו כי ריבית הפיגורים תחושב לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית, וכי היה עליו לעשות שימוש בסעיף 5(ג) לחוק המקנה לו שיקול דעת לקבוע ריבית נמוכה מריבית הפיגורים, כלשון הסעיף:

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון.

6.

אלא שגם טענה זו דינה להידחות.

ראשית, בהחלטתו מיום 1.4.2012 קבע השופט טובי כי "סכום החוב שעל המבקשים לשלם נקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט ודרך חישובה של הריבית קבועה בדין ". משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, היא נעשתה חלוטה ולא ניתן "לעקוף" את המועדים הקבועים להגשת בקשת רשות ערעור על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר ל בית משפט קמא.

דין הטענה להידחות גם לגופו של עניין. הפחתת ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ג) לחוק פסיקת ריבית מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק ולפיו על חוב פסוק חלה ריבית פיגורים. טענתם המרכזית של המבקשים היא, כי העיכוב הרב בפנייתם של המשיבים ל בית המשפט

למינוי כונס נכסים לצורך מימוש פסק הדין מהווה טעם מיוחד להחלתו של סעיף 5(ג). ברם, כפי שנקבע בהחלטת השופט א' טובי מיום 3.7.2011, ואושר ב בית משפט זה (רע"א 5638/11 הנ"ל), המבקשים היו מודעים לפסק הדין שניתן בהיעדרם, אך למרות זאת

נמנעו מלשלם את החוב הפסוק. משכך, אין למבקשים אלא להלין על עצמם על כך שהחוב תפח עקב ריבית הפיגורים, ולא עלה בידיהם להצביע על נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 5(ב).

בנוסף, מקובלת עליי טענת המשיבים, המתיישבת עם קביעת בית משפט קמא, כי נמנעו משך שנים מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל והליכי כינוס נכסים, מאחר שלא אותרו נכסים על שם המבקשים. זאת, באשר הנכסים שירשו המבקשים מאביהם המנוח עדיין לא נרשמו על שמם כיורשים, והדבר נעשה בכוונת מכוון כדי לחמוק מתשלום החוב הפסוק. בנסיבות אלה, בוודאי שאין ליתן למבקשים "פרס" בדמות פטור מריבית פיגורים.

7.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. עם זאת, ומאחר שחלק נכבד של החוב הפסוק הופקד על ידי המבקשים, ניתנת להם ארכה נוספת להפקיד את יתרת החוב הפסוק עד ליום 1.1.2013, שאם לא כן, ייכנס לתוקפו צו כינוס הנכסים.

המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיבים בסך 5,000 ש"ח.