ע"א 8570/12 דניאל כהן נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בפניי בקשה לסילוק הערעור שבכותרת על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו.

1.

המערער הגיש נגד המשיב תביעה בה עתר למספר סעדים בקשר להלוואות אותן נטל ושלשם פרעונן מוש כנו זכויותיו בנכס, ובמסגרת זאת עתר למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מי מוש הנכס עד להכרעה בתביעתו. בהחלטה מיום 19.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) את בקשת המערער לצו מניעה זמני, וקיבל בחלקה בקשה שהגיש המשיב לדחיית התביעה על הסף. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי הגם שאין מקום לדחות את התביעה כולה על הסף, יש לדחות על הסף (בין היתר מחמת התיישנות ומעשה בית-דין) מספר טענות שהעלה המערער בתביעתו.

ביום 27.11.2012 הגיש המערער ערעור על ההחלטה ובפתח הודעת הערעור ציין כי נודע לו עליה רק ביום 11.11.2012, עת שקיבל לידיו הודעה על פינוי הנכס. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער "בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד לעיכוב צו פינוי מדירת מגורים בהליכי מי מוש

משכנתה הקבוע ליום 4.12.12". בהחלטה מיום 28.11.2012 קבע בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) כי צו הפינוי יעוכב עד למתן החלטה אחרת בבקשה למתן סעד זמני (וראו גם החלטה מיום 6.12.2012).

2.

במקביל הגיש המשיב ביום 5.12.2012 בקשה לדחיית הערעור על הסף. בבקשתו ציין כי הערעור הוגש באיחור וכי אין לקבל את טענת המערער לפיה נודע לו לראשונה על דבר ההחלטה רק 11.11.2012. בהקשר זה ציין המשיב כי ההחלטה נשלחה לבא-כוחו של המערער באמצעות הפקסימיליה כבר למחרת מתן ההחלטה, ביום 20.9.2012; כי ביום 16.10.2012 בא-כוחו שלו ובא-כוחו של המערער שוחחו טלפונית על ההחלטה; וכי הצו לפינוי הנכס הומצא לידי המערער כבר ביום 31.10.2012. המשיב מוסיף כי ספק אם בגדר הערעור על חלקה השני של ההחלטה, שהוא בבחינת פסק דין חלקי, רשאי היה המערער להגיש ערעור גם על החלטת בית המשפט ביחס לצו המניעה שהינה החלטת ביניים, ובהדגישו כי נראה שהיה על המערער להגיש בעניין זה בקשת רשות ערעור בתוך 30 ימים ציין כי הוא "שומר על זכותו להעלות טענותיו בסוגיה זו בהמשך הליכי הערעור".

3.

המערער טוען כי דין הבקשה להידחות שכן ערעורו על פסק הדין החלקי הוגש בתוך מסגרת 45 הימים הנתונה להגשתו. המערער טוען כי בניגוד לנטען ההחלטה לא הומצאה לידי בא כוחו בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא, עורך-הדין טל גרשטיין, ביום 20.9.2012, ובתצהיר שצירף מצהיר עורך הדין גרשטיין כי למד על ההחלטה לראשונה מבדיקה שערך באתר "נט-המשפט" יום או יומיים לפני מועד השיחה עם בא-כוח המשיב (כלומר ביום 14.10.2012 או ביום 15.10.2012) וכי המערער עצמו למד על ההחלטה רק מהודעת הפינוי. המערער מוסיף וטוען כי על פי תקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) משלא ערכה מזכירות בית המשפט המחוזי שיחה המאשרת את דבר המצאת ההחלטה באמצעות הפקסימיליה וממילא לא נערכה תרשומת בעניין כדין, אין לראות במועד המשלוח כמועד ההמצאה. עוד טוען המערער כי על פי ההלכה הפסוקה "כלל ההמצאה" גובר על "הידיעה", והוא מוסיף וטוען כי גם אם תתקבל הטענה שההליך הוגש באיחור קיימים טעמים המצדיקים להאריך את המועד להגשתו.

להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטה מיום 17.12.2012 קבע בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) כי החלטה בבקשה למתן סעד זמני תינתן לאחר שתתקבל החלטה בבקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף.

4.

תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך: "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה " [ההדגשה הוספה]. המשיב מציין כי ההחלטה הומצאה לידי בא-כוח המערער, עורך הדין גרשטיין, כבר ביום 20.9.2012 והוא צירף אסמכתא לטענתו מתוך אתר "נט המשפט" ממנה אכן עולה כי ההחלטה הועברה לעורך הדין גרשטיין במועד זה באמצעות הפקסימיליה. ואולם, עיון באתר זה מלמד כי אין בו תיעוד לגבי עריכת תרשומת טלפונית שיש בה לאשש שההחלטה אכן הגיעה בפועל לידי בא-כוחו של המערער, והצדק עם המערער כי בנסיבות אלו - ומשצורף תצהיר של עורך הדין גרשטיין לפיו לא קיבל את ההחלטה לידיו במועד האמור - הרי שאין לראות במועד משלוח ההחלטה דנן כמועד ההמצאה כדין, וזאת בהתאם להוראת תקנה 497א(א1) הקובעת כי במקום שבו נערכה המצאה בפקסימיליה על ידי בית המשפט ולא נערכה תרשומת לגבי ביצוע הודעה טלפונית (כאמור בתקנת משנה (א)(5)) "לא יראו את כתב בי-הדין ששלח ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש עורך הדין הנמען תצהיר בדבר אי קבלת כתב בי-הדין בפקסימיליה" (ראו למשל רע"א 5163/12 חג' אחמד נ' אגבריה (25.7.2012 )).

המשיב מוסיף וטוען כי שוחח עם עורך הדין גרשטיין אודות ההחלטה ביום 16.10.2012, ועורך הדין גרשטיין אישש זאת בתצהירו בציינו כי נודע לו עליה יום-יומיים קודם לכן. בטענתו זו ביקש המשיב להחיל בענייננו את "חריג הידיעה", במקום "כלל ההמצאה" (למקרים החריגים בהם מוחל "חריג הידיעה" ראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקאות 6-7 (13.11.2007); רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן , פסקה 6 (לא פורסם, 17.10.2004)), אך נראה כי אין כל צורך להכריע בעניין זה שכן אף אם נמנה את המועד להגשת הערעור כשיטת המשיב - מיום 14.10.2012 - הרי שהערעור הוגש בתוך תקופת 45 הימים הנתונה להגשתו, משהוגש ביום 27.11.2012.

5.

מטעמים אלו אין מקום להורות על סילוק הערעור כולו על הסף. ואולם, דברים אלו יפים בכל הנוגע לערעור אותו רשאי היה המערער להגיש בזכות על פסק הדין החלקי שעניינו דחיית חלק מן הסעדים שנתבעו על ידו. שונים הם פני הדברים בעניין דחיית בקשתו של המערער למתן צו מניעה זמני. בהקשר זה החלטת בית המשפט היא החלטת ביניים מובהקת, ואם חפץ המערער להשיג עליה היה עליו לכאורה להגיש בקשה למתן רשות ערעור (השוו רע"א 6523/12 גריפאת נ' מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 1 (11.11.2012)). למרות זאת כוללת הודעת הערעור התייחסות גם לסוגיה זו (סעיפים 104 - 113 להודעת הערעור). נוכח האמור יבהיר המערער האם הערעור אכן מופנה גם כלפי חלקה הראשון של החלטת בית המשפט בעניין צו המניעה הזמני, ובאם כן יוסיף ויבהיר מדוע נתונה לו זכות ערעור בעניין זה.

הודעת המערער תוגש בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו.

לאחר שתוגש ההבהרה כאמור אחליט על המשך הטיפול בבקשה.

מזכירות בית המשפט תמציא החלטה זו לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.