ע"א 8570/12 דניאל כהן נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שמכוחו מתבקש צו למניעת פינוי המבקש מדירת המגורים שלו בהליכי מימוש משכנתא המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק הוצל"פ 14-07376932, וזאת בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' פרידלנדר ), מתאריך 19.9.2012, ב-ת"א 44999-12-11 (להלן: ההחלטה ). בגדר ההחלטה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני כאמור. זה המקום לציין כי במסגרת ההחלטה התקבלה באופן חלקי גם בקשת המשיב לדחייה על הסף של חלקים מתביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיב – מטעמים של התיישנות והשתק פלוגתא.

2.

בתאריך 27.11.2012, הגיש המבקש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד (ע"א 8570/12). במקביל הגיש המבקש בקשה בפני בית משפט זה

ל"מתן צו מניעה זמני בערעור".

3.

המשיב התנגד בתגובתו מתאריך 17.12.2012 לסעד הזמני המבוקש מנימוקים שונים, לרבות מהטעם שסיכויי הערעור אינם גבוהים והטעם שלפיו טענת המבקש כי אחת הדירות בנכס, מושא הערעור, משמשת למגורי המבקש – איננה מהווה שיקול למתן סעד זמני בערעור. כן טוען המשיב לשיהוי בהתנהלות המבקש בפנייתו לבית המשפט המחוזי הנכבד.

4.

כאן אציין כי המשיב טען שערעורו של המבקש לבית משפט זה הוגש באיחור, וביקש עקב כך סילוקו על הסף בהליך שהופנה לכב' הרשמת ל' בנמלך . בהחלטתי מתאריך 17.02.2013 קבעתי כי אדון בבקשה לסעד הזמני בערעור, וזאת אחרי שתתקבל החלטת הרשמת הנכבדה בסוגיית הסילוק על הסף.

במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, נדרשה הרשמת הנכבדה, בין היתר, לשאלה האם הערעור הוא בזכות או ברשות. בהקשר זה הורתה הרשמת הנכבדה למבקש להודיע אם הוא עומד על טענותיו בערעור, שעסקו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בעניין צו המניעה הזמני, שאם כך – הוא נתבקש להבהיר מדוע הערעור בנושא זה הינו בזכות. המבקש הבהיר, בהודעה מתאריך 29.01.2013, כי אין בכוונתו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בדבר צו המניעה הזמני. נוכח הודעתו הנ"ל של המבקש, פסקה הרשמת הנכבדה, בהחלטתה מתאריך 30.01.2013, כי המבקש יגיש הודעת ערעור מתוקנת המופנית אך ורק כנגד הרכיב של דחיית חלק מרכיבי התביעה על הסף, המבקש עשה כן בתאריך 05.02.2013.

5.

בעקבות החלטת הרשמת הנכבדה הנ"ל, נדרשתי לבקשה שבפני והצעתי למבקש, בהחלטתי מתאריך 25.2.2013, הסדר דיוני (וזאת לאור עמדת המשיב בפרק י' לתגובתו לבקשה לסעד הזמני בערעור), שלפיו יעביר המבקש את הסכומים המשתלמים לו עבור השכרת הדירות הקיימות בנכס, בסך של 10,000 ש"ח לחודש – לידי המשיב, וזאת עד להכרעה בערעור.

המבקש, בתגובתו מתאריך 7.3.2013, לא נענה להצעה זו, תוך שהוא חוזר על מרבית טענותיו בערעור ובבקשה לסעד זמני. הנה כי כן, חזרה קושיה לדוכתא, ויש ללבן איפוא את הבקשה שלפני. לכך אפנה מיד.

דיון הכרעה

6.

דין הבקשה – להתקבל באופן חלקי, כאמור בפיסקה 11 שלהלן. אעמוד עתה על הנימוקים לכך.

7.

כידוע, השיקולים שיש לקחתם בחשבון בעת הכרעה בשאלת מתן סעד זמני בערעור הינם "סיכויי ההצלחה בערעור" ו"מאזן הנוחות" בין הצדדים. במסגרת בחינת "מאזן הנוחות" ניתן לבחון האם "ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון" (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 304 (2003)).

8.

לא ארחיב כאן בשאלת סיכויי הערעור, ואותיר את ההכרעה בו למותב שידון בערעור. אעיר עם זאת כי לא מצאתי שסיכויי הערעור הם כאלה שיהיה בהם כדי להשליך באופן משמעותי על ההכרעה בבקשה למתן סעד זמני בערעור, או לשלול מתן סעד זמני כזה, ככל שמאזן הנוחות יימצא כנוטה בבירור לטובת המבקש

(עיינו והשוו: ע"א 589/10

עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות , בפיסקה 18 (12.4.2010);

ע"א 6261/10

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ (28.9.2010)).

9.

בעניין הבקשה שבכאן – מאזן הנוחות נוטה בעיקרו לטובת המבקש. זאת נוכח העובדה שמהותו של הסעד עליו הוא מבקש לערער איננה כספית גרידא, אלא שמשמעותו האופרטיבית היא פינוי המבקש מבית מגוריו. מכאן שאם אכן הנכס, מושא הערעור, ימכר, והבנק יפרע מחלקו – המשיב עלול להישאר, על פי טענתו, ללא קורת גג. במצבים שכאלה, שבהם החזרת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, היא קשה ביותר, ובמיוחד כאשר מדובר בדירת מגורים – הנטייה היא לעכב ביצוע (עיינו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 534 (2001)) .

10.

עם זאת אעיר כי כף המאזניים איננה נוטה פה כולה לטובת המבקש ממספר שיקולים:

ראשית , יש לתת את הדעת להלכה היא כי הנטייה הטבעית לטובת מבקש הסעד הזמני בערעור, כאשר מדובר בדירת מגורים, "אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים" (עיינו: רע"א 3518/10

שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , בפסקה 6 (6.9.2010)).

שנית , כנגד המבקש עומדת לרועץ טענת המשיב באשר להשתהותו בנקיטת הליכים הנדרשים וכן החמצת המועד לבקש רשות ערעור על דחיית בקשתו לצו מניעה זמני בבית המשפט המחוזי הנכבד (עיינו והשוו: רע"א 3844/10

אסייג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (18.5.2010)).

שלישית , מסתבר כי למבקש הכנסות מדמי שכירות המשתלמים לו מדירות אחרות המצויות בנכס והן בבחינת יחידות נפרדות (על פי חלוקה שביצע המבקש בנכס).

11.

נוכח כל האמור לעיל ובהתחשב בשיקולים שנמנו בפיסקאות 9 ו-10 – דין הסעד הזמני המבוקש – להתקבל באופן חלקי , כך שצו הפינוי, מושא הבקשה שלפני, לא יבוצע עד להכרעה בערעור, בכפוף לאמור להלן:

(א)

המבקש יעביר למשיב סך של 7,500 ש"ח לחודש, וזאת מדי חודש בחודשו –

החל מתאריך 2.6.2013 ועד להכרעה בערעור. אם התשלום האמור לא ישולם כסדרו – המשיב יוכל לבקש את ביטול הצו.

(ב)

המבקש יפקיד במזכירות בית משפט זה התחייבות לפיצוי המשיב, בגין כל נזק שייגרם לו מכח הסעד הזמני הנ"ל, אם יוחלט על פקיעתו. ככל שלא תופקד ההתחייבות האמורה עד לתאריך 22.05.2013 – צו עיכוב הביצוע יפוג מאליו.

12.

לנוכח התוצאה הנ"ל – אין צו להוצאות בבקשה זו.