רע"א 6523/12 אחמד גריפאת ואח' נ. מנהל מקרקעי ישראל

1.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול ) מיום 6.8.2012 בה"פ 7272-08-12, שדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד הליכי פינוי הננקטים כנגד המבקשים בתיק הוצל"פ 34-06531-10-1.

המשיב הגיש בבית משפט השלום בחיפה כנגד מבקש 1 (להלן: המבקש) תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 10884-08-09) לסילוק יד ממגרש 27 בחלקה 3 שבגוש 10474, הרשומים בבעלות המשיב (להלן: המגרש). בכתב התביעה נטען שהמבקש פלש למגרש ובנה בו דיר עיזים וגדר פח. ביום 30.11.2009 ניתן על ידי הרשם נ' זיתוני פסק דין בהעדר הגנה ובו הורה למבקש לסלק ידו מהמגרש ולהרוס את שבנה בו. המבקש ביקש לבטל את פסק הדין וטען שכתבי בי הדין לא הגיעו לידיו או לידי אשתו. בקשת הביטול נדחתה ביום 6.7.2011, תוך שהוכרע שכתב התביעה נמסר במועד. למעלה מן הדרוש צוין שאין בפי המבקש טענה של ממש להגנתו.

לאחר שנפתח נגד המבקש תיק הוצל"פ הוא הגיש – יחד עם שאר המבקשים – המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי, ובה תבעו סעד הצהרתי אודות זכותם במגרש. במסגרת המרצת הפתיחה הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני ובה ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי. טענת המבקשים התבססה על התיישנות בשל החזקתם במגרש החל משנת 1958. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו תוך קביעה שהמקום להעלותה היה בבית משפט השלום במסגרת תביעת הפינוי. כמו כן נדחתה טענת ההתיישנות לגופה בשל כך שמדובר במקרקעין מוסדרים והמבקשים לא הרימו את הנטל להראות את התקיימותם של התנאים להתיישנות. עוד צוין שבשנת 1994 הגיש מבקש 2 בקשה לרכוש את הזכויות מהמנהל, מבלי להעלות כל טענה על זכויות שלו או של משפחתו במגרש.

בטרם אפרט את טענות המבקשים, אציין שלדבריהם עסקינן בערעור בזכות ולא בבקשה למתן רשות ערעור, משום שהלכה למעשה מדובר בפסק דין בהמרצת הפתיחה ולא בהחלטה הנוגעת לדחיית בקשה לסעד ביניים. אינני מקבל טענה זו. הנושא שבו עסק בית המשפט המחוזי היה בקשה למתן צו מניעה זמני והשאלה שנבדקה לאור זה הייתה אם עומדות לימין המבקשים "ראיות לכאורה" להגנת עמדתם. על כן, מדובר בהחלטה אחרת שאין לגביה ערעור בזכות.

2.

המבקשים טוענים שפסקי הדין נגדם ניתנו מבלי שידעו על ההליך ומבלי שטענותיהם נידונו לגופן, ועל כן היה על בית המשפט המחוזי לקבל את תביעתם למתן סעד הצהרתי, וכן היה עליו לקבל את בקשתם למתן צו מניעה זמני.

3.

כאמור לעיל, עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הסעד הזמני. במסגרת דיונו בחן בית המשפט המחוזי את סיכויי התובענה שהגישו המבקשים, והגיע למסקנה שאלו אינם גבוהים. בכך לא נפלה כל טעות. על פניו, ההתדיינות המשפטית בבית המשפט המחוזי, המבקשת להפוך את תוצאתו של פסק דין שהפך חלוט, אינה מגלה עילה של ממש הניצבת לימין התובעים.

משעסקינן במקרה כה מובהק במסגרת בחינת סיכויי התובענה, המשקל של מאזן הנוחות פוחת. כידוע, יש קשר של יחסי גומלין בין שני שיקולים אלה. על כן לא נפלה טעות

בסירוב להעניק צו מניעה זמני.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.