בע"מ 2991/13 פלוני נ. פלוני

בפניי בקשה לדחיית ההליך שבכותרת על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו.

1.

עניינו של ההליך הינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.3.2013 אשר קיבל בחלקו ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתביעה רכושית ובתביעת מזונות ילדים ומדור שהגישה המבקשת נגד המשיב.

המבקשת לא השלימה את תוצאת פסק הדין וביום 25.4.2013 הגישה את בקשת רשות הערעור שבכותרת המופנית כלפיו.

בבקשה שבפניי טוען המשיב כי פסק הדין נשלח לידי בא-כוחו ביום 14.3.2013 בשעה 21:22 וכי מבירור שערך עם מזכירות בית המשפט המחוזי נמסר לו כי במקביל לכך נשלח פסק הדין גם לבאת-כוח המבקשת. לטענתו בשים לב לכך הוגש ההליך ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשתו (ואף הומצא לידיו רק כשבועיים לאחר מכן) ובאותו השלב השלים עם פסק הדין, עליו שקל בעצמו להגיש הליך ערעורי, וזאת תחת ההנחה כי גם המבקשת משלימה עימו. עוד ציין המשיב כי המבקשת לא ציינה כי הבקשה מוגשת באיחור, וממילא לא הוכיחה קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה.

2.

המבקשת מתנגדת לבקשה בהדגשה כי בניגוד לנטען פסק הדין לא הגיע לידי באת-כוחה באמצעות הפקסימילה, ובתצהיר מטעם באת-כוחה - עורכת הדין מגנזי - ציינה כי למדה על פסק הדין לראשונה ב"אקראי" ביום 19.3.2013, עת נכנסה לאתר "נט-המשפט" לצורך הגשת כתב בי-דין. לטענתה על כן ובשים לב לימי פגרת הפסח הוגש ההליך טרם חלוף המועד להגשתו. עוד טוענת המבקשת כי המשיב לא תמך את טענתו בדבר הבירור שערך במזכירות בית המשפט בתצהיר, וכי גם אם טענת המשיב היתה נכונה והיה מקום למנות את המועד להגשת ההליך למן המועד בו נשלח פסק הדין באמצעות הפקסימיליה, הרי שבהתאם לתקנה 497א(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), יש לראות את פסק הדין - שנשלח ביום ה' לאחר שעות העבודה - כאילו נשלח ביום החול שלאחריו, קרי ביום ראשון 17.3.2013.

בתשובה שהגיש שב המשיב על טענתו בדבר מועד משלוח פסק הדין באמצעות פקסימיליה לידי באת-כוח המבקשת (וזו הפעם תמך טענתו בדבר הבירור במזכירות בית המשפט בתצהיר), ועוד הוא טוען כי הטענה בדבר הגשת כתב בי-דין באתר "נט המשפט" תמוהה שהרי הצדדים לא נדרשו להגיש כתבי בי-דין נוספים באותו ההליך וכי גם אם כשיטת המבקשת יש למנות את הימים למן מועד א' הסמוך למועד המשלוח באמצעות הפקסימיליה ההליך הוגש באיחור של יומיים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 402 סיפה ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 קובעת כי "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה " [ההדגשה הוספה].

עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי פסק הדין אכן נשלח על ידי מזכירות בית המשפט לבאי-כוח הצדדים יום לאחר הינתנו באמצעות הפקסימיליה. ואולם לא נערכה תרשומת טלפונית שיש בה לאשש שפסק הדין אכן הגיע בפועל לידי באת-כוחה של המבקשת, ולטענתה של זו פסק הדין לא הגיע ליעדו. תקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה סיטואציה כגון דא, בקובעה כי מקום בו כתב בי-דין נשלח על ידי בית המשפט באמצעות פקסימיליה ולא נערכה תרשומת לגבי הודעה טלפונית בעניין (כאמור בתקנת משנה (א)(5) לאותה תקנה) "לא יראו את כתב בי-הדין ששלח ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש עורך הדין הנמען תצהיר בדבר אי קבלת כתב בי-הדין בפקסימיליה"(ראו למשל רע"א 5163/12 חג' אחמד נ' אגבריה

(25.7.2012)).

על כן, ומשצורף תצהירה של עורכת הדין מגנזי לפיו לא קיבלה את פסק הדין לידיה במועד האמור, ומשאין כל טעם מבורר לפקפק באמיתות דבריה; אין תיעוד בדבר המצאה כדין אשר נערכה לידיה; ולא הוצגה ולו ראשית ראיה לגבי ידיעתה בפועל על פסק הדין במועד מוקדם יותר מזה שצוין על ידה (19.3.2013), לא ניתן לקבוע כי ההליך הוגש באיחור כטענת המשיב.

הבקשה נדחית אפוא (ונוכח תוצאה זו מתייתרת בקשתה של המבקשת להגיש תגובה נוספת מטעמה).

בשים לב להתנהלותם ההדדית של הצדדים לעניין המצאת כתבי בי-הדין זה לזה - כעולה מן הבקשות וההודעות שהוגשו בעניין - לא ראיתי לעשות צו להוצאות.