רע"א 5649/99 מונדיר בדיר נ. מדינת ישראל

1.העוררים, שני אחים, הואשמו בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע שורה ארוכה של עבירות. כתב האישום, המשתרע על 90 עמודים, מייחס לעוררים ולאדם נוסף, אחיהם הקטין, ביצוע עבירות רבות ובהן עבירות על חוק הבזק וחוק המחשבים, עבירות של הטרדה, התחזות ופגיעה בפרטיות, עבירות של קבלת דבר במרמה ועבירות שונות נוספות.

על-פי האמור בכתב האישום, ניצלו העוררים, שניהם עיוורים, את כישוריהם בתחומי התקשורת על מנת לחדור למערכות תקשורת ומחשבים רבות ולבצע בהן פעולות, תוך הפקת רווחים מפעולותיהם האסורות. כתב האישום מגולל שרשרת ארוכה של מעשי פריצה למערכות תקשורת של גופים שונים, שיבושן ושימוש - לעיתים בהיקף ניכר ביותר - בקווי התקשורת של אותם גופים ועל חשבונם. כן מתאר כתב האישום עבירות של הונאה בכרטיסי אשראי באמצעות שימוש בקווי תקשורת והתחזות. חלק מהעבירות המיוחסות לעוררים בוצעו תוך הפעלת סחיטה ואיומים, ותוך התחזות ופגיעה בפרטיות של מי שנפלו קורבנות למעשיהם.

לאחר הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי, ביקשה המשיבה כי העוררים ייעצרו עד לתום ההליכים נגדם. בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה והורה על מעצר העוררים כאמור. בית-המשפט קמא קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים ביחס לכל אחד מפרטי האישום המיוחסים להם, וכי הוכחו עילות מעצר כנגדם, הן בשל הסכנה הנשקפת מהם לבטחון הציבור והן בשל קיומו של חשש סביר לשיבוש הליכי משפט מצדם. כן קבע בית-המשפט כי לא ניתן בנסיבות העניין להסתפק בחלופת מעצר.

על החלטה זאת נסב הערר שבפני.

2.בא-כוחם של העוררים טען בפני כנגד כל אחת מקביעותיו האמורות של השופט קמא. לטענתו, לא הונחה תשתית של ראיות לכאורה ביחס לכל העבירות בהן מואשמים העוררים, ולא קמה כנגדם עילת מעצר בהתחשב בטיב העבירות המיוחסות להם שהינן בעיקרן עבירות רכוש. כן טען הוא כי אף אם הוכחה עילת מעצר כנגד העוררים, ניתן להסתפק בעניינם בחלופה למעצר. לחלופין טען הוא כי טעה בית-המשפט קמא בכך שלא ראה להבחין לעניין המעצר בין שני העוררים, ולא התחשב בכך שמעורבותו של העורר 2 בפעילות העבריינית הנטענת בכתב האישום, הינה פחותה מזו של העורר 1. מנגד ביקש בא-כוח המשיבה לתמוך בהחלטתו של בית-המשפט קמא, על כל חלקיה, וטען כי אין מקום לשנות מההחלטה לעצור את שני העוררים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם.

3.לא ראיתי להתערב בהחלטתו של שופט בית-המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העוררים. בא-כוח התביעה הציג בפני בית-המשפט המחוזי את חומר החקירה, אשר ניכר כי הושקע עמל רב באיסופו ובהצגתו בצורה מקיפה, ואף בפני ערך את טענותיו לעניין זה כמשנה סדורה ומפורטת. השופט קמא בחן את האישומים המיוחסים לעוררים אחד לאחד, ומצא כי ביחס לכל אחד מהם קיימות ראיות לכאורה. אינני רואה להתערב בהחלטתו לעניין זה; החומר הראייתי כולל מספר רב של תמלילי האזנות סתר של העוררים, עדויות של מעורבים בפרשה ושל מי שנפלו קורבן למעשי העוררים ותיעוד של שימוש בקווי תקשורת על-ידי העוררים. גם אם צודק הסניגור כי יש מספר אישומים שהראיות ביחס אליהן אינן חד משמעיות, הרי די במכלול הראיות כדי להקים תשתית לכאורית המבססת את האישומים המיוחסים לעוררים.

4.צדק השופט קמא גם בקובעו כי מתקיימות עילות מעצר כנגד העוררים, הן בשל מסוכנותם והן בשל חשש סביר לשיבוש הליכי משפט. העבירות המיוחסות לעוררים אינן נמנות עם העבירות המקימות מעצם טיבן חזקת מסוכנות של המבצע אותן, לפי סעיף 21 (א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. אולם כבר קבענו בשורה של החלטות כי יש ועבירות שאינן נמנות בסעיף הנ"ל ואינן מקיימות חזקת סיכון מעצם טיבן, מבוצעות בנסיבות שיש בהן כדי ללמד על סכנה לביטחון הציבור הנשקפת ממבצעיהן, בכלל אלה גם עבירות שאינן עבירות אלימות (ראו: בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 17/99 גנדי גברילוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 2180/99 מדינת ישראל נ' איחסאן גריפאת ואח' , לא פורסם). האישומים המיוחסים לעוררים דנן מצביעים על פעילות מתמשכת, שנועדה לפגוע ברכוש ולהפיק רווחים שלא כדין, ושגרמה לפי הנטען נזק רב לציבור. מעשים אלה בוצעו באופן שיטתי, ותוך שימוש בשיטות מתוחכמות ובאמצעים פסולים של סחיטה ואיומים, מרמה, זיוף, שימוש בשמם של אחרים והתחזות לאחרים. בנסיבות אלה מעשי העוררים הם מהסוג שיש בו כדי לפגוע בסדרי חברה ובזכויות היסוד של יחידיה לפרטיותם ולקניינם. הסיכונים לחברה וליחידיה הם מסוגים שונים ומגוונים, ובחברה בת זמננו בה לאמצעי תקשורת ולמחשוב יש תפקיד כה מרכזי, פעולות שיטתיות מהסוג המיוחס לעוררים הן פעולות שיש בהן, בנסיבות מסויימות, כדי לסכן את בטחון הציבור ואת סדרי החברה התקינים.

גם עילת המעצר הקשורה בחשש לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מהליכי השפיטה מתקיימת ביחס לעוררים. בין יתר המעשים המיוחסים לעוררים, מואשמים הם כי פעלו להטעיית בית-המשפט כמתואר באישום מספר 39 לכתב האישום, בכך שייזמו הגשת מסמך מזויף לבית-המשפט כדי להביא לשחרורו של אדם אשר נחשד בהונאת חברות תקשורת בישראל, ואשר העוררים חששו כי מעצרו עלול לפגוע בהם. טענותיו של הסנגור כאילו נוכח טיבן של הראיות נגד העוררים, הכוללות האזנות סתר ופלטי שיחות בבזק, אין בידי העוררים לשבש הליכים, אינן משכנעות. מעשי המרמה, הזיוף וההתחזות לאחרים, שהעוררים התמידו בהם גם לאחר שהוזהרו על-ידי המשטרה, מלמדים כי אין אמצעי שהעוררים יהססו לנקוט בו, לרבות ביחס להליכים התלויים ועומדים.

5.לאחר ששוכנעתי כי מתקיימות עילות למעצרם של העוררים כמפורט לעיל, שקלתי האם ניתן להסתפק בחלופה למעצר. לעניין זה נראית לי טענתו החלופית של הסנגור, כי ניתן להבחין בין שני העוררים.

מהחומר שבפני עולה לכאורה כי העורר 1 היה היוזם והרוח החיה בפעילות העבריינית שלו ושל שני אחיו. בא-כוח התביעה אף הוא אישר בטיעונו בפני כי חלקו של העורר 2 קטן יותר, אך טען כי אחיו - העורר 1 - הנחיל לו את "תורתו". המעורבות הפחותה ניכרת על פניה ממספר האישומים השונה המיוחס לכל אחד מהעוררים; כתב האישום מייחס לעורר 1 ביצוע של 35 עבירות, בעוד שלעורר 2 מיוחסות תשע עבירות. כמו כן לעורר 1 הרשעה קודמת בעבירה מסוג דומה לעבירות בהן מואשם הוא במקרה דנן. מהחומר שבפני עולה כי העורר 1 הוא הדומיננטי מבין השניים וכי פעילותו ענפה יותר. עוד נמסר מפי בא-כוח התביעה כי לעורר 1 יכולת כלכלית מרשימה, דירה ומשרד בעמאן שבירדן וקשרים עסקיים עם הרשות הפלסטינאית, בעזרתם של אלה קיים חשש להמלטותו מהדין. כעולה מהחלטת בית-המשפט קמא, קיימת ראיה לכאורה כי העורר 1 ניסה עובר למעצרו להשיג לעצמו דרכון זר ואשרת כניסה לארצות-הברית.

בנסיבות אלה, ובהתחשב באינטנסיביות של הפעילות העבריינית המיוחסת לעורר 1 ובשיטות הפעולה המאפשרות ביצוע עבירות מהסוג בהן הוא מואשם מכל מקום בו הוא ישהה מחוץ לכלא, אינני סבורה כי ניתן להשיג את מטרת מעצרו של העורר 1 בדרך של חלופה.

נוכח חלקו הפחות יותר של העורר 2 ותפקידו במערך הפעילות העבריינית, ובהעדרו של אחיו הנתון במעצר, סבורה אני כי ניתן להשיג את תכלית המעצר לגביו גם בדרך של חלופה. אשר על כן אני מורה כי העורר 2 ישוחרר בערובה בתנאי שיקיים את התנאים המפורטים להלן:

העורר 2 יפקיד סך של 50,000 ש"ח במזומן בקופת בית-המשפט. כן ימציא ערובות צד ג' של שני ערבים על סך של 150,000 ש"ח כל אחד, להנחת דעתו של רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. העורר 2 ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו בכפר קאסם, וימנע מליצור כל קשר בכל אמצעי תקשורת שהוא עם כל המעורבים בפרשה - חשודים נוספים בביצוע עבירות או עדי תביעה.

אשר על כן, אני דוחה את עררו של העורר 1 ומקבלת את עררו של העורר 2 בהתאם לאמור לעיל.