רע"א 5664/09 עו"ד גדעון הניג נ. פוריץ אביגדור ו- 9 משיבים נוספים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה), במסגרתה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

2.

המבקש הינו עורך דין המטפל ברישום בית משותף על חלקת מקרקעין שהייתה רשומה בבעלות המשיבים. ביום 23.8.07 הגישו המשיבים תובענה על דרך המרצת פתיחה נגד המבקש, במסגרתה עתרו כי בית המשפט יורה לו לבצע את רישום הבית המשותף בתוך תקופה של 90 ימים. ביום 1.1.09 נערך דיון בתובענה. משלא התייצב המבקש לדיון, ניתן פסק דין המקבל את התובענה במעמד צד אחד. לטענת המבקש, לא היה מקום ליתן פסק בהיעדרו. זאת, שכן העובדה שלא התייצב לדיון נבעה מכך שלא קיבל כל זימון לדיון. לצד זאת, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יפנו בבקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובד בבד ימשיך המבקש בביצוע הרישום. ביום 24.1.09 נעתר רשם בית המשפט המחוזי לבקשה. בקשה מוסכמת נוספת שהוגשה ביום 26.4.09 נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. לאור זאת, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 27.5.09 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

3.

דין הערעור להתקבל. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול בקובעו, כי מרישום בכריכת תיק בית המשפט עולה שהמבקש ובא-כוח המשיבים זומנו לדיון ב"דיוור ישיר". בית המשפט ציין, כי אין בהצהרת המבקש לפיה לא קיבל הזמנה לדיון כדי לסתור עובדה זו. בית המשפט הוסיף, כי העובדה שבא-כוח המשיבים זומן באותו אופן לדיון והתייצב אליו מחזקת את המסקנה כי גם המבקש זומן לדיון. אינני סבור כי יש בנימוקים אלה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. ראשית, המונח "דיוור ישיר" אינו מופיע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות ), כאחת הדרכים המוכרות לצורך המצאת כתבי בי-דין. יתירה מזו, כלל לא ניתן לדעת מהי הדרך בה הומצא הזימון אל המבקש. ייתכן, כי כוונתו של בית המשפט הייתה לזימון המבקש באמצעות מכשיר הפקסימיליה. ואולם, תקנה 497א(6) לתקנות קובעת כי על בית המשפט לשמור בתיק בית המשפט אישור בדבר משלוח מסמך לעורך דין באמצעות פקסימיליה. אישור כזה ככל הנראה אינו נמצא בתיק בית המשפט. עוד יוער, כי המשיבים, אשר טענו כי קיבלו זימון לדיון, לא פירטו בתשובתם כיצד קיבלו זימון זה וכן לא צירפו כל אסמכתה לכך. נעיר, כי ביום 24.9.09 פורסם תיקון לתקנות לפיו במקרים בהם לא ערך בית המשפט רישום על הודעה טלפונית בדבר משלוח פקס, לא יראו את כתב בי דין שנשלח ככזה שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש עורך הדין הנמען תצהיר בדבר אי קבלת כתב בי דין בפקס (ראו, תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התש"ע-2009, ק"ת 6817, 24.9.09). בנסיבות העניין, סבור אני כי היה מקום לקבל את הצהרת המבקש לפיה לא קיבל זימון לדיון (השוו, רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (טרם פורסם, 2.6.2008)). יש איפוא מקום לבטל את פסק הדין "מתוך חובת הצדק". אי זימונו של בעל דין לדיון שנערך בענייננו מהווה פגם בהליך, המצדיק כשלעצמו את ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. זאת, מבלי להידרש לשאלה האם ההחלטה שנתקבלה הייתה מוצדקת לגופה (ראו למשל, 11907/05 ריאן נ' רשות הפיתוח (טרם פורסם, 22.5.2006)).

4.

ערעור המבקש מתקבל אפוא. ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מבוטלת, הבקשה מתקבלת ופסק הדין מיום 1.1.09 מבוטל. הדיון בתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות.