רע"א 5667/09שירותי בריאות כללית נ. ד"ר תאופיק נסיר

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל) מיום 31.05.09, בגדרה הותר למשיב להביא עדים נוספים מטעמו.

2.

המשיב, רופא נשים במקצועו, נתבע בתביעת רשלנות רפואית שעניינה הולדה בעוולה, עקב אי-גילוי מומים בעובר המאפיינים תסמונת תורשתית. המבקשים צורפו כצדדים שלישיים לתובענה העיקרית בטענה שגם הם עוולו כלפי התובעים, שכן גם בבדיקת אולטרא-סאונד שערכו ליולדת לא נעשתה אבחנה וודאית של המומים. בית המשפט המחוזי, לאחר "הליך של תחשיבי נזק", אישר הסכם פשרה בין התובעים – התינוקת הנפגעת והוריה – לבין המשיב, ונתן ביום 05.06.07 לפשרה תוקף של "פסק דין חלקי".

לאחר שזכו הנפגעים לפיצוי על-פי הסכם הפשרה, המשיכו המשיב והמבקשים בניהול הליך שענייננו חלוקת החבות ביניהם. כיוון שהנפגעים כבר לא נטלו חלק בהליך, גם העדים מטעמם לא השתתפו בו. על רקע זה הגיש המשיב – לאחר שמיעת עדי ההגנה – בקשה לקביעת מועד לשמיעתם של שני עדים נוספים, שהיו במקור עדי תביעה: האחד, ד"ר פרידמן, שחוות הדעת מטעמו באה לבסס מלכתחילה את טענת ההתרשלות. השנייה, אֵם התינוקת הנפגעת.

3.

בית המשפט קמא קיבל את בקשתו של המשיב, בציינו כי סדרי הדין נועדו לשרת את הדין המהותי וכי במקרה הנדון אין לקפח את זכויותיו של המבקש רק מחמת נכונותו "לנהוג בהגינות עם הנפגעים". בית המשפט המחוזי מוסיף כי אמנם חוות דעתו של ד"ר פרידמן לא צורפה כנספח להודעת צד שלישי, אך היא הוגשה לבית המשפט על-ידי התובעים והייתה "בידיעתו של הצד השלישי מלכתחילה". לבסוף מציין בית המשפט המחוזי כי גם אם יש סתירה כלשהי בין חוות הדעת שהגיש המבקש בתחילה לבין חוות דעתו של ד"ר פרידמן אשר מבוקשת הוספתה, ניתן יהיה לקחת זאת בחשבון במסגרת ההליך גופו.

4.

על החלטה זו מלינים המבקשים בפני. עיקר טענתם היא ששמיעת העדים בשלב כה מאוחר יש בה כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות, ואף יש בה כדי לסתור את הגרסה שהציג המשיב בתחילת ההליך בעניין היעדר התרשלות בטיפול במקרה זה.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בסוגיות של זימון עדים והיתר להבאת ראיות, שהם עניינים מובהקים שבסדרי דין ואשר בהם מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב (ראו: רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (טרם פורסם, 10.06.09); רע"א 2148/09

עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם, 06.04.2009)). לבית המשפט נתונה הסמכות, בכל שלב בדיון, להורות על הבאת ראיה לפניו אם השתכנע שהדבר דרוש לבירור האמת העובדתית (ראו: תקנה 524 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 274 (מהדורה שמינית, 2005)), ולא מצאתי במקרה הנדון טעם לחרוג מן הכלל האמור ולהתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. ועוד: במקרים חריגים ניתן להתיר הגשת ראיות בעלות חשיבות להליך אף בתום פרשת הראיות (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 481-480 (מהדורה ששית, 1991); ראו והשוו: רע"א 7011/08 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אשרף ג'בארה (טרם פורסם, 17.03.09)), קל וחומר במקרה שלפני אשר בו המשיב טרם הכריז "אלו עדי".

לא נעלם מעיני המועד בו בחר המשיב להגיש את בקשתו – לאחר שמיעת עדי ההגנה של המבקשים. לא מדובר בראיות חדשות שהתגלו, אלא בראיות שהיו בידי המשיב עוד בטרם שלב ההוכחות. אולם לא מצאתי כי טעם זה כשלעצמו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. במקרה זה השאיפה לבירור המחלוקת מטה את הכף, ו יש להתחשב באופן שבו השתלשלו העניינים בתביעה הנדונה, כשתחילה כפר המשיב באחריותו ולאחר מכן בא לכלל פשרה עם התובעים. על רקע זה הבאתן של עמדות מטעם המשיב והמבקשים בלבד משקפת תמונה חלקית.

לכן בנסיבות אלא, גם אם יש בחוות הדעת של ד"ר פרידמן משום סתירה כלשהי לחוות דעת אחרת שהוגשה מטעם המבקש, הרי שאין למנוע את עצם שמיעת העדות, והמקום לברר מחלוקת זו הוא במסגרת ההליך בערכאה הדיונית. הראיות האמורות נוגעות כולן לביסוס טענת הרשלנות, הן חלק חשוב במצרף העובדתי ואין להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית.

לא השתכנעתי גם שהבאת הראיות תגרור פגיעה חמורה בזכויותיהם של המבקשים. חוות דעתו של ד"ר פרידמן הוגשה לבית המשפט על-ידי הנפגעים כבר בראשית ההליך, ועל כן המבקשים ידעו על קיומה ותוכנה מלכתחילה. יתרה מכך, המשיב מסכים כי במידה ויתברר כי יש צורך בכך, יוכלו המבקשים להזמין את עדיהם להשלמת עדות וגם מן הטעם הזה אין להיעתר לבקשה.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.