רע"א 5709/98 אלון ריבובסקי נ. קצין התגמולים, משרד הבטחון

השופט ת' אור :

1.המבקש, אלון ריבובסקי, יליד שנת 1974, חלה במחלת הקרוהן כשנתיים לאחר יום גיוסו לצה"ל. הוא תבע מקצין התגמולים להכיר בקשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. קצין התגמולים קבע, כי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי, ועל כן אין המבקש זכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 ( להלן: החוק ). וועדת הערעורים, הפועלת לפי החוק, ואחריה בית המשפט המחוזי בירושלים, דחו את ערעורי המבקש על החלטת קצין התגמולים. כעת אנו מתבקשים להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי המבקש זכאי לתגמולים לפי החוק.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את הבקשה לרשות ערעור. להלן יובאו נימוקינו.

2.המבקש טוען, כי מתח נפשי ומחלה זיהומית קשה, שלקה בה במהלך שירותו הצבאי, הובילו לפריצתה של מחלת הקרוהן. הוא מוסיף, כי דחיית תביעתו לתגמולים מפלה אותו ביחס לחיילים אחרים, שתביעתם לקבלת תגמולים בשל התפרצות מחלת הקרוהן בעת שירותם התקבלה על ידי קצין התגמולים. על כן, בקשתו היא שבית המשפט יכיר בקשר הסיבתי בין מחלתו לבין השירות הצבאי. הוא מבקש גם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפסוק נגדו הוצאות, לאחר שדחה את תביעתו.

המבקש מתייחס בבקשתו לשתי בקשות רשות ערעור, שנדונו בפני בית משפט זה, ברע"א 2985/97 וברע"א 8373/96. בסעיף 20(ב) בבקשתו הוא מציין, כי אם נראה לנכון להחיל במקרה שלו את קביעותינו באותן בקשות, הרי הוא מודיע על הסכמתו לכך. לאור הסכמה זו, החלטנו לדון בבקשה זו לאור קביעותינו באותן בקשות.

3.ביום 21.1.2003 נתנו את פסק דיננו ברע"א 8373/96, 2985/97 מאיר ואח' נ' קצין התגמולים ואח' (לא פורסם) ( להלן: פרשת מאיר ). בפרשת מאיר דובר בתביעתם של ארבעה חיילים לשעבר להכיר בקשר סיבתי בין מחלת הקרוהן בה חלו לבין שירותם הצבאי. כל אחד מן החיילים טען כי לחץ נפשי וזיהומים שונים גרמו להתפרצות המחלה אצלו במהלך השירות הצבאי. באותה פרשה מונתה על ידי בית המשפט וועדה של שלושה מומחים, אשר הגישה את חוות דעתה, ואף ענתה לשאלות הבהרה רבות של הצדדים. חוות דעתה של וועדת המומחים הייתה חד-משמעית, ולפיה לא ניתן להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן לבין השירות הצבאי. החלטתנו בפרשת מאיר היתה, כי אין להכיר בקיומו של קשר סיבתי כאמור. וכן נימקנו את החלטתנו (בסעיפים 17-16 בפסק הדין):

"הערפל האופף את הגורמים להתפרצות המחלה אינו מאפשר כיום 'רמת פירוט סבירה' ביחס לגורמי המחלה. הוא מאפשר רק השערות וניחושים מלומדים ביחס לקשר בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה. בכך אין די כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על תובעי התגמולים. לכך יש להוסיף, שדעת הרוב בספרות הרפואית אינה שותפה להשערות וניחושים אלה.

...

הגענו למסקנה, שנוכל לבסס את מסקנותינו על חוות דעתם של שלושה המומחים המוסכמים על בעלי הדין, אשר דעתם היא אחידה.

סיכומה של חוות דעתם היא, שאין אסכולה רפואית מבוססת המצביעה על קשר סיבתי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה, או בין דחק נפשי לבין היווצרותה או החמרתה. המצב הרפואי לעת הזאת הוא של ידיעה כי קיימים גורמים גנטיים אשר הינם בין מחוללי המחלה, וכנראה שקיימים גם גורמים סביבתיים לכך, מבלי שניתן כיום, לבסס, ברמת הסתברות כלשהי, את זהותם של גורמים אלה. במצב דברים זה, אין אפשרות לקשור את גרימת המחלה לתנאי השירות בצבא, ועל כן לא הוכיחו התובעים את קיום הקשר הרפואי כאמור".

החלתה של הפסיקה בפרשת מאיר על המקרה שבפנינו מחייבת דחיית הבקשה הנוכחית. זאת גם לאחר בחינת נסיבות המקרה הספציפי של המבקש, שאינן מצדיקות חריגה מן הקביעה הכללית לפיה אין קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. יוער, כי קביעתנו יוצאת מנקודת הנחה שנכונות טענותיו של המבקש ביחס ללחץ הנפשי ולזיהומים שהיו מנת חלקו בעת שירותו הצבאי, וזאת מבלי שאנו מכריעים בשאלת נכונותן.

4.בפרשת מאיר אף התייחסנו לקיומן של פסיקות סותרות של קצין התגמולים ביחס למחלת הקרוהן. קצין התגמולים הסביר זאת בכך ששינוי ההלכה ביחס לעוצמת הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי הוביל לשינוי החלטותיו בנושא זה (ראה סעיף 21 בפסק הדין). הסבר זה מקובל עלינו, ומשמש לדחיית טענת האפליה אף במקרה זה.

5.לא מצאנו להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפסוק הוצאות נגד המבקש, שערעורו בפני בית המשפט המחוזי נדחה.

הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופטת ד' ביניש :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.