רע"א 5713/98 שושנה שלומי נ. אברהם שלומי

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע.א. 4196, 4731/97 בפני השופטים: ד"ר ד. ביין, סגן הנשיא [אב"ד]; ש. וסרקרוג; מ. נאמן).

1.תביעת פירוק שיתוף בנכס (משק) של בני הזוג שלומי נידונה בבית המשפט השלום בנהריה, (ת.א. 1743/96, הש' א. גלובינסקי, החלטה מיום 5/2/97), ולאחר הליך תימחור ניתן תוקף של פסק דין להסכם לפיו ישלם המשיב למבקשת 180,000$ (מחצית מערך הנכס) והמבקשת תפנה את הנכס תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

2.ב- 2/11/97 הגישה המבקשת לבית המשפט השלום בנהריה (ת.ה. 431/97, הש' א. שחורי), בקשה לבטל את ההסכם אליו הגיעו וזאת, לפי טענתה, משום שהמשיב לא עמד בתנאי ההסכם. בית המשפט קבע כי יש לקיים את ההסכם נשוא הבקשה וכמו כן נקבע כי התנהגותה של המבקשת המסרבת לחתום על מסמכי המשכנתא של המשיב (ובכך לאפשר לו קבלת הלוואה שתועבר לידיה), והמסרבת לפנות את הנכס, היא זאת אשר מעכבת את ביצועו של הסכם זה.

3.בערעורה לבית המשפט המחוזי ערערה המבקשת על שתי ההחלטות של בית המשפט השלום (על זו שמיום 5/2/97 ועל זו מיום 2/11/97) וטענה כנגד הפרשנות שנתן בית המשפט השלום להסכם שבינה לבין בן זוגה וכן כנגד הקביעה כי היא זו שעיכבה את מימוש ההסכם. על-פי טענתה, המשיב הוא זה שמעכב את מימוש ההסכם בכך שלא עמד בתנאי התשלום שנקבעו. בית המשפט המחוזי דן בטענות המבקשת וקבע (בדעת רוב), תוך שהוא דוחה את הערעורים על החלטות בית המשפט השלום, כי המבקשת היא זו שהביאה לסיכול ההסכם. בנוסף, נקבע כי לאור עליית ערך הקרקע על המשיב לשלם למבקשת 192,500$ (זאת בכפוף לשיתוף פעולה של המבקשת בביצוע פסק הדין).

4.השופטת ש. וסרקרוג (בדעת מיעוט) קבעה כי יש לקבל את ערעורה של המבקשת וזאת על יסוד פרשנות שונה שיש ליתן להסכם. לפי פרשנות זו גם המבקשת וגם המשיב הפרו את תנאי ההסכם. הפרת ההסכם מצידו של המשיב הינה חמורה יותר ולכן יש לבטל את ההסכם שנקבע ביום 5.2.97 ולהעביר את זכות רכישת הנכס למבקשת.

5.כעת פונה המבקשת לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. על-פי טענתה, המדובר הוא בפרשנות משפטית של סעיפים בהסכם ובפרשנות מיכללא של כוונות הצדדים להסכם. כמו כן טוענת המבקשת כי מדובר בשאלת סיכול הסכם בשל מחדל של מי שמבקש את יישומו. נושאים אלה וכן סמכותו של בית המשפט להעריך את כוונת הצדדים להסכם מהווים, לדעת המבקשת, עילה למתן רשות ערעור. כך הדבר, לטענתה, בייחוד נוכח חילוקי הדעות כפי שאלה באו לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה וביתר המסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי השאלה המצויה על הפרק הנה שאלת פרשנות הסכם שנעשה בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, ותו לא. זהו גם גדר הספקות שבמחלוקת בין השופטים הנכבדים בבית המשפט המחוזי. עניין מעין זה נוגע אך לצדדים להסכם עצמו. לפיכך, נחה דעתי כי אין מתעוררות בבקשה סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית מיוחדת המצדיקות מתן רשות ערעור בערכאה שלישית (לעניין זה ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

7.דין הבקשה להידחות.