רע"א 5716/13 יאסר שאהין נ. קצין תגמולים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטרייך-לטר ), מיום 8.7.2013, בע"ו 48591-05-13 שלפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ).

2.

המבקש יליד 1983. בחודש יולי שנת 2009 נפגע מנפילה במהלך סיור צבאי. תחילה נקבעו לו נכויות זמניות בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צווארי, וכן בגין חיבור גרוע של שבר בעצמות השוק השמאלי. למבקש נקבעה גם נכות צמיתה בגין צלקות בדרגה של 1% על פי החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 8.2.2012. על קביעה זו לא השיג המבקש. כשתמה תקופת הנכות הזמנית זומן המבקש לוועדה רפואית מחוזית חוזרת על מנת להעריך את נכותו הצמיתה. הוועדה שמעה את טענות המבקש, ובהן טענה לגבי פגיעה שורשית כנכות מוסבת, בדקה אותו ופירטה את בדיקתה בפרוטוקול. הוועדה הרפואית המחוזית קבעה למבקש את הנכויות הזמניות כצמיתות: 20% בגין מצב אחרי שבר בשוק שמאל, קיבוע פנימי והגבלה בתנועות; 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני; 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה צווארי. הוועדה דחתה את טענת המבקש לקיומה של פגיעה שורשית כפגימה מוסבת. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה). הוועדה הורידה את דרגת הנכות בגין מצב אחרי שבר בשוק לדרגה של 10%. בעקבות החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרת הערעור טען כי הוועדה שגתה כשהפחיתה את אחוזי נכותו מבלי שהזהירה אותו קודם לכן וביקש להחזיר את הדיון להרכב אחר. כן טען המבקש שהוועדה שגתה בכך שלא דנה בעניין צלקותיו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור, את הערעור. בית המשפט קבע כי עניין הצלקות הוכרע בהחלטת הוועדה מיום 8.2.2012 וכי על החלטה זו לא הוגש ערעור

במועד ולכן לא ניתן לערער עליה כעת. אך נקבע כי אין באמור כדי למנוע מהמבקש לחדש את פנייתו על פי דין, לצורך הערכת נכותו בנושא הצלקות, אם קיים שינוי במצבן או במספרן. בית המשפט הוסיף כי ככלל, כאשר וועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שנקבעו לנכה, יש להזהירו בנוגע לכך כדי לאפשר לו לטעון בעניין. יחד עם זאת נקבע כי כאשר הנסיבות מצביעות על כך שניתנה לנכה הזדמנות להציג את גרסתו וכך עשה בפועל אף ללא אזהרה, ניתן לאשר את ההחלטה בדבר הפחתת אחוזי הנכות.

4.

בית המשפט קבע כי במקרה דנא היה המבקש ערוך לדון בנושא גובה נכותו, היה מודע לכך שהוועדה עומדת לדון בדרגת הנכות של מצב השוק וכי לשם כך התכנסה. בית המשפט הזכיר כי הוועדה רשאית על פי דין גם להוריד את דרגת הנכות על פי הנתונים שהובאו לפניה ועל פי הבדיקות שערכה. בנוסף, ציין בית המשפט כי במכתב שזימן את המבקש לדיון בפני הוועדה צוינו במפורש סמכויותיה. לפיכך נקבע כי בנסיבות העניין בהן היה המבקש מודע למטרת זימונו ואף הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו בעניין, קיומה של ההוראה המפורשת במכתב הזימון בה נכתב כי "לידיעתך, הועדה הרפואית העליונה מוסמכת לדון בכל הנכויות המוכרות שלך ומוסמכת להעלות, לאשר או להפחית את אחוזי הנכות שלך - בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא", הוראת הדין שלפיה: "הוועדה רשאית לאשר את החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמבקש הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים" (תקנה 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), התשכ"ד-1964), והיותו של המבקש מיוצג, הייתה למבקש הזדמנות להציג את גרסתו והוא אכן עשה כך בפועל. על כן נקבע כי יש לייחס למבקש ידיעה על כך שהוועדה יכולה הייתה להפחית מדרגת נכותו ולכן דין הערעור להידחות. בעקבות פסק הדין הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקש שב וטוען כי הוועדה הפחיתה את אחוזי נכותו מבלי להזהירו קודם לכן. לדבריו, זהו מקרה אידיאלי לקיים דיון בבית המשפט העליון בשאלה העקרונית המתעוררת בגדר בקשה זו שהיא רלוונטית לרבים. לדברי המבקש, על פי ההלכה הפסוקה כאשר וועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שנקבעו לנכה, קמה חובה פוזיטיבית להזהירו בנוגע לכך, כדי לאפשר לו לטעון טענות ולהתגונן מפני אפשרות זו. במיוחד, מאחר שזכות הטיעון היא זכות חוקתית ומדובר בחוק סוציאלי שמטרתו להיטיב עם אלו שנשאו בנטל השמירה על בטחון המדינה. המבקש טוען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מבטל במחי יד הלכה פסוקה זו. המבקש מתאר את השתלשלות עניינו בוועדות ומפנה לפסיקה בעניין. לדבריו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מוטעה ויש לקבוע כי חובת האזהרה בחוק סוציאלי כמו חוק הנכים חייבת להיות פוזיטיבית ומהותית, וכי יש לנהוג באוכלוסיה מיוחדת זו במשנה זהירות וכבוד ולהזהיר נכה מפני אפשרות להפחית את אחוזי נכותו על מנת שיכלכל את צעדיו בהתאם.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטת הוועדה, בחוות הדעת הרפואיות ובשאר החומר שצורף, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש. הלכה פסוקה היא כי הרשות לערער ניתנת רק במקרים שעולה בהם שאלה הנושאת בחובה שיקולים עקרוניים וכלליים, החורגים מן ההכרעה בסכסוך הספציפי שבין הצדדים המתדיינים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3), 123 (1982 )). חרף טענתו של המבקש, כי לא הוזהר בדבר האפשרות שאחוזי הנכות יופחתו, עדיין בקשתו אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין בעלי הדין, ולכן אינה מצדיקה דיון בה ב"גלגול שלישי".

7.

זאת ועוד, אכן, אני סבורה, וכך גם כתבתי בעבר, כי ככלל, כאשר וועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שהיו לנכה, יש מקום כי תזהירו בדבר אפשרות כזו על מנת לאפשר לו לטעון טענות נוספות (ראו למשל רע"א 3513/09 ויינריך נ' קצין התגמולים

(7.1.2010); רע"א 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים (1.5.2007)). עם זאת, כשנסיבות המקרה מצביעות על כך שניתנה לנכה הזדמנות להציג את גרסתו, וכי בפועל הוא עשה כן, ייתכן שחרף היעדר אזהרה, תאושר החלטתה בדבר הפחתת אחוזי הנכות. כזה הוא המקרה שלפנינו: המבקש היה מודע לכך שבסמכות הוועדה אף להוריד את דרגת נכותו, הוא התכונן לדיון והביא עימו חוות דעת רפואית והיה מיוצג בדיון. בנסיבות אלו שוכנעתי כי למבקש היה "יומו בבית המשפט" וכי אין בפגם שבאי אזהרתו כדי להצדיק את החזרת הדיון לוועדה.

אשר על כן , הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.