רע"א 5731/15 פלוני נ. פלוני

בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת המשיבה נגד המבקשות בעילה של הולדה בעוולה. בבקשתן מבקשות המבקשות להשיג על שלוש החלטות ביניים דיוניות שניתנו על-ידי בית משפט קמא במסגרת בירור התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 12.7.2015 ביקשו המבקשות לחקור את המומחה מטעם המשיבה בתחום הגנטיקה,

ד"ר רמדאן , על חוות דעת שהגיש במקרה אחר . בית משפט קמא קבע כי אין מקום להגשת חוות הדעת שעליה ביקשו המבקשות לחקור את המומחה, בנימוק שחוות הדעת לא צורפה לתיק המוצגים מטעם המבקשות ומאחר שפרטים מהותיים במסמך הושחרו ועל כן "לא ניתן להבין מכוח המסמך את הרלוונטיות שלו למחלוקת הנוהגת". בהמשך, ביקשו המבקשות לחקור את המומחה מטעם המשיבה בתחום המיילדות (ד"ר לויתן) על טבלת נתונים מסוימים שהופיעה בחוות הדעת של המומחה מטעמן (פרופ' מייזנר). בית משפט קמא קבע כי אין "להרשות את החקירה בקו זה". נראה כי הדברים כיוונו לכך שבחוות הדעת של פרופ' מייזנר נכללו נתונים, שאת חלקם היה קושי לקרוא, שההתייחסות אליהם מצריכה מומחיות בתחום האולטראסאונד, שאינו תחום מומחיותו של ד"ר לויתן.

ההחלטה השלישית שעליה מבקשות המבקשות להשיג ניתנה ביום 11.8.2015. החלטה זו התייחסה לבקשת המבקשות להורות למשיבה להמציא להן את חוות דעתו של ד"ר רמדאן מיום 11.11.2011 אשר נזכרה בחוות הדעת של המומחים מטעם המשיבה (אין מדובר בחוות דעת שהוגשה בסופו של יום מטעם המשיבה). מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי המומחים מטעם המשיבה השיבו בחקירתם כי ככל שהם הזכירו את חוות הדעת מיום 11.11.2011 בחוות דעתם, אזי שכנראה היתה זו חוות דעת קודמת של ד"ר רמדאן, ואף ציינו כי אין מניעה להעבירה למבקשות. עם זאת, מהצהרת בא כוח המשיבה עלה שלאחר מאמצים שננקטו לאיתור חוות הדעת מיום 11.11.2011 לא עלה בידיו או בידי המומחים, ובכלל זאת ד"ר רמדאן, לאתר חוות דעת הנושאת תאריך זה. בית משפט קמא קבע, שאין מקום להורות למומחים להמציא תצהיר מטעמם על אודות מאמציהם לאיתור חוות הדעת, בין היתר, מאחר שהם אינם צדדים להליך. עוד קבע בית משפט קמא כי למבקשות שמורה האפשרות להעלות בסיכומיהם טענות הקשורות בהיעדרה של חוות הדעת מיום 11.11.2011.

כלפי החלטות אלה הוגשה הבקשה דנא. המבקשות מעלות בבקשה טענות שונות באשר לשגגות שנפלו, לגישתן, בהחלטות בית משפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה.

אם החלטות בית משפט קמא הובאו בפירוט מסוים, הדבר נועד להמחיש, כי מעבר לכך שמדובר בהחלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, הרי שאין מדובר בהחלטות שיש הצדקה לדון בהשגות עליהן כבר בשלב זה.

ההחלטות שעליהן מתבקשת רשות ערעור הן כולן החלטות בעניינים שלגביהם מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו, אלא במקרים חריגים. אלו החלטות הנוגעות לניהול השוטף של שמיעת הראיות והתייחסות ערעורית אליהן, תוך כדי בירור התובענה, לא תאפשר שמיעת הוכחות רצופה ויעילה. על כן רשות ערעור על החלטות מכגון-דא תינתן במקרים יוצאי דופן בהם קיים חשש שנגרם עיוות דין בלתי הפיך. נזכיר כי, ככלל, השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת ערעור על פסק הדין . זאת, למעט באותם מקרים בהם " עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי " (ראו: סעיף 41(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 9 (20.5.2012)). בענייננו, המבקשות ממקדות את בקשתן בתקיפת החלטות בית משפט קמא לגופן, אך הן לא מסבירות מדוע ישנה הצדקה לדון בהשגותיהן כבר בשלב זה. כלומר, בין אם היה מקום להחליט כפי שהחליט בית משפט קמא ובין אם נדרשה החלטה אחרת (ואיני רומז לכך שהיה מקום להחליט באופן שונה), אין מקום במקרה זה לסטות מן הכלל שלפיו יש לדון בהשגות בעלי הדין על החלטות ביניים במסגרת הערעור על פסק הדין, ככל שערעור כאמור אכן יוגש וככל שההחלטות האמורות תשפענה על תוצאת הפסק.

סוף דבר. הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.