רע"א 7390/16 אלין פנחס נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 6899-12-13 מיום 10.8.2016 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להגיש חוות דעת משלימות.

1.עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא בתביעת המבקשים לתגמולי ביטוח בגין שריפה שארעה בשנת 2012 בחנות למוצרי ביגוד והנעלה שבבעלותם (להלן: החנות ) , שעה שזו הייתה מבוטחת בידי המשיבה-הנתבעת, וכן בתביעתם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות תלונת המשיבה במשטרה כי השריפה ארעה כתוצאה מהצתה מכוונת על-ידם. לשיטת המבקשים, התלונה הובילה למעצרם ולפתיחת הליך פלילי כנגדם, שהסתיים בהודאה בכתב אישום מתוקן בעבירת מעשה פזיזות ורשלנות (חלף הצתה וניסיון לקבלת דבר במרמה), ובהטלת עבודות של"צ בלא הרשעה (ת"פ (מח' ת"א) 5686-02-11 מיום 25.1.2012).

בעוד שלטענת המבקשים מקורה של השריפה בהותרת חנוכייה דולקת בחנות, המשיבה עומדת בכתב הגנתה על כך שמדובר בהצתה ובניסיון לקבל תגמולי ביטוח במרמה. לשיטתה, לחנוכייה אין כל קשר לשריפה שארעה.

2.בהתאם להחלטות בית משפט קמא, הגישו המבקשים בחודש אוקטובר 2015 תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים מטעמם. בחודש פברואר 2016 הגישה המשיבה תצהירים וחוות דעת מטעמה, בהם, בין היתר, חוו"ד מומחה מתחום הזיהוי הפלילי, שערך ניסוי הבוחן את היתכנות התרחשות השריפה באופן שתואר על-ידי המבקשים, חוו"ד חוקר שריפות וכן חוו"ד מטעם מומחה אזעקות (להלן: חוות דעת המשיבה ) .

3.ביום 20.6.2016 הגישו המבקשים "בקשה והודעה על הגשת התייחסות לחוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעת", במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יתיר להם, מכוח תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) , להגיש שלוש חוות דעת משלימות (בתחום הזיהוי הפלילי, חקירת שריפות ומערכות גילוי אש) – שלושתן מטעם מומחים שחוות דעת מטעמם כבר הוגשו על-ידי המבקשים במועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם . בין היתר, נטען כי בחוות דעת המשיבה מועלות טענות חדשות וכי חוות הדעת שונות מאלה שהגישה המשיבה למשטרה בשלב ההליך הפלילי.

המשיבה התנגדה לבקשה משורה של טעמים, בהם, בין היתר, טענה לשיהוי בהתחשב בכך שעוד בהחלטתו מיום 11.2.2016 הורה בית המשפט למבקשים להגיש בקשה מנומקת אם ברצונם להגיש חוות דעת משלימות. עוד טענה המשיבה, כי לתובע אין זכות קנויה לקבל חוות דעת נגדיות מטעם הנתבע בטרם עריכתן והגשתן. במקרה דנן, בשל ההליך הפלילי, נהנו המבקשים מיתרון דיוני כשנחשפו לחוות דעת מטעם המשיבה, שהיו חלק מחומרי החקירה בהליך הפלילי, עוד לפני הגשת חוות הדעת מטעמם במסגרת התביעה הנוכחית; במסגרת זו נחשפו המבקשים לטענות המשיבה כי מדובר בהצתה מכוונת ולא בשריפה שפרצה בעקבות חנוכייה שנותרה דולקת. לבסוף נטען כי חוות הדעת המשלימות מהוות ניסיון למקצה שיפורים שיביא ל"יתרון בלתי הוגן למבקשים עד כדי עיוות דין של ממש".

4.בתום דיון שנערך בבקשה, ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן בגדרה נדחתה בקשת המבקשים.

בהחלטה עמד בית המשפט על כך שייתכנו נסיבות בהן יאפשר בית המשפט הגשת חוות דעת נוספות, אך המבקשים לא הצביעו על יישום ההלכה בעניין זה בנסיבות המקרה דנן. בית המשפט עמד על כך, שהכלל הוא כי התובע מגיש תחילה את ראיותיו וחוות הדעת מטעמו ורק לאחר מכן הנתבע, ואין בטענה שהמבקשים לא הכירו את חוות דעת המשיבה משום הצדקה להיעתר לבקשתם. עוד נקבע כי בחוות דעת המשיבה אין "כל הפתעה או חדש" משהן עוסקות באותן פלוגתאות שנויות במחלוקת לגביהן כבר הוגשו חוות דעת. בית המשפט התרשם כי חוות הדעת המשלימות הן "ארוכות ומגובבות" ו"כוללות בעיקר התפלמסות ומענים שונים עם חוות דעת הנתבעת" שמקומן בשלב החקירה הנגדית ובסיכומים. בשים לב לכך שכבר הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת ותצהירים רבים, ולכך שחוות הדעת המשלימות ניתנו על ידי מומחים שממילא צפויים להעיד, נקבע כי יהיה זה "נכון, יעיל ומעשי" לעמת את המומחים עם חוות הדעת והמסקנות של המומחים של הצד שכנגד בשלב החקירות. עוד צוין כי אין בכך שטרם החל שלב שמיעת הראיות כדי להכשיר הגשת ראיות מחוץ לסדר הבאת הראיות באופן העשוי "להאריך, שלא לצורך, את שמיעת הראיות ולהכביד עליה".

5.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית משפט קמא. נטען כי חוות דעת המשיבה ניתנו על ידי מומחים "שצצו לפתע" ולא המומחים שחוו דעתם בשלב ההליך הפלילי; כי הועלו במסגרתן טיעונים חדשים ו"התייחסות לניסויים פסאודו-מדעיים לגבי התנהגות חנוכייה ועוד כהנא וכהנא דברים חדשים / נוספים"; וכי בעוד הראיות שהגישו עד כה התייחסו לטענות המשיבה כפי שהועלו באופן כללי בכתב ההגנה ובקדמי המשפט, הרי משהגישה המשיבה פירוט מקצועי לטענותיה, יש לאפשר למבקשים להתמודד עמן באמצעות חוות דעת משלימות. נטען כי דחיית הבקשה להגשתן של חוות הדעת המשלימות, תסב נזק של ממש לאפשרות המבקשים להוכיח תביעתם, בעוד קבלתה לא תגרום כל נזק למשיבה.

6.אקדים ואומר כי יש להבחין בין חוות דעת נגדית לבין חוות דעת משלימה . חוות דעת נגדית, מוגשת ברגיל על ידי הנתבע, בתגובה לחוות דעת שהגיש תובע, במסגרת סד הזמנים שנקבע לכך בתקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וללא צורך בהגשת בקשה לבית המשפט. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם הנתבע הגיש ראשון חוות דעת (בהתאם לתקנה 129(א)), והתובע הוא שמעוניין להגיש חוות דעת נגדית מטעמו. אפשרות זו לא נעלמה מעיני המחוקק אשר הקפיד לנקוט הן בתקנה 129(א) והן בתקנה 129(ב) לשון "בעל דין", מבלי להבחין בין תובע לנתבע.

במקרה כאמור, בו התובע מבקש להגיש חוות דעת נגדית מטעמו לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמו, הוא נדרש לרשות בית המשפט (רע"א 3863/15 רחמני נ'

Liberty Mutual Insurance Europe Limited , פס' 18-17 (9.1.2015) (להלן: עניין רחמני ). למועדים ולדרך ההגשה של חוות נגדית בעניין שברפואה ראו תקנה 128(ב) והחלטת השופט צ' זילברטל ראו רע"א 1023/16 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (19.6.2016)).

השיקולים הצריכים לעניין הגשת חוות דעת נגדית על-ידי תובע לפי תקנה 129(ב), לאחר שהתובע כבר הגיש תצהירי עדות ראשית, התוו בעניין רחמני . במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון אם היה על התובע להגיש את חוות הדעת שהגשתה מתבקשת יחד עם הגשת ראיותיו (האם מדובר "בנושאים שהיו גלויים וידועים לצדדים לפני הגשת התצהירים"), מאזן הפגיעה בצדדים, השלב בו מצוי ההליך והאפשרות להשית הוצאות במקום לחסום את הגשת חוות הדעת. ככלל, "המצב הרצוי הוא, שכל צד יחזיק בחוות הדעת של הצד שכנגד, עוד טרם שמיעת הראיות בכלל, וחקירת המומחים בפרט, שאז גם מתאפשר לכל אחד מהמומחים להתייחס לחוות הדעת של המומחה שכנגד" (החלטתי בבר"ע (מח-חי') 681/06 אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ נ' מפעל בטון המשולש בע"מ פס' 6 (12.11.2006)).

7.אלא שענייננו בחוות דעת משלימות , קרי, בתגובה של מומחי התובעים לחוות דעתם של מומחי הנתבעים, והשאלה אם להתיר הגשתן מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית כאמור בתקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "(ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו-(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט". בהתאם להסדר זה, שבבסיסו טעמים שביעילות הדיון, לא יתאפשר לבעל דין להגיש חוות דעת נוספות מקום בו כבר הוגשה חוות דעת מטעמו באותו עניין, אלא באישור בית המשפט (אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים"

ספר עדי אזר , 167, 177 (2007)).

כשלעצמי, אני סבור כי ככלל רצוי לאפשר לבעל דין להגיש חוות דעת משלימה (כפי שניתן להתיר הגשת תצהירי עדות ראשית משלימים, וכפי שמתקין התקנות מצא לאפשר הגשת תשובה לתשובה לבקשה בכתב (תקנה 241(ג1)). זאת, אם על מנת לחסוך בזמן ההוכחות ואם על מנת ליתן סיפק להבהיר דברים שהעד או המומחה יתקשה להבהיר במהלך עדות משלימה, הניתנת בתגובה לתצהיר נגדי או לחוות דעת נגדית. עם זאת, מדובר בהחלטה דיונית מובהקת שעניינה באופן ניהול ההליך. ככזו, נמנית היא על סוג ההחלטות בהן נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, כמי שמכירה את התיק ואת הנפשות הפועלות לפני ולפנים, ובהתאם נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהן, אלא במקרים חריגים ( רע"א 9014/12 פלוטקין נ'

Smith Kline Beecham Biologicals Belguim (24.1.2013); רע"א 8221/13 המסדר הסלסיאני של דון בוסקו נ' ג'ראיסה (12.12.2013); רע"א 5731/15 פלונית נ' פלוני

(18.10.2015)).

8.בנסיבות המקרה דנן, גדר ההתערבות הפך צר במיוחד, נוכח השיהוי בהתנהלות המבקשים בנוגע לבקשה להגשת חוות דעת משלימות, שיהוי בגינו נבחנית בקשה זו שעה שכבר החלו להישמע דיוני ההוכחות, ובפרט חקירת מומחים הנוגעים לבקשה.

כפי שצוין לעיל, ראיות המשיבה הוגשו ביום 10.2.2016. סמוך לאחר מכן, ביום 21.2.2016, התקיימה ישיבת קדם משפט במהלכה הצהיר בא-כוח המבקשים כי אלה שוקלים להתייחס לחוות דעת המשיבה, ובית המשפט הבהיר בהחלטתו כי יש להגיש בקשה מנומקת בעניין שכן לא קיימת זכות קנויה לכך. בקשה כאמור הוגשה בחלוף כארבעה חודשים והחלטה בה ניתנה, לאחר תגובה ותשובה, ביום 10.8.2016. הבקשה שבפניי הוגשה אך ביום 22.9.2016 (ונוכח עיכוב בהפקדת הערבון חל עיכוב בטיפול בה); הגם שאין בכך חריגה מהמועדים הקבועים בדין, הרי משידעו המבקשים כי שלושה מועדי הוכחות נקבעו לחודש ספטמבר (12.9.2016, 14.9.2016 ו-24.9.2016), היה עליהם להזדרז.

9.על יסוד האמור לעיל מצאתי כי דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.