רע"א 438/19 פלוני נ. שירותי בריאות כללית

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם ) בת"א 51866-08-15, מיום 20.12.2018, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים להגשת ראיה מפריכה ולחיוב המשיבה להציג את הרשומות הרפואיות המקוריות הרלוונטיות.

1.

המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה בגין רשלנות רפואית, בטענה שהמשיבה התרשלה במעקב אחר ההיריון של אמם ולא הפנתה אותה כנדרש לייעוץ גנטי, בהתחשב בקרבת המשפחה מדרגה ראשונה של הורי המבקשים (התביעה הוגשה כ-8.5 שנים לאחר לידת המבקש מס' 2).

לאחר שנשמעו הראיות בתיק, הורה בית המשפט על הגשת סיכומים מטעם המבקשים-התובעים עד ליום

25 .11.2018. משלא הוגשו הסיכומים עד למועד זה, קצב בית המשפט לתביעה שלושה ימים נוספים – עד ליום 28.11.2018. ביום זה הגישו המבקשים בקשה "להשהיית הסיכומים והמצאות הרשומות המקוריות טרם שינוין". לשיטתם של המבקשים, נתגלה להם כי המשיבה ערכה שינויים בדיעבד ברשומות הרפואיות הנוגעות למעקב הריונה של אמם. בית המשפט דחה את הבקשה בו ביום, וקבע כי:

"הדיון בתובענה הסתיים זה מכבר ואין הצדקה להשהיית הסיכומים ולפתוח את הדיון מחדש – מבלי שניתן טעם של ממש לשיהוי בהגשת הבקשה, לאחר סיום שמיעת הראיות והגם שהרשומות הוגשו לתיק ללא מחאה והיו ברשות התובעים טרם ישיבות ההוכחות."

בית

המשפט האריך את המועד להגשת סיכומי התביעה עד ליום 3.12.2018, והתיר למבקשים להתייחס בסיכומיהם ל"נפקות המשפטית הנגזרת מטענתם נושא הבקשה". ברם, ביום 3.12.2018 הגישו המבקשים לא את סיכומיהם, אלא בקשה "להגשת ראיה מפריכה, לשקול מחדש את ההחלטה מיום 28.11.18 או להשהות את הגשת הסיכומים". המבקשים ביקשו להגיש כראיה מפריכה תצהיר מטעם אמם, אשר לשיטתם יש בו כדי לבסס אי-התאמות ברשומות הרפואיות. בבקשה הוסבר כי "במהלך כתיבת הסיכומים שוכנע ב"כ התובעים כי הנתבעת לקראת הראיות, שינתה רשומות ומסתירה רשומות מהותיות וביודעין [...]". עוד נטען כי גם אם אכן השתהו המבקשים, "וגם אם לא הייתה מחאה מצידם (הייתה גם הייתה), לא יעלה על הדעת שינתן פסק דין על סמך רשומות שהתברר שהן מפוברקות". בהקשר זה, המבקשים ציינו שהעלו עוד בכתב התביעה טענה לפיה המשיבה לא המציאה עבורם את כלל הרשומות, ועמדו על טענתם זו לאורך ההליך.

2.

בהחלטתו מיום 20.12.2018 דחה בית משפט קמא את בקשתם של המבקשים. נקבע כי:

"עיון ברשומות הרפואיות, מלמד, לכאורה, על ניהול רשלני של הרשומות [...] עם זאת, על מנת לבסס במידה הדרושה טענה לזיוף אין די להצביע על אי התאמות ברשומות שייתכן ונגרמו מרישום רשלני ובלתי ראוי. על טוען לזיוף לעשות הרבה יותר. זאת ועוד, על התובעים היה לעמת את ד"ר חטיב [הרופא שביצע את מעקבי ההיריון – י"ע] במהלך חקירתו הנגדית עם אי ההתאמות. את זה לא עשו התובעים [...] בנסיבות אלה, לא הונחה תשתית ראייתית ולו ברמה הלכאורית למעשה זיוף" (פסקה 4).

בית המשפט הוסיף כי בשים לב לשלב המתקדם בו מצוי ההליך, אין הצדקה לשימוש בשיקול הדעת שמכוח תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לשם מתן אפשרות להגשת ראיות מפריכות.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים צירפו לבקשתם רשימת פרטים שלטענתם נמחקו, הוספו או שונו ברשומות, והוסיפו כי חלק מהרשומות ("כל מעקבי ההיריון של הילדים האחרים") מעולם לא הומצאו להם. לשיטתם, לא היה מקום לקביעה בדבר היעדר ראיות לזיוף הרשומות, שכן על טענה שכזו להתברר על בסיס מכלול הראיות הרלוונטיות – כולל התצהיר שביקשו להגיש. נטען כי ככל שאכן הוגשו רשומות "שאינן אותנטיות", מתן פסק דין על בסיסן יגרום למבקשים עיוות דין.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינהּ להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

ההחלטה מושא הבקשה מצויה בדל"ת אמותיו של ניהול ההליך וסדרי הדין בערכאה הדיונית. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעניינים אלה, אלא אם נמצא שההחלטה התקבלה בניגוד לדין או עלולה לגרום עיוות דין (ראו, למשל: רע"א 1294/11 GELLER נ' בן ימי , בפסקה 9 (18.5.2011); רע"א 7390/16 פנחס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 7 והאסמכתאות שם (3.11.2016); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ , בפסקה 6 (17.3.2013)). לא מצאתי כי החלטתו של בית משפט קמא במקרה שלפנינו מעלה חשש שכזה, בפרט בהינתן ההיתר שנתן בית משפט קמא למבקשים, בהחלטתו מיום 28.11.2018, להתייחס בסיכומיהם למהימנות הרשומות. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

5.

לכך יש להוסיף את המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע להוספת ראיות באיחור, ובכללם השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה הנוספת; והתנהלות הצד המבקש להוסיפה – בדגש על השאלה אם ידע או היה עליו לדעת על הראיה מוקדם יותר, ואם נימק כדבעי את האיחור בהגשתה (רע"א 2715/13 ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל , בפסקה 4 (28.11.2013); רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ , בפסקה 4 (20.6.2016)). ודוק: אינטרס גילוי האמת, אותו טענו המבקשים כי ראוי לבכר, הוא רק אחד ממכלול השיקולים המנחים את הערכאה הדיונית בבקשות כגון דא – שכן "תקנה 158(א)(1) לא נועדה לשיפור עמדות לאחר סיום שלב הראיות" (רע"א 800/14 קרגל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ , בפסקה 8 (21.5.2014)).

הבקשה שלפניי והבקשות שהוגשו לבית משפט קמא, אינן מגלות נימוק מהותי לאיחור בהגשת התצהיר מטעם אמם של המבקשים. אף יש להצר על כך שהבקשות הללו הוגשו תוך התעלמות ממועדי הגשת הסיכומים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. כפי שציין בית המשפט, טענה בדבר זיוף רשומות היא כבדת משקל, ולצורך דיון בטענה שכזו לאחר תום שלב ההוכחות, אין די בהצהרה בעלמא מטעם בא-כוח המבקשים, כי הנושא "התברר" לו רק במהלך כתיבת הסיכומים.

6.

כאמור, נוסף על הטענה בנוגע לשינוי הרשומות, טענו המבקשים גם בנוגע לחסרים ברשומות שהומצאו להם. לשיטתם, העובדה שציינו חסרים אלה לאורך ההליך מהווה שיקול המצדיק את הגשת הראיה המפריכה כעת. מבלי להביע עמדה בשאלת נכונותה של טענה זו, לא ראיתי להידרש לה לגופה. על פניו, אין בטענה בדבר רשומות חסרות כדי לבסס, כשלעצמה, טענה בנוגע לרשומות ששונו . מכל מקום, אף עניין זה מצוי בליבת סמכותו של בית משפט קמא, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בכך.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.