רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ. מפלסי הצפון בע"מ

1.המשיבה, מפלסי הצפון בע"מ, הגישה נגד המבקשת, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (להלן: המדינה ) תביעה כספית על סך של כחמישה מיליון שקלים. התביעה נסבה על עבודות פיתוח שביצעה המשיבה במסגרת תכנית ההתנתקות ואשר לטענתה לא שולמה לה התמורה בגינן. לאחר שנשמעו העדויות והתקיימו חקירות, הגישה המשיבה את הסיכומים מטעמה. המדינה לא הגישה סיכומים מטעמה במועד שנקבע. כעבור זמן מה, הגישה המדינה בקשה לצירוף ראיות נוספות, שעניינן חשבונות מפורטים וחתומים של סעיפי החשבון שהגישה המשיבה. לטענת המדינה, מסמכים אלה נמצאו במהלך בדיקה נוספת שביצעו גורמים מטעמה, במסגרת מגעים לפשרה שנערכו בין הצדדים לאחר שמיעת הראיות בתיק. המדינה טוענת, כי מסמכים אלה הם בעלי חשיבות רבה להכרעה במחלוקות, והם לא אותרו עד אותה עת בשל הזמן הרב שחלף, המקום שבו היו מאוחסנים, היקף המסמכים וכן חילופי גברי.

2.ביום 8.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' טובי ) את בקשת המדינה להגיש ראיות נוספות. הנימוקים שהביאו אותו למסקנה זו היו העובדה שהמסמכים היו מצויים בידיה ובחזקתה של המדינה כל העת וכן המשמעות של הצגת הראיות בשלב מתקדם זה של ההליך, שהיא פתיחת ההליך מראשיתו, דבר שיפגע בהוגנות ההליך ויסב למשיבה נזק בלתי מידתי.

3.המדינה מבקשת רשות לערער על החלטה זו. לשיטתה, קיימת הצדקה להיעתר לבקשתה לצרף ראיות נוספות על אף השלב המתקדם שבו מצוי ההליך. זאת, נוכח העובדה שהמסמכים שנמצאו עשויים לשפוך אור על אחד מסעיפי התביעה העיקריים ולתרום תרומה משמעותית לגילוי האמת. המדינה מדגישה את החשיבות במקרה דנן, נוכח העובדה שאם תתקבל התביעה ייפול נטל התשלום (הלא מוצדק, לשיטתה) על הקופה הציבורית. לטענתה, בית המשפט ערך איזון שגוי בין החשיבות של המסמכים לבירור האמת, מצד אחד, ובין הסטייה מסדרי הדין והפגיעה במשיבה, מצד שני.

4.הכלל לעניין הגשת ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן "בחבילה אחת" (תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בפסיקה נקבעו מספר מבחנים שיש להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור אם לאו, למשל: אופייה של הראיה הנוספת; מהו השלב אליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר וכן תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת [רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ , פסקה 3

(30.7.2002); רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 4

(28.11.2013)] .

בעניינו, הבקשה הוגשה בשלב מאוחר יחסית של ההליך (לאחר שמיעת העדים ולאחר שהמשיבה הגישה את סיכומיה). בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי שהצגת הראיה בשלב זה משמעותה תהא פתיחת ההליך מראשיתו. בנוסף, נקבע שהמסמכים היו ברשותה של המדינה ושומה היה עליה לעשות מאמץ ולפעול בשקידה ראויה על מנת לאתר אותם בשלב מוקדם יותר של ההליך. בהסתמך על שיקולים אלה, נדחתה הבקשה, על אף תרומתן האפשרית של הראיות הנוספות לבירור ההליך. מדובר בהחלטה שככלל, מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ונטייתה של ערכאת הערעור להתערב בה תהיה מצומצמת, להוציא מקרים חריגים שבהם ההחלטה בלתי סבירה על פניה, מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים [רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 12

(1.7.2015); רע"א 4579/15 כהן נ' אורון , פסקה 8 (5.8.2015)] . במקרה דנן, ההחלטה של בית המשפט המחוזי נראית סבירה על פניה וודאי שאינה מנוגדת לדין. המדינה טוענת כי אי התרת הבאתה של הראיה הנוספת תפגע בזכותה לבירור האמת. לא מצאתי כי באיזון שערך בית המשפט המחוזי - בין הנזק שבהוספת הראיה (פתיחת ההליך מבראשית תוך גרימת עינוי דין למשיבה) ובין התועלת שבהוספת הראיה - נפל פגם המצדיק התערבות.

אשר לטענתה של המדינה כי היה מקום ליתן משקל גם לאינטרס של הגנה על הקופה הציבורית; לטעמי, דווקא כשמדובר בהליך משפטי שבו מעורבת המדינה, מוטלת על המדינה חובה מוגברת לנהל את ההליך תוך שקידה יתרה, ובכלל זה, לעשות מאמץ לאתר את כל הראיות הרלוונטיות בתוך המועדים שנקבעו לכך, על מנת שלא ייפרצו סדרי הדין ולא ייפגעו זכויותיו של הצד שכנגד. החובה לפעול בשקדנות בניהול ההליך משרתת חובה נוספת המוטלת על המדינה, היא החובה להגן על הקופה הציבורית, בין היתר, במסגרת הליכים משפטיים שבהם היא מעורבת מול האזרח.

5.נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית, ללא תשובה. אין צו להוצאות.