רע"א 2948/15 אחמד עבד אלעזיז חוסין נ. רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) מיום 22.3.2015 בת"א 34701-01-11 . בהחלטה זו נדחו שתי בקשות של המבקשים, כאשר במסגרת הבקשה הראשונה (בקשה מס' 19) התבקשה הוצאת מוצגים שהוגשו מטעם המשיבה (להלן: "המדינה" ) והגשת ראיות נוספות מטעם המבקשים; ובבקשה השניה (בקשה מס' 23) התבקשה הגשת חוות דעת מומחה נוספת מטעמם.

קיצור תולדות ההליך

2.

עניינו של התיק שלפנינו בקביעת שיעורם של פיצויי הפקעה להם זכאים המבקשים, בגין הפקעת זכויותיהם בשלוש חלקות קרקע מאדמות כפר נחף לשעבר, שנעשתה בשנת 1962 לפי הוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, לשם הקמת העיר כרמיאל.

3.

תביעת המבקשים הוגשה ביום 20.1.2011 בצרוף חוות דעת שמאית, והמדינה הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, שנערכה על-ידי השמאי הממשלתי. ביום 6.1.2013 הגישו המבקשים חוות דעת שמאית נוספת, חלף חוות הדעת המקורית שהוגשה מטעמם. ביום 7.4.2013 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה, בעקבותיה נאלצה המדינה להגיש גם היא חוות דעת מתוקנת. ביום 9.10.2013 נערכה ישיבת הוכחות בה נחקרו עדי הצדדים, לרבות השמאים מטעמם. באותה ישיבה ביקשה באת כוח המדינה להגיש לתיק בית המשפט תדפיסים של תכניות מיתאר, ואולם בא כוח המבקשים התנגד לכך בטענה שתדפיסים אלו מוקטנים ובלתי-קריאים, ולא ניתן לדלות מהם מידע כלשהו. בית המשפט קיבל את המסמכים כמוצגים, שסומנו כנספחים נ/3 – נ/11, בכפוף לכך שהמדינה תגיש בהמשך את התכניות המקוריות. המדינה הגישה העתקים של התכניות האמורות, ואולם המבקשים התנגדו להגשתם בתואנות שונות, ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר אופן הגשת התכניות, נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים ליום 17.6.2014. בסיומו של הדיון ציין בית המשפט כי שמיעת הראיות הסתיימה ביום 9.10.2013 ולמרות זאת התעכבו סיכומי הצדדים, בשל המחלוקת בדבר אופן הגשת התכניות. לאור זאת, ולאחר שנתן דעתו על טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי המדינה תהא רשאית להגיש העתק של התכניות באמצעות דיסק, בניגוד לעמדת המבקשים. כמו כן קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין לא ראה מקום להעתר לבקשת המבקשים להגיש ראיות נוספות, וזאת לאור העובדה ששמיעת הראיות הסתיימה. בית המשפט הוסיף וקבע מועדים חדשים לסיכומי הצדדים.

4.

ברם, המבקשים לא השלימו עם ההחלטה וביום 13.7.2014 הגישו בקשה חדשה להוצאת מוצגי המדינה מתיק בית המשפט וכן להתיר להם להגיש מסמכים נוספים (בקשה מס' 19). בבקשה נטען כי המדינה לא מילאה אחרי התנאים שקבע בית המשפט ביחס למוצגים השונים, וביחס למוצג נ/11 נטען כי המדינה כללה בו מסמכים נוספים אשר לא היו קיימים בעת הגשת המוצג. בנוסף לכך טענו המבקשים כי יש להתיר להם להגיש ראיות נוספות, הכוללות מפות שונות של מקרקעי הכפר נחף וכפרים אחרים, שתי הכרעות של השמאי הממשלתי, ומספר הסכמי פיצויים בגין הפקעה שנעשו עם תושבים אחרים. המסמכים שאותם ביקשו המבקשים להגיש, כך נטען, הם מסמכים ממשלתיים רלבנטיים אשר נערכו על-ידי נציגי המדינה, אשר גם התקבלו כראיה בתיק מקביל המתנהל באותו בית משפט לפני מותב אחר (להלן: "התיק המקביל" ). המדינה התנגדה נמרצות לבקשה, וטענה כי מדובר בניסיון נוסף למקצה שיפורים, ובניגוד מוחלט להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.6.2014. אשר לטענות המבקשים בדבר הגשת תכניות, חזרה המדינה על עמדתה לפיה מדובר ממילא ב"חיקוק" או "דין" אשר אין צורך להוכיח את תוכנו לבית המשפט, וכי ההגשה נעשתה לשם הנוחות בלבד.

5.

בנוסף לכך הגישו המבקשים בקשה נוספת, לצרוף חוות דעת מומחה נוספת מטעמם שנכתבה על-ידי פרופ' ראסם חאמיסי, הנוגעת לפוטנציאל הכללי של התפשטות והתפתחות חלקות המקרקעין (בקשה מס' 23). בבקשה נטען כי המבקשים סברו כי די היה בראיות שהגישו בעניין זה, ואולם לאחר שנקבע בפסק הדין בתיק המקביל כי ההשערות בנושא זה היו צריכות להיתמך בחוות דעת מומחה, הם מבקשים לצרף אותה בשלב זה. לטענת המבקשים, הגשת חוות הדעת בשלב כה מאוחר נדרשת לשם הגעה לחקר האמת, והיא אינה מכבידה על המדינה יתר על המידה. זאת מאחר ואותה חוות הוגשה במספר תיקים אחרים, באופן שממילא יאפשר למדינה להכין באופן מרוכז חוות דעת נגדית מטעמה. בין היתר הפנו המבקשים גם להחלטה לעניין הגשת אותה חוות דעת שניתנה בתיק אחר, שגם הוא נמצא בשלב דיוני דומה, ואף על-פי כן נקבע באותה החלטה כי נושא חוות הדעת רלבנטי למחלוקת, כי לא ניתן להתעלם מכך שהמחלוקות בתיק דומות למחלוקות הקיימות בתיקים דומים, כי לא יגרם נזק למדינה, וכי יש לאפשר לתובעים למצות את הליך הבאת הראיות.

6.

גם לבקשה זו התנגדה המדינה, תוך שהיא מציינת את התנהלות המבקשים בתיק ואת העובדה כי הם פועלים בניגוד לחובתם הדיונית להגשת ראיותיהם כמקשה אחת ולא טיפין טיפין. עוד טענה המדינה כי מדובר בהרחבת חזית משמעותית החורגת מטענות הצדדים, ואשר דנה בנושא שלא נדון באף אחת מחוות הדעת הקודמות. כמו כן נטען כי אין רלבנטיות לכך שהראיה הוגשה במסגרת הליכים אחרים, ואין הדבר מזכה את המבקשים באפשרות להגיש חוות דעת שלישית, בנושא שלא עלה במסגרת ההליך, באופן שיחייב הגשת חוות דעת נגדית וחקירת המומחים, כל זאת שנה לאחר שנקבע מועד להגשת סיכומים. בדיון במעמד הצדדים ביום 7.1.2015, הוסיפה המדינה והטעימה כי מדובר בחוות דעת שהוזמנה על-ידי המבקשים מבעוד מועד, מחודש אוגוסט 2014, וכי לא היתה מניעה להגישהּ קודם לכן. עוד טענה המדינה כי כל ההתנגדויות מצד המבקשים בנוגע להגשת התוכניות, עליהן הסתמכה המדינה, נועדו לאפשר להם לאסוף ראיות חדשות ולבצע מקצה שיפורים בתיק.

7.

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את שתי הבקשות. בהחלטה צוין כי שמיעת הראיות בתיק הסתיימה בחודש אוקטובר 2013 וכי התיק קבוע מזה זמן רב להגשת סיכומים. יתרה מזאת, בקשת המבקשים להגשת מסמכים נדחתה כבר ביום 17.6.2014, ומדובר בהחלטה חלוטה. כמו כן ציין בית המשפט כי אותן ראיות נוספות כוללות מסמכים אשר לא היתה מניעה להגישם קודם לכן במסגרת פרשת התביעה, ואף לאחר סיומה, ובטרם ניתנו הוראות להגשת סיכומים. גם באשר לבקשה השניה להגשת חוות הדעת הנוספת קבע בית המשפט, כי "בקשה זו דינה להידחות מאותם נימוקים, לרבות לאור העובדה שחלפה יותר משנה ממועד סיום שמיעת הראיות בתיק זה ואין סיבה מוצדקת להגשת חוות דעת כזו באיחור כה ניכר. מה גם, שהגשתה עלולה להביא את ההליך לשלב של חקירת עדים ושמיעת ראיות" .

עיקרי הבקשה

8.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוענים המבקשים כי יש לבטל את שתי החלטות בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי בית המשפט לא דייק בקביעתו כי הליך שמיעת הראיות הסתיים, והם מפנים בעניין זה למספר החלטות קודמות, מהן משתמע, לטענתם, כי נפתחה הדלת לשמיעת ראיות נוספות, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר הראיות הקיימות. עוד הם מצביעים על כך שבית המשפט התיר למדינה להגיש מסמכים נוספים כ-9 חודשים לאחר סיום שמיעת הראיות, ולכן יש לאפשר גם להם לעשות כן. המבקשים שבים על הטענות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי, ואיתנים בדעתם כי התכניות שהגישה המדינה אינן תואמות את המוצגים הרלבנטיים שבית המשפט התיר את הגשתם, ולפיכך יש להוציאן מתיק בית המשפט. אשר להגשת המסמכים הנוספים טוענים המבקשים, בשנית, כי מדובר במוצגים שהתקבלו כראיה בתיק המקביל, אשר כולם נערכו על-ידי גורמים ממשלתיים והם רלבנטיים לבירור המחלוקת שבין הצדדים. המבקשים מטעימים כי לדעתם אין מדובר במסמכים שהגשתם תחייב חקירה נוספת של העדים, ואולם הם מוכנים להסכים לחקירה כזו, אם המדינה תעמוד על כך. אשר לחוות הדעת הנוספת אותה הם מבקשים להגיש, טוענים המבקשים כי הצורך בהגשתה התעורר לאחר מתן פסק הדין בתיק המקביל, שקבע כי אין די במסמכים שהוגשו וכי יש מקום לחוות דעת מומחה בעניין התפשטות החלקות. לטענתם אין מדובר בהרחבת חזית, שכן נושא זה הוזכר בחקירתם של העדים המומחים. עוד נטען כי חוות הדעת האמורה הובאה לידיעת המדינה ביום 26.8.2014, וכי היא הוגשה במספר תיקים אחרים, תוך שהמדינה הודיעה כי בכוונתה להגיש חוות דעת עקרונית נוגדת מטעמה, שעד היום טרם הושלמה. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים, קשה להבין את טענת המדינה כי יגרם לה נזק דיוני משמעותי. מנגד, כך נטען, בהשארת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה עלולה להיפגע באופן משמעותי זכות הקניין של המבקשים, הזוכה למעמד חוקתי. המבקשים טוענים כי בנסיבות העניין יש מקום להעדיף את אינטרס חשיפת האמת, גם אם משמעות הדבר פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך בקבלת תשובת המדינה.

10.

אשר לבקשה הראשונה, בכל הנוגע להגשת המסמכים מטעם המבקשים, דומה שמדובר בניסיון נוסף לשינוי החלטה שניתנה זה מכבר, ביום 17.6.2014, אשר המבקשים לא ערערו עליה והיא הפכה חלוטה. המבקשים לא טענו לשינוי כלשהו בנסיבות אשר מצדיק הגשת בקשה זו מחדש, ולפיכך דינה להידחות על הסף. גם באשר לבקשה בדבר הוצאת המסמכים, מדובר בבקשה שחזרה ונשנתה מספר פעמים על-ידי המבקשים, אשר במשך חודשים ארוכים סירבו להגשת המסמכים מטעם המדינה והתנגדו לאלו שהוגשו מטעמים שונים, חלקם משונים. בנסיבות אלו דומה כי טענת המדינה, לפיה מטרת התנגדויות אלו איננה עניינית, יש לה על מה לסמוך. מכל מקום, גם אם קיימים הבדלים מסויימים בין ההחלטה מושא הבקשה שלפני לבין זו שניתנה ביום 17.6.2014 בנושא זה, ולפיכך אין מדובר בהחלטה חלוטה, הרי שגם לגוף העניין אין הצדקה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין שמסור לערכאה הדיונית לענות בו, לשקול את המכלול ולהחליט. לא נראה כי יש טעות בהחלטה.

11.

גם באשר לבקשה להגשת חוות דעת מומחה נוספת מטעם המבקשים, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

12.

כידוע, גדר התערבות ערכאת הערעור בנושאים דיוניים "טהורים", ובהם בקשה להגשת ראיות נוספות, הוא מצומצם ביותר. התערבות כזו תֵעשה במצבים חריגים בלבד, בהם החלטת הערכאה הדיונית היא בלתי סבירה על פניה (רע"א 1811/15 מיראלי (מירלשווילי) נ' מירלשווילי , פסקה 7 (5.5.2015) (להלן: "עניין מיראלי "); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (ראודור) נחום , פסקה 7 (10.6.2009) (להלן: "עניין רותם חברה לביטוח "); רע"א 3584/09 ש. שרבט חב' לבניין והשקעות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 3 (1.6.2009)).

13.

כפי שמורה תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות "), מוטלת חובה דיונית על בעלי-דין להגיש את ראיותיהם ב"חבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. בלשונו של כב' השופט (כתוארו דאז) מ' חשין :

"... דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד,

ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" -כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר?

"... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח', פ"ד יט(א) 337, בעמ' 339 מפי השופט זילברג) . אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל " (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון , פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992) (להלן: "עניין רוזין "); ראו גם רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה|(4) 577, 579 (2001) (להלן: "עניין מיכאלוביץ' ") ; רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ , פסקה 3 (30.7.2002) (להלן: "עניין ממן "); רע"א 2370/12 קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ , פסקה 4 (31.10.2012) (להלן: "עניין קורן ")).

הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו אפוא דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט . הוא מוצא את מקורו גם בעיקרון סופיות הדיון והוגנות ההליך (רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 4 (28.11.2013) (להלן: "עניין חוסיין ")).

14.

לצד זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שקיימים מצבים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת הוא משמעותי, באופן אשר מביא להטיית הכף לקבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסויימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים (עניין חוסיין , שם). אמות המידה שנקבעו בסוגיה זו בעניין רוזין מורות כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה הנוספת וב"פשטותה", בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (עניין רוזין , 742; עניין ממן , פסקה 3, ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה , פ"ד מז (1) 661, 665; עניין קורן , פסקה 4; עניין חוסיין , פסקה 4). אכן, בהתבסס על קריטריונים אלו אישר בית משפט זה הגשתן של ראיות נוספות גם בשלבים מתקדמים מאד של ההליך, על אף החשש מפני פתיחת שלב ההוכחות מחדש (עניין חוסיין , פסקה 4; עניין מיכאלוביץ' , 579-580). בשתי הפרשיות הנזכרות דומה כי מעבר לשיקולים שנמנו לעיל, ערך בית המשפט מעין "מאזן נוחות", דהיינו הציב זה מול זה את הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה החדשה בשלב כה מתקדם, אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תידחה הבקשה. כמו כן התחשב בית המשפט בפגיעה אפשרית ביכולתה של הערכאה הדיונית לרדת לשורשו של עניין ולחקר האמת. מכל מקום, דגש רב ניתן להתנהלותו הדיונית של המבקש, ועל השאלה עד כמה ניתן לתלות בו את האשם בתקלה הדיונית שנוצרה. המקרים שצוינו לעיל הם בגדר היוצא מן הכלל – ברוב המקרים נשמר בית משפט זה מלהתערב בהחלטת הערכאה הדיונית שלא לאשר הגשתה של ראיה נוספת לאחר תום שמיעת הראיות (ראו עניין מיראלי , פסקה 9; עניין קורן , פסקה 4; עניין רותם חברה לביטוח , פסקה 4; עניין ממן , פסקה 3).

15.

בנסיבות העניין דנן, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הכף נוטה לחובת המבקשים. הצדדים מצויים בשלב מתקדם של ההליך. על אף אמירות מסוימות של בית המשפט המחוזי אליהן מפנים המבקשים, אין כל ספק, וכך קבע בית המשפט המחוזי, כי שלב הגשת הראיות תם ונשלם. המבקשים עצמם הם אלו אשר הביאו בהתנהלותם, כאמור, למצב בו סיכומי הצדדים טרם הוגשו וההליך טרם הסתיים. גם באשר ל"פשטות" הראיה, אין ספק כי מדובר בסוגיה שלא זכתה להעמקה עד כה במסגרת ההליך, וכי הגשת הראיה תחייב הגשת חוות דעת נגדית מצד המדינה וחקירת המומחים. זאת, מבלי להביע עמדה באשר לטענת המדינה כי ממילא מדובר בהרחבת חזית. אשר להתנהלותם הדיונית של המבקשים – כפי שנסקר לעיל, אין זו הפעם הראשונה שהמבקשים נזקקו לתיקון עמדתם ולהגשת חוות דעת מומחה חדשה או מתוקנת מטעמם. פעם אחר פעם הלך בית המשפט המחוזי לקראתם, באופן שחייב את המדינה להערך מחדש ולהגיש גם היא מצִדה כתבי בי דין מתוקנים. חוות הדעת הנוספת אותה ביקשו להגיש היתה מוכנה עוד בחודש אוגוסט 2014, ומכל מקום ככל שסברו המבקשים כי יש מקום לכך, לא היתה מניעה מלהכינה ולהגישה גם

קודם לכן. העובדה שתשומת לב המבקשים לסוגיה התעוררה בעקבות פסק דין בתיק המקביל אינה צריכה להתגלגל לפתחה של המדינה. מכלול השיקולים מורה אפוא כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להגשת הראיה, ואין מקום להתערב בהחלטתו.

16.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המדינה, לא אעשה צו להוצאות.