רע"א 1341/17 יניב בלס נ. מנשה איילון

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בת"א 47547-12-14 שניתנה ביום 19.1.2017, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים 2-1 להגשת ראיות נוספות ולהארכת מועד להגשת סיכומים.

רקע

1.

בין המבקש לבין המשיבים 2-1 נערך ונחתם חוזה מכר ביום 10.6.2014 (להלן: החוזה ), במסגרתו התחייב המבקש להעביר את זכויותיו בדירה שבבעלותו למשיבים 2-1, תמורת סכום של 980,000 ש"ח.

2.

ביום 22.10.2014 שלח המבקש הודעה על ביטול החוזה בשל הפרה יסודית שלו, נוכח הטענה כי המשיבים 2-1 לא שילמו לו את יתרת התמורה עבור הדירה במועד שנקבע בחוזה. המבקש דרש בנוסף כי יושבו לו דמי שכירות בסך כולל של 13,600 ש"ח; תשלום פיצוי מוסכם בהתאם לחוזה, בסכום של 98,000 ש"ח; מחיקת כל הערת אזהרה שנרשמה על זכויותיו בדירה; וכן הודיע על קיזוז סכום של 111,800 ש"ח מסכום המקדמה ששילמו לו המשיבים 2-1.

3.

בעקבות זאת, הגישו המשיבים 2-1 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקש ונגד המשיב 3, אשר ייצג את המבקש בעת ההתקשרות בחוזה, ובמסגרתה עתרו לאכיפת החוזה וכן לחיוב המבקש והמשיב 3 בתשלום הפיצוי המוסכם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת החוזה. המבקש הגיש מצידו כתב הגנה ותביעה שכנגד.

4.

ביום 31.8.2016 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש את סיכומיהם. ואולם, ביום 28.12.2016 הגישו המשיבים 2-1 לבית המשפט "בקשה דחופה לצירוף ראיות והארכת מועד להגשת סיכומים". במסגרת הבקשה, טענו המשיבים 2-1 כי במהלך הכנת סיכומיהם קיבלו לידיהם כתב תביעה שהגיש אדם בשם מיכאל יוסף (להלן: יוסף ), אשר מכר את הדירה מושא המחלוקת למבקש, בטענה כי המבקש לא שילם לו את מלוא התמורה בגין העברת זכויותיו בדירה (יצוין כי בעקבות זאת, חתמו המשיבים 2-1 ויוסף על הסכם פשרה, בו הוסכם כי המשיבים 2-1 ישלמו ליוסף 200,000 ש"ח בתמורה להעברת מלוא המסמכים המצויים בידו של יוסף, והנדרשים לסיום העברת הזכויות שבעסקה בינו לבין המבקש). עוד התברר למשיבים 2-1, כי המבקש הגיש תביעה נגד בנק דיסקונט (להלן: הבנק ) בגין חלקו הלכאורי באי קיום החוזה מושא ההליך דנן. נוכח זאת, ביקשו המשיבים 2-1 להגיש ראיות בדמות מסמכים המגוללים את פרטי האירועים האמורים, לרבות: כתב התביעה בתביעתו של יוסף; בקשתו של יוסף לצו מניעה ארעי למניעת דיספוזיציה בזכויות בדירה; כתב הגנה שהוגש מטעם הבנק במסגרת תביעת המבקש נגדו; פרוטוקול הדיון והסכם פשרה שנכרת בין יוסף למשיבים 2-1; ומסמך המעיד על העברת תשלום בסך 200,000 ש"ח מהמשיבים 2-1 ליוסף. לטענת המשיבים 2-1, מסמכים אלה הינם בעלי תרומה ממשית להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, שכן הם מוכיחים, כנטען, כי המבקש כלל לא העביר את מלוא התמורה על הדירה ליוסף, ולכן למעשה לא יכול היה להשלים את העסקה עם המשיבים 2-1.

5.

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.1.2017, היא מושא בקשת רשות הערעור דנן, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים 2-1 והתיר את צירוף המסמכים האמורים לסיכומיהם. נקבע, כי מסמכים אלה מתייחסים להליך שהתנהל בין המבקש לבין הבנק בנוגע לדירה מושא המחלוקת, ומשכך הם רלבנטיים לעניין דנא. כמו כן, צוין כי המסמכים לא גולו על ידי המבקש והמשיב 3, והמשיבים 2-1 לא ידעו אודות קיום ההליכים המפורטים בהם. נוכח זאת, כאמור, הותר צירופם תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, וכן הוארך מנין הימים להגשת הסיכומים בהתאם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

תמצית הטענות בבקשה

6.

המבקש טוען כי תביעתו של יוסף הוגשה זמן רב לאחר סיום שלב ההוכחות בהליך דנא, ועל כן לא היה ביכולתו לגלות מסמכים אלה במהלך הדיון, שכן הם כלל לא היו קיימים באותה עת. המבקש ממשיך וטוען, כי גם אם סבר בית המשפט שיש לאפשר למשיבים 2-1 להגיש את המסמכים האמורים, היה עליו להורות על קיום דיון בנושא; להורות על מסירת המסמכים באמצעות עורכי המסמכים; ולאפשר חקירה נגדית שלהם. המבקש מוסיף וטוען, כי בית המשפט שגה משאיפשר למשיבים 2-1 לפתוח מחדש את שלב הראיות, לאחר שכבר סיימו להעיד את עדיהם. לשיטתו, הגשת ראיות בשלב זה הייתה אמורה להתאפשר רק אם היו אלה ראיות מפריכות, ומשראיותיהם של המשיבים 2-1 אינן כאלה, לא היה מקום לקבלן. עוד טוען המבקש, כי המסמכים כלל אינם קבילים כראיה, שכן מדובר בכתבי טענות שהוגשו בתיק אחר, אשר לא עמדו לבחינת בית המשפט, ועורכיהם לא עמדו לחקירה נגדית עליהם. כך גם נטען, כי המידע המובא במסמכים האמורים היה ידוע למשיבים 2-1 עובר לשלב ההוכחות, והם לא שקדו על הבאתם של יוסף ונציגי הבנק למתן עדות בנושא. לבסוף נטען, כי המסמכים כלל אינם רלבנטיים להליך בעניין דנא.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים 2-1.

8.

הבקשה שלפנַי היא בקשת רשות ערעור על החלטה בעלת אופי דיוני מובהק. כידוע, ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולסוגיות דיוניות, אשר לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהן. התערבות שכזו תהא מוצדקת מקום בו ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין, או כאשר מתעורר חשש כי נגרם למי מהצדדים עיוות דין [השוו למשל: רע"א 266/88

סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 1296/14 צוקר נ' צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ , פסקה 11 (7.5.2014); רע"א 6526/13 מומג'אן דה ג'רוזלם ג'וולרי מנופקצ'רינג קו בע"מ נ' אוריין ש.מ בע"מ , פסקה 5 (5.11.2013). ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי , 203 (מהדורה שלישית, 2012)]. משלא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בניגוד לדין, או תוך גרימת עיוות דין למבקש, אין מקום, אפוא, ליתן למבקש רשות ערעור.

במישור הדיוני, אכן "הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו אפוא דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט" [רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח , פסקה 13 (1.7.2015) (להלן: עניין חוסין )]. ואולם, שיקולים דיוניים הנוגעים ליעילות ולהוגנות ההליך אינם חזות הכל, ויש לערוך איזון ביניהם לבין הצורך בחקר וגילוי האמת [ראו למשל: עניין חוסין , פסקה 14. כן השוו: רע"א 1811/15 מיראלי נ' מירלשווילי , פסקה 9 5.5.2015)]. במסגרת איזון זה תביא הערכאה הדיונית בחשבון שיקולים כגון אופי הראיה הנוספת; השלב בו מצוי המשפט; ומה הטעם בגינו לא הובאו הראיות במועדן [ראו: ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738, 743-742 (1992)]. בנסיבות העניין שלפנינו, עיון בראיות אותן ביקשו המשיבים 2-1 להגיש – הן אלה הנוגעות לתביעתו של יוסף, והן אלה הנוגעות לתביעה שהגיש המבקש נגד הבנק – מעלה כי הן בעלות קשר ישיר למחלוקת מושא ההליך דנן, ויש בהן כדי לסייע לבית המשפט בחקר האמת, באופן המצדיק הגשתן גם בשלבו המתקדם של ההליך.

באשר לטענת המבקש לענין קבילותן של הראיות ומתן אפשרות לקיום בירור עובדתי בעניינן; הרי שמובן כי בית המשפט המחוזי יפעיל את חוכמתו ואת מיטב שיקול דעתו בעניין זה ביחס לכל ראיה וראיה. מכל מקום, נהיר כי ככל שלמבקש ישנן טענות או בקשות קונקרטיות בענין ראיה זו או אחרת, ברשותו להעלות את הדברים לפני בית המשפט המחוזי.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.