רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ. פלוני

1.

המשיבים, תאומות ילידות 1991 והוריהן, תבעו את המבקשת בשנת 2015 בגין נזקים שנגרמו להם עקב טיפול רשלני של הצוות הרפואי בבית החולים. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי על אף צפי ללידה מוקדמת של התאומות, לא הציג הצוות הרפואי בפני ההורים את האפשרות לפנות לוועדה להפסקת היריון (להלן: הוועדה ) .

שמיעת הראיות בתיק הסתיימה, הצדדים הגישו סיכומיהם, וכשלושה שבועות לאחר הגשת סיכומי התשובה על-ידי המשיבים, הגישו המשיבים בקשה לצרף ראיה נוספת – תצהיר מטעם מומחה לרפואת נשים ויילוד, ולפיו בשנת 1991 הייתה הוועדה מאשרת הפסקת היריון מהסוג המתואר בעניין דנן. בבקשת המשיבים לצירוף הראיה, נטען כי המצהיר ישב בעת הרלוונטית בוועדה להפסקת היריון, וכי לראיה זו חשיבות מכרעת למחלוקת העובדתית שבליבת ההליך. המבקשת התנגדה לצירוף הראיה, אך בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר א' סטולר ) נקבע כי לפנים משורת הדין יש לקבל את הראיה, משיקולי צדק וחקר האמת. עוד נקבע, כי המבקשת תוכל לחקור את עורך המסמך ולהגיש מסמך נוגד מטעמה, וכן נפסקו הוצאות בגובה 5,000 ₪ לטובת המבקשת.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דכאן.

2.

בבקשה נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לקבל את הראיה החדשה בשלב המאוחר בו התבקש צירופה, וזאת עקב הפגיעה הנגרמת מכך למבקשת, המגיעה לטענתה כדי עיוות דין, וכי צירוף הראיה לאחר הגשת הסיכומים מהווה מתיחה של גבולות סדרי הדין עד מעבר למידתם (בהשוואה לקביעת בית משפט זה ברע"א 5585/17 הרשות הפלסטינית נ' עזבון אמיתי (29.8.2017) (להלן: עניין הרשות הפלסטינית ) . המבקשת הדגישה כי המשיבים לא הציגו כל נימוק לשיהוי בהגשת הבקשה, ולפיכך הגשת הראיה בשלב זה אינה אלא מקצה שיפורים פסול. לבסוף נטען כי הדרך הדיונית הנכונה להגשת הראיה הייתה על דרך של תיקון כתב התביעה, שכן מדובר בחוות דעת רפואית, ולא ב"תצהיר רפואי" כפי שכינו זאת המבקשים, וכן כי מדובר למעשה בראיה מפריכה לפי סעיף 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שהגשתה כרוכה בעמידה בנטל כבד מזה שהציב בית משפט קמא.

3.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

כידוע, ערכאת הערעור תמנע מהתערבות בהחלטות הנוגעות לסדרי הדין, בהן לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב, אלא אם ערכאת הערעור מצאה כי ההחלטה התקבלה בניגוד לדין או כי מתעורר חשש לעיוות דין (רע"א 1341/17 בלס נ' איילון , פסקה 8 (22.3.2017); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ , פסקה 6 (17.3.2013)). החלטת בית משפט קמא לא התקבלה בניגוד לדין, וכן לא מצאתי כי גרמה למבקשת עיוות דין.

אכן, דומה כי בית המשפט קמא הלך עד מאוד לקראת המשיבים, וייתכן כי ניתן היה לקבל גם החלטה שונה ולדחות קבלת הראיה בשלב כה מאוחר של הדיון. עם זאת, וכפי שאמרתי בעניין

הרשות הפלסטינית " מטבע הדברים, הערכאה המבררת היא הבקיאה בנסיבותיו הייחודיות של התיק והיא המכירה את הנפשות הפועלות בו". במקרה דנן, הפגיעה בזכויות הדיוניות של המבקשת אינה עולה כדי עיוות דין, ואם סבר בית משפט קמא כי בבקשה גלומה חשיבות ראייתית המצדיקה היעתרות לה, על אף שהוגשה ממש בשלהי ההליך, איני רואה להתערב בהחלטה זו. אזכיר כי בית המשפט השית הוצאות על המשיבים והתיר למבקשת להתמודד עם הראיה החדשה על דרך של חקירה נגדית של המצהיר והגשת ראיות סותרות. לכן, גם אם נראה את התצהיר שהוגש על ידי המשיבים כחוות דעת, הרי שהמבקשת תהא רשאית להגיש חוות דעת נגדית. גם בכך יש כדי להקהות את החשש כי עיתוי הגשת הראיה החדשה יפגע בזכויות הדיוניות של המבקשת.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.