רע"א 561/18 פלוני נ. מדינת ישראל - משד הבריאות

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן ) בת"א 5083-10-13 מיום 25.12.2017 ומיום 1.1.2018, אשר בגדרן נדחו בקשותיהם של המבקשים להגיש מאמרים רפואיים שלא צורפו לחוות הדעת של המומחה מטעמם.

1.

הרקע לבקשה הוא תביעה נזיקית שהגישו המבקשים, ובין היתר נטען בתביעה כי המשיבות התרשלו בכך שלא אבחנו מיקרוצפליה בהריון ובלידה. בבדיקת אולטרסאונד שנערכה ביום הלידה (7.10.2006), נמצא כי היקף הראש של העובר היה 292 מ"מ. על פי התביעה, ממצא זה נמוך מהממוצע ב-4-3 סטיות תקן ומחייב הפניה לייעוץ גנטי ובדיקת MRI .

התביעה הוגשה בשנת 2013. כל צד תמך את עמדתו בחוות דעת רפואית, ובחוות דעת משלימות, והמומחים נחקרו על חווֹת דעתם. במהלך חקירתו של המומחה מטעם המשיבה 1, התברר כי בשעה מוקדמת יותר ביום הלידה נערכה בדיקה נוספת של היקף הראש, שהראתה היקף של 305 מ"מ (נספח ו לבקשה שלפניי). כפי הנראה, ממצא זה נעלם מעיניהם של כל הנוגעים בדבר עד למועד החקירה הנגדית. בשל התפתחות זו, הורה בית המשפט המחוזי לזמן את המומחה מטעם המבקשים לחקירה נוספת, שבמסגרתה תינתן לו אפשרות להתייחס לנתון שהתגלה, ולאחר מכן תושלם חקירתו של המומחה מטעם המשיבה 1 (החלטה מיום 19.10.2017; עמ' 95 לפרוטוקול). המומחה מטעם המבקשים חזר לדוכן ביום 25.12.2017, ובמהלך החקירה ביקש להגיש ארבעה מאמרים רפואיים נוספים שלא הוזכרו בחוות דעתו. בית המשפט דחה את הבקשה להגיש את המאמרים הנוספים בשלב זה של ההליך, וקבע כי די בכך שניתנה למבקשים הזדמנות נוספת להציג את עמדתו של המומחה מטעמם (עמ' 103 לפרוטוקול). את אותם מאמרים, ביקש בא-כוח המבקשים להגיש גם במסגרת השלמת חקירתו של המומחה מטעם המשיבה 1, ביום 1.1.2018. גם הפעם דחה בית המשפט את הבקשה, ולא התיר להגיש מאמרים שלא צורפו ולא הוזכרו בחוות הדעת שהוגשו בתיק (עמ' 123 ועמ' 125 לפרוטוקול).

2.

החלטות אלה הן מושא הבקשה שלפניי, בגדרה נטען כי "דרך המלך" היתה להתיר למומחה מטעם המבקשים להגיש חוות דעת משלימה נוספת, ומשלא כך נעשה – היה על בית המשפט להתיר למומחה "להסתמך על מאמרים נוספים המתייחסים לנתון העובדתי החדש והשלכותיו". נטען כי הנתון החדש משנה את פני המחלוקת, משום שכעת מתעוררת השאלה אם היה ניתן להפנות את המבקשת לבדיקת MRI בנסיבות שבהן היקף הראש של העובר קטן ב-2-3 סטיות תקן (ולא 4-3 סטיות תקן כפי שסברו מלכתחילה). הודגש כי מדובר בנסיבות דיוניות חריגות, שבהן יש לאפשר למבקשים להשלים את החסר, חרף המכשול הפרוצדורלי העומד בדרכם. עוד נטען, כי לכל הפחות היה על בית המשפט לעיין במאמרים כדי לבחון אם יש בהם כדי לסייע לבירור האמת.

3.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

בראש ובראשונה, יש לדחות את הבקשה נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך. המבקשים לא טענו כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי עומדות בניגוד לדין, ולאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא שוכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין. בנסיבות אלה, גם אם ניתן היה לקבל החלטה שונה, לא קמה עילה למתן רשות ערעור (רע"א 8930/17 פלוני (קטין) נ' המרכז הרפואי שערי צדק (20.12.2017); רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (28.9.2017)).

4.

לגופו של עניין, ראוי לציין כי הנתון העובדתי "החדש" היה בתיק לאורך כל הדרך. הצדדים היו מודעים לכך שהיקף הראש של התינוקת יום לאחר הלידה היה 310 מ"מ כך שהנתון של 305 מ"מ ביום הלידה אינו מפתיע במיוחד. מכל מקום, בית המשפט המחוזי היה ער לקושי שצץ בדרכם של המבקשים, והתיר להם להחזיר לעדות את המומחה מטעמם, על אף שכבר הוגשו חוות דעת משלימות אליהן צורפו מאמרים רבים לביסוס חוות הדעת. המבקשים סבורים כי בשלב זה היה ראוי להתיר להם להגיש ספרות רפואית נוספת, והפנו להחלטתו של השופט זילברטל ב רע"א 9014/12 פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals Belguim (24.1.2013) (להלן: עניין פלוטקין ). ואולם, האמור בהחלטה זו אינו מקדם את עניינם של המבקשים אלא להיפך. בהחלטה זו הוסבר והודגש, כי הניסיון להגיש ספרות רפואית באמצעות המומחה מטעם הצד שכנגד – הוא ניסיון בעייתי, והדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות תיקון חוות הדעת הרפואית. וכך נאמר:

"ייתכנו מצבים, שמטבעם אמורים להיות בגדר חריג , בהם יעלה הצורך להגיש ספרות מדעית לאחר שהוגשה חוות הדעת הרפואית ואף לאחר שהמומחה מטעם בעל הדין העיד. סבורני, כי במצב דברים זה 'דרך המלך' להגשתה היא על-ידי השלמת חוות דעתו של המומחה מטעמו של בעל הדין בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב טענות. כיוון שחוות דעת רפואית צריכה להיות מצורפת לכתב הטענות, ולפיכך היא נחשבת כמרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה שלמה, הרי שתיקונה או השלמתה, או הוספת חוות דעת חדשה, צריכים להיעשות בדרך של תיקון כתב הטענות אליו צורפה חוות הדעת מלכתחילה, תיקון הטעון קבלת היתר מבית המשפט על-פי הכללים החלים בעניין זה" ( שם , בפסקה 6; ההדגשה נוספה והמילים המודגשות הושמטו, משום מה, מן הציטוט שהובא במסגרת הבקשה שלפניי).

לפיכך, ככל שהמבקשים ראו הכרח בהגשת מאמרים נוספים, היה עליהם לבקש לתקן את כתב התביעה בדרך של תיקון חוות הדעת הרפואית. למען הסר ספק: אינני מביע עמדה לגבי סיכוייה של בקשה לתיקון כתב התביעה, אילו היתה מוגשת, אך יש קושי בכך שהמבקשים סטו מ"דרך המלך" וכעת הם מלינים על כך שהנתיב הדיוני בו בחרו נחסם בפניהם.

5.

בנוסף, המבקשים טענו כי לכל הפחות היה מקום להתיר להם להגיש את אחד המאמרים, שהיה מוכר למומחה מטעם המשיבה 1. גם בהקשר זה ניסו המבקשים להסתמך על האמור בעניין פלוטקין , וגם כאן הניסיון נועד לכישלון. הציטוט המדוייק מההחלטה בעניין פלוטקין הוא כלהלן: "כמובן שאם המומחה הנחקר מכיר את הפרסום ומוכן להתייחס אליו במסגרת עדותו, ניתן יהיה להציגו, לעניין האמור בו, בגדר עדות אותו מומחה" (בפסקה 6) . לעומת זאת, ככל שניתן להבין מהפרוטוקול, במקרה הנוכחי התבקש המומחה מטעם המשיבה 1 להתייחס למאמר אודותיו נחקר בעבר בהליך משפטי אחר (עמ' 124 לפרוטוקול). לא למותר לציין כי בית המשפט קמא, התיר במהלך הדיון למבקשים להציג בחקירה הנגדית למומחה מטעם המשיבה 1 עמודים מתוך מסמכים שהוזכרו בחוות הדעת מטעמם אף שלא צורפו לחוות הדעת (עמ' 108 ועמ' 115 לפרוטוקול), כך שגם בהיבט זה לא נסגרה הדלת בפניהם.

6.

סוף דבר: הפרוצדורה אכן אינה מיטת סדום, ובמקרים המתאימים ניתן לתת מענה לקשיים חריגים שמתעוררים במהלך הדיון. שיקול הדעת בכגון דא מסור לשופט הערכאה הדיונית, אשר מכיר מקרוב את ההליך, את ההיסטוריה שלו ואת הסתעפויותיו (רע"א 5585/17 הרשות הפלסטינית נ' עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל , בפסקה 6 (29.08.2017)). במקרה הנוכחי לא מצאתי עילה ליתן למבקשים רשות לערער, ולפיכך הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.