רע"א 2070/18 יוסי צפר נ. דני מדר

1.

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לאכיפת חוזה מכר. המשיבים הכחישו בכתב הגנתם את דבר כריתתו החוזה. לאחר שהמבקש והמשיבים הגישו את ראיותיהם, הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות נוספות, ובין היתר תצהיר של עורכת דין, שלטענתו יסייע לשפוך אור על נסיבות כריתת הסכם המכר מושא המחלוקת. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי לא הייתה כל מניעה כי התצהיר האמור יוגש בעת שהגיש המבקש את יתר ראיותיו, וכי גם בדיון מקדמי שנערך לאחר הגשת ראיות הצדדים לא התבקשה הגשת התצהיר. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הצביע על כל צידוק להימנעות מהגשת התצהיר במועד, ולכן אין הצדקה לאפשר לו לשנות את סדר הבאת הראיות, ולהציג ראיה שנועדה להפריך את טענות המשיבים לאחר שאלה כבר הגישו את ראיותיהם.

המבקש טוען כי נדרש היה לרפא את הפגם הדיוני שנפל בהתנהלותו באמצעות הטלת הוצאות, וכי התכלית של חקר האמת גוברת בנסיבות העניין על סדרי הדין הנוגעים למועד הגשת הראיות. כן הושם הדגש על כך שדיוני ההוכחות טרם התקיימו בתיק. המשיבים, מנגד, טוענים כי לא ניתן להגיש את התצהיר שכן המבקש לא הציג כל הצדקה לאי הגשת התצהיר במועד, וכי לערכאה המבררת שיקול דעת רחב בכל הנוגע לניהול ההליך.

2.

נקודת המוצא היא כי במשפט אזרחי צריך בעל דין להביא את ראיותיו בהינף אחד, ולא להגישן קרעים קרעים. חריגה מסדר הדברים הרגיל, שבו מובאות תחילה ראיות התביעה ולאחר מכן ראיות ההגנה, תיעשה רק בנסיבות חריגות, שבהן קיימת הצדקה הגוברת על חשיבותם של סדרי הדין הרגילים (ראו סעיף 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738, 742 (1992); רע"א 2370/12

קורן נ' חיפה כימיקלים , פסקה 4 (31.10.2012)).

קיימות שלוש עדשות מרכזיות שדרכן נבחנת השאלה האם מדובר בנסיבות המצדיקות להתיר את הבאת הראיה בכל זאת. אחת , שיקולי צדק וחקר האמת. כאן המבחן הוא מידת הרלוונטיות של הראיה להליך ויכולתה לחרוץ את תוצאתו. ככל שחשיבות הראיה רבה יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר חריגה מסדרי הדין לשם הבאתה (ראו למשל רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ' פלוני

( 28.9.2017 )).

שניה , השלב שבו מצוי ההליך, השפעת קבלת הראיה על מהלכו וגודל הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מהגשת הראיה. ככלל, ניתן להקל יותר ביחס להבאת ראיה חדשה כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5147/16 עיריית באר שבע נ' שבע בכ"ל בע"מ ( 26.10.2016 )). שלישית , מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור. כך, למשל, תהיה נטיה רבה יותר לאפשר הגשת ראיה שבעל דין לא היה יכול להשיג או לדעת עליה בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ , פסקה 28 (5.12.2017)). בתמונה זו משתלבים שיקולים נוספים שנמנו בפסיקה, כגון אופייה של הראיה ותום ליבו של המבקש (שם).

3.

בענייננו תומכים שיקולי הצדק וחקר האמת, כמו גם השיקולים הנוגעים לשלב ההליך, בקבלת הבקשה. עיקר יהבו של המבקש הושלך על מרכזיות התצהיר שאותו הוא מבקש להגיש. לטענתו, מדובר בתצהיר של עורכת הדין שערכה את ההסכם מושא המחלוקת. על פני הדברים, וככל שטענה זו נכונה, מדובר בראיה מרכזית ביותר – עדות הנוגעת במישרין לעובדות השנויות במחלוקת. המשיבים לא חלקו על טענה זו של המבקש בכתב תגובתם, וגם בבית המשפט המחוזי לא נקבע אחרת, אלא שהדגש הושם שם על המחדל הדיוני של המבקש. בנוסף לכך, הבקשה להגשת התצהיר הוגשה בטרם החל דיון ההוכחות בתיק, אף על פי שקיומו נקבע. בפסיקה נקבע כי השילוב של שני הנתונים הללו – מרכזיותה של הראיה והעובדה שטרם החלו דיוני ההוכחות בתיק – עשוי להכריע את הכף לטובת היתר להגיש את הראיה גם מחוץ לסדרי הדין הרגילים (רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ , פסקה 7 (13.12.2015)).

אכן, שיקולים אחרים, ובעיקר מחדליו של המבקש, אינם תומכים בקבלת הבקשה. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לאופן התנהלותו ולעיתוי הגשת הבקשה. יחד עם זאת, המשיבים לא הצביעו על נזק משמעותי שעלול להיגרם להם, מעבר להארכת ההליך. דומה כי האיזון הראוי בנסיבות אלה הוא היתר להגיש את התצהיר, תוך חיוב המבקש בהוצאות הנובעות מהארכת ההליך ומתן אפשרות למשיבים להגיש ראיות נוספות מצידם במידת הצורך. באיזון זה נתתי דעתי גם לאמור בתגובתם המשיבים, לפיו ביני לביני נערך דיון הוכחות בתיק, ומצהירים אחרים נחקרו על תצהיריהם. המשיבים טענו כי התנהלותו של המבקש היא שהביאה לכך שדיון זה נערך חרף הגשת ההליך הנוכחי, אך הבקשה הנוכחית אינה מסגרת מתאימה לפרישת התמונה העובדתית בעניין זה, שראויה להתברר בערכאה המבררת.

אין להיעתר גם לטענות נוספות שהעלו המשיבים. טענה אחת היא כי לא ניתן לתת רשות ערעור בכגון דא, שכן מדובר ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת... תצהירים" (סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009). אלא שענייננו בבקשה העוסקת בעצם הרשות להגיש את התצהיר, ולא בבקשה להקדים או לאחר את מועד ההגשה גרידא. טענה נוספת היא כי עורכת הדין שאת תצהירה מעוניין המבקש להגיש – ייצגה אותו בראשית ההליך למרות שידעה כי היא עלולה להידרש להעיד על ידו, עניין שאינו עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה. ואולם טענה זו אינה רלוונטית להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור (ומובן שאין בכל האמור כדי להביע עמדה כלשהי בעניין). טענות נוספות נוגעות להתנהלותו הדיונית של המבקש בהקשרים שונים, כגון אופן הגשתן של בקשות וצירוף החלטות ומסמכים. גם בכוחן של טענות אלה אין כדי להשפיע על התוצאה בבקשה למתן רשות ערעור, ודומה כי הן מכוונות בעיקר לבקשה לסעד זמני שהגיש המבקש יחד עם הבקשה למתן רשות ערעור.

4.

סוף דבר, החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור על פיה, ולקבל את הערעור. בית המשפט המחוזי יקבע את סדרי הדין להגשת התצהיר והוראות נוספות בעניין, לפי שיקול דעתו. בנסיבות העניין, למרות שהבקשה מתקבלת ובשל נימוקי ההחלטה, המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים וההוצאות שהוציאו סביב הבקשה להגשת התצהיר וההליך הנוכחי בסך כולל של 7,000 ש"ח. סכום זה מבטא את האיזון שהיה צריך להיעשות בערכאה קמא בנסיבות העניין.