רע"א 5728/17 פלוני נ. קופת חולים כללית- ביה"ח העמק עפולה

1.

המבקשים הגישו תביעה בעילת הולדה בעוולה של המבקש 3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יישמעו קודם עדים הנוגעים לשאלת האחריות, ולאחריה תתברר שאלת גובה הנזק. במהלך הדיון ביום 29.11.2016 הודיע בא כוח המבקשים כי יגיש בקשה להגשת ניירות עמדה וחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות ( להלן: ניירות העמדה וחוזרי המנכ"ל או המסמכים ) תוך 15 ימים. באת כוח המשיבים ענתה שהיא שומרת את זכותה להתנגד להגשת המסמכים אם אלה יימצאו בלתי רלוונטיים או יהוו הרחבת חזית. שמיעת ההוכחות בנושא החבות הסתיימה ביום 28.3.2017, ובסוף הפרוטוקול מאותו יום נכתב: "לאחר שקיימנו [באי כוח הצדדים – י"ע] דיון לא פורמלי מוסכם עלינו כי עד יום 30.4.2017 תוגש הודעה משותפת על ידי הצדדים בנוגע להגשת חוזרים שמבוקש להגישם על ידי עו"ד אייזנקוט [בא כוח המבקשים – י"ע] [...]". ביום 26.4.2017 הוגשה בקשת המבקשים לצרף לתיק 11 חוזרי מנכ"ל וניירות עמדה רפואיים, וזאת לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות לגבי הגשת המסמכים.

2.

בהחלטתו מיום 15.6.2017 קבע בית משפט קמא (כב' השופטת י' קראי-גירון ) כי בהיעדר הסכמה להגשת המסמכים אין מקום להיעתר לבקשה, מכיוון שאת חוזרי המנכ"ל וניירות העמדה צריך היה לכלול בחוות דעת המומחים מטעם המבקשים ככל שאלה נועדו להוכיח את סטנדרט ההתנהגות הרפואי הסביר או את הסטנדרט הנוהג. הוסבר כי אין בבקשה נימוק מדוע חוות דעת המומחים לא כללו התייחסות לניירות העמדה וחוזרי המנכ"ל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דכאן.

3.

בבקשה נטען כי המסמכים מהווים "מעין חוק" לפי פסיקת בית משפט זה, ומשכך מדובר בהנחיות מנהליות שאינן מצריכות התייחסות קונקרטית בחוות דעת המומחים וניתן גם לקבוע לפיהם האם הצוות הרפואי פעל בהתאם להוראות, אם לאו. עוד נטען כי טרם נסתיימה שמיעת העדים בתיק, שכן טרם הובאו העדים הרלוונטיים לשאלת גובה הנזק. המבקשים הוסיפו כי צירוף המסמכים מבוסס על הסכמות דיוניות, הן מיום 29.11.2017 והן מיום 28.3.2017. כן נטען כי עסקינן בראיות מפריכות, ובעניין זה הדגישו המבקשים את האפשרות שנעשה תיקון של רשומה רפואית על-ידי מי המשיבים במטרה להתגונן מפני טענת רשלנות, וכי ברצונם להגיש חוזרי מנכ"ל הנוגעים לחובת התיעוד.

במקביל להגשת הבקשה דכאן הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית משפט קמא, כחלק מדיוני ההוכחות שעניינם גובה הנזק, לזימונו של עד מטעם משרד הבריאות אשר יגיש המסמכים. ביני לביני נדחתה הבקשה משנמצא, בין היתר, כי מדובר בחזרה על הבקשה מיום 26.4.2017.

4.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הקשור בהחלטות בעניינים דיוניים, ובית משפט זה לא יתערב בהן אלא במקרים חריגים בהם מתעורר חשש כי ההחלטה התקבלה בניגוד לדין, או כי ייגרם למי מהצדדים עיוות דין ( רע"א 4244/13 פלונית נ' קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ , פסקה 5 ( 20.6.2013); רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (28.9.2017)).

יפים לעניינו, על דרך של קל וחומר, דברי השופט זילברטל במקרה דומה, בו התבקש בית המשפט לאשר הצגת מאמר לאחר שהמומחה מטעם המבקש כבר נחקר:

"במקרה דנא מדובר בהחלטה הניתנת, כמו רבות אחרות דומות לה, במהלך הניהול השוטף של שלב שמיעת ההוכחות. התערבות ערכאת הערעור בסוג זה של החלטות נדירה ביותר, אחרת תיפגע יכולתה של הערכאה הדיונית לנהל את ההליך, ובמיוחד את שלב ההוכחות, ביעילות וברציפות ולסיימו תוך זמן סביר. כידוע, אף אם ערכאת הערעור סבורה שניתן היה להחליט אחרת בעניין זה או אחר (ואיני רומז בכך שבמקרה דנא כך הם פני הדברים) - אין עניין זה כשלעצמו מצדיק התערבות של בית

משפט זה, שהרי, ככל שבסופו של יום יחפוץ המבקש להשיג על פסק הדין הסופי, ניתן יהיה להעמיד לדיון במסגרת זו גם את סוגיית הגשת המאמר, במידה שהיא תוסיף ותהיה רלבנטית נוכח תוצאת הפסק" (רע"א 9014/12 פולטקין נ'

Smith Kline, Beecham Biologicals Belguim

בפסקה 4 (24.1.2013)) (להלן: עניין פולטקין ).

לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, או שעיוות דין רובץ לפתחם של המבקשים, ומשכך איני מוצא מקום להתערב בה. דין הבקשה להידחות אף לגופה, שכן אין ממש באיזו מטענות המבקשים.

5.

אין בידי לקבל את טענתם הגורפת של המבקשים כי מעמדם הנורמטיבי של חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות – וביתר שאת ניירות עמדה בנושאים רפואיים – הוא "מעין חוק". שאלה זו נדונה ב בג"ץ 5413/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד סב(2) 856 (2007) , שם נאמר כי ככלל "חוזרים לכיבוד ניתנו", ויש הרואים בחוזרים אלה כהנחיות פנימיות שניתן לסטות מהן במקרה המתאים (בע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 2 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) מלצר (22.12.2016)) . מכל מקום, החשוב לענייננו הוא, שהמבקש להסתמך על חוזרי מנכ"ל בנושאים רפואיים על מנת להוכיח סטנדרט נוהג (ובהתאם פעולה על פיו או סטייה ממנו), או סטנדרט התנהגות סביר, נדרש לבסס דברים אלה בחוות דעת מתאימות, בדומה להלכה לפיה אין להגיש ספרות מקצועית אלא באמצעות מומחה (עניין פולטקין ,

פסקה 6 והאסמכתאות שם). במקרה דנן, ביקשו המבקשים לצרף 11 (!!!) חוזרים בנושאים שונים, חלקם נושאים כלליים כגון "היחס לחולה ובני משפחה", "הרשומה הרפואית", "מגילת זכויות המטופל" וכיו"ב. איני סבור כי סיום מועד ההוכחות הוא הזמן המתאים להשליך לפתחו של בית המשפט ערימה של חוזרים מבלי שהמומחים מטעם המבקשים קשרו בין חוות דעתם לבין האמור בחוזרים אלה.

אשר לטענה כי טרם באו על סיומם מועדי ההוכחות, הרי שברור כי תמו הדיונים בסוגיה שבמסגרתה התבקשה הגשת המסמכים, היא שאלת האחריות. בעניין זה היה על המבקשים לכלכל צעדיהם ולהגיש בקשתם בזמן הרב שעמד להם לצורך כך.

6.

ומכאן לטענה כי מדובר בראיות מפריכות. אסתפק בכך שאציין כי המבקשים מיקדו טענתם זו במסמכים שעוסקים בחובת התיעוד, וזאת נוכח חשדם כי זויפה רשומה רפואית. אולם, עיון בכתבי הטענות ב"נט המשפט" מלמד כי טענות בדבר זיוף רשומה רפואית הועלו על-ידי המבקשים עוד בכתב התביעה שלהם, ולפיכך העניין אינו בא בגדרי ההלכות הנוגעות לקבלת ראיות מפריכות (רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ , פסקה 7 (17.3.2013)).

לבסוף, לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין המשיבים כבולים בהסכמותיהם הדיוניות. לגבי ההסכמה מיום 29.11.2017, הרי שבחלוף הזמן, ומשתמה העדת המומחים הרלוונטיים לשאלת האחריות, אין עוד ציפייה סבירה מצד המבקשים כי זו תעמוד על מכונה. באשר להסכמה מיום 28.3.2017, כל שהוסכם הוא שהצדדים יגישו הודעה משותפת, וזאת מבלי שבאת כוח המשיבים התחייבה לתוכנה המהותי של ההודעה. בנסיבות אלה אין לתפוס את המשיבים בלשונם (השוו, לדוגמה, בר"מ 7386/07 אל-רון בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 7 (14.6.2009)) .

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.