רע"א 3584/09 ש. שרבט חב' לבניין והשקעות בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' מזרחי) מיום 2.4.2009 בת"א 6385/04, שעניינה בהבאת עדות הזמה מטעם המבקשת.

1.

המבקשת, העוסקת בייזום, תכנון וביצוע פרויקטים, הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כספית נגד המשיב, בעילות חוזיות ונזיקיות שונות, בקשר עם מכרז לתכנון מקרקעין שערך המשיב ובו זכתה המבקשת. לאחר סיום שלב הראיות הגישה המבקשת בקשה להזמנת שלושה עדים מטעמה, שעדותם נדרשה לטענתה לשם הזמת עדותו של העד היחיד מטעם המשיבה. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 4.9.2008 כי מכיוון שאין בידו של בית המשפט לשלול בשלב זה את טענת המבקשת כי עדות העד מטעם המשיב הפתיעה את המבקשת, הוא מתיר לה להעיד עד אחד (אך לא שלושה). בעקבות החלטה זו, שהמבקשת לא השיגה עליה, מסרה המבקשת ביום 13.1.2009 "הודעה בדבר הגשת תצהיר/חוו"ד מומחה של אדריכלית רננה ירדני גולן" (להלן: התצהיר הנוסף ), ולחלופין עתרה לאישור בית המשפט להגשת התצהיר הנוסף (להלן: הבקשה הראשונה ). המשיב מצידו התנגד להגשת התצהיר הנוסף, בציינו כי על פני הדברים אין קשר בינו ובין ההיתר שניתן למבקשת להביא עדות הזמה. בהחלטתו מיום 21.1.2009 אימץ בית משפט קמא את עמדת המשיב בעניין זה וקבע כי: "לא יורשה מקצה שיפורים, וכי הותרה הבאת עדות הזמה בלבד. לכן ימחקו מהתצהיר טענות אחרות, בעת הדיון". המבקשת לא ביקשה רשות לערער על החלטה זו ובמקום זאת הגישה בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה להגשת התצהיר הנוסף ולחלופין עתרה להורות על ביטול ההחלטה מיום 21.1.2009 (להלן: הבקשה

השניה ). המשיב שב והתנגד לבקשה בטענה כי אין מקום לפתיחת שלב הראיות מחדש תוך ניצול ההיתר שניתן להבאת עדות הזמה כדי לערוך "מקצה שיפורים". בהחלטתו מיום 2.4.2009, היא ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי, קבע בית משפט קמא כי "הותרה עדות הזמה בעניינים המפתיעים. הובהר כי בעת הדיון אתייחס לטענות על חריגה ממסגרת זו וכי רצוי מראש לצמצם הויכוח ולהותיר בתצהיר אך ורק את מה שהותר".

2.

המבקשת עותרת לרשות לערער על ההחלטה מיום 2.4.2009. לטענתה, בתמצית, בית המשפט לא דן למעשה בבקשה להבאת עדות ולא החליט בה. לחלופין טוענת המבקשת "מטעמי זהירות גרידא" כי ככל שיש בהחלטת בית משפט קמא משום דחיה של הבקשה להבאת עדותה של הגב' ירדני גולן, אזי יש לקבוע כי שגה בית המשפט בכך וכי יש להתיר את הגשת התצהיר הנוסף שכן עדותה של הגב' ירדני גולן מהווה עדות מפריכה אשר בית המשפט מוסמך להתיר את הבאתה בהיותה עדות רלוונטית וחיונית שיש בה משום התייחסות לטענות ההגנה של המשיב. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה היה מקום לאפשר לה להגיש ראיות נוספות גם לאחר תום פרשת ההגנה, וכי לכל היותר ניתן להביא את הדבר בחשבון בעת פסיקת ההוצאות, אם תידחה התביעה בסופו של דבר.

3.

דין הבקשה להידחות. בהחלטתו נשוא הבקשה הבהיר בית משפט קמא בהמשך להחלטתו מיום 4.9.2008, כי הוא יידרש במועד הדיון למחיקת טענות מן התצהיר הנוסף אשר אינן עולות בקנה אחד עם ההיתר שניתן להבאתה של עדות הזמה. זוהי החלטה שבסדרי דין והלכה היא הנוהגת עימנו משכבר כי בענייני פרוצדורה אין מקום דרך כלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וכך הוא בייחוד מקום שמדובר בסוגיות מובהקות שבסדרי דין ובהן סוגיות הנוגעות להבאת עדויות והצגת ראיות או לקביעת השלב בו יידרש בית המשפט לטענות בדבר מחיקת טענות מתצהיר (ראו: רע"א 266/88

סאן

אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)).

4.

עוד ראוי לציין כי הבקשה השניה היא במידה רבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.1.2009, או בקשה לביטול אותה החלטה (כפי שצוין כבקשה חלופית מפורשת), וההחלטה מיום 2.4.2009 היא למעשה חזרה על ההחלטה מיום 21.1.2009 בעניין זה. ככל שלא נחה דעתה של המבקשת מהחלטתו של בית משפט קמא בבקשה הראשונה (ההחלטה מיום 21.1.2009) כי בדעתו להידרש בזמן הדיון למחיקת טענות החורגות מגדרה של "עדות הזמה", היה על המבקשת להשיג על אותה החלטה, ומשלא עשתה כן במועד הקבוע לכך בדין, אין להידרש כלל לבקשתה למתן רשות ערעור על ההחלטה בבקשה השניה. בנוסף, וככל שמנסה המבקשת (כעולה מן הבקשה שבפניי) להבטיח מראש כי בניגוד להחלטה מיום 4.9.2008, יאפשר לה בית המשפט להגיש עדות החורגת מעדות הזמה, הרי שאף דין בקשה זו להידחות, משום שהמבקשת לא ביקשה לערער על ההחלטה מיום 4.9.2008 אשר תחמה את גדרי העדות הנוספת שהותר למבקשת להביאה, וכן משום שלכאורה היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין לעניין הבאת ראיות התביעה ב"חבילה אחת" (ראו: תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון , פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992); רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ

(לא פורסם, 30.7.2002)).

5.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 4,500 ש"ח.