רע"א 2395/15 אשר רוזנבאום נ. פקיד שומה דן

1.

מפרוטוקול הדיון מיום 24.6.2015 והחלטת בית המשפט המחוזי (עמ' 87-88 לפרוטוקול), עולה כי מסגרת הבקשה שלפני צומצמה בשלב זה להגשת שתי חוות דעת מומחים הנוגעות לאופן ביצוע עסקאות יהלומים בתקופה הרלבנטית. המבקש והמשיב 2 (להלן: "המבקשים" ) הודיעו כי הם עומדים על בקשתם, בטענה כי הצורך בהגשת חוות הדעת התגלה רק לאחר הגשת תצהירי המשיב 1 (להלן: "המשיב" ). בית המשפט המחוזי קבע, כי לא כך עולה מהעדויות עד כה בתיק, מה גם שחלק מהעדים העידו על נושא זה בחקירה ראשית.

2.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששני ראשיה האחרים של בקשת המבקשים התקבלו למעשה, בהמלצת בית המשפט המחוזי ובהמלצתי, סבורני כי בסוגיה זו הצדק עם המשיב. אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לא בהחלטה מיום 3.3.2015, וודאי שלא בהחלטה מיום 24.6.2015, המתבססת על ההתפתחויות בדיוני ההוכחות בימים האחרונים.

3.

בית משפט זה אינו נוהג כדבר שבשגרה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, ובמנדט שניתן לה לנהל את התיק כחכמתה. כך ככלל, ובפרט בכל הנוגע לסוגיות דיוניות מובהקות כדוגמת בקשה להוספת ראיה (רע"א 1811/15

מיראלי (מירלשווילי) נ' מירלשווילי , פסקה 7 (5.5.2015) (להלן: "עניין מיראלי "); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (ראודור) נחום , פסקה 7 (10.6.2009) (להלן: "עניין רותם חברה לביטוח "); רע"א 3584/09 ש. שרבט חב' לבניין והשקעות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 3 (1.6.2009) ). העניין שלפני איננו יוצא דופן.

4.

גם לגופה של ההחלטה סבורני כי צודק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. ההלכות בעניין התנאים להסכמה להוספת ראיה ידועות הן ( ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון , פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992) (להלן: "עניין רוזין ")). באופן עקרוני נקבע כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה הנוספת וב"פשטותה", בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (עניין רוזין , 742; רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ , פסקה 3 (30.7.2002)) . בענייננו לא קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המבקשים לפיה הצורך בחוות הדעת התעורר רק לאחר הגשת תצהירי המשיב, וקבע כי עליהם היה להגיש את הראיה בזמן שנועד לכך. עוד עולה כי ממילא הנושא זכה להתייחסות במסגרת העדויות הקיימות, ולפיכך דומה גם שהנזק הדיוני בהגשת חוות הדעת אכן עולה על התועלת.

5.

בשולי הדברים אוסיף כי לא נעלמו מעיניי טענות המשיב בדבר התנהלות המבקשים, המגלה טפח ומכסה טפחיים. אין צורך לומר כי צד המבקש כי יתנהגו עמו באופן מתחשב של "לפנים משורת הדין", חייב גם הוא לנהוג באופן גלוי ונקי כלפי כולי עלמא. מכל מקום, משנדחתה הבקשה לגופה, אין צורך לדון בשאלה האם יש בהתנהלות האמורה להצדיק את מחיקתה של הבקשה על הסף.

6.

הבקשה נדחית אפוא. בהתחשב בתוצאות הבקשה כולה, אין צו להוצאות.