רע"א 2137/02 אליהו ממן נ. פז חברת נפט בע"מ

1.בין המבקש לבין המשיבה קיים סכסוך כספי בו טוענת המשיבה לתשלום חוב בגין מוצרי דלק שסופקו למבקש. לנוכח מחלוקת בין הצדדים בדבר היקף חובו של המבקש מונה מומחה מטעם בית המשפט שיקבע את גובה החוב. הצדדים העבירו למומחה חוות דעת מטעמם ועליהם התבסס בין השאר המומחה מטעם בית המשפט בקביעת גובה הסכום. המומחה מטעם בית המשפט הגיש לבית המשפט את חוות דעתו. הוגשו סיכומים לבית המשפט. בסמוך לכך, ביקש המבקש כי תבוטל חוות דעתו שהכין המומחה שפעל מטעמו. חוות הדעת מוטעית כך טען וטעויות אלה הן שהטעו, לטענתו, את מומחה בית המשפט.

בית המשפט המחוזי החליט שלא לפסול את חוות דעת המומחה משלושה נימוקים מרכזיים: האחד, בית המשפט לא שוכנע שהבקשה הוגשה מטעמים סבירים והוגנים. אם אכן נכון, כפי שטען המבקש, כי כבר עם קבלת חוות דעתו של המומחה, בסוף ינואר 1999, נפל בה פגם, היה צריך, כבר אז, כך קבע בית המשפט, לבקש מהמומחה בדיקה נוספת, ולא להשתהות במשך כשנתיים נוספות; השני, אין מקום לטענת המבקש כי אין ברשות המשיבה תעודות משלוח בדבר משלוח הדלק, שהרי שלוש תעודות משלוח הוצגו למבקש; השלישי, בקשת המבקש אינה עניין "טכני", אלא פתיחה מחדש של אחד העניינים שהיו במחלוקת בין הצדדים.

2.המבקש טוען כי מתברר שחסרות היו למשיבה 65 תעודות משלוח, בגין משלוחי הדלק ובלעדיהן אין בידי המשיבה להוכיח את חוב המבקש. הסיבה לאיחור הגשת חוות הדעת המתוקנת, כך המבקש טוען, היא שהוא לא ידע על דבר חסרונן של התעודות. לדעת המבקש חוות הדעת הנה בגדר ראיה טכנית, שאין בה כדי להכביד על ההליך שמתנהל בבית המשפט דלמטה.

המשיבה, כצפוי, מתנגדת להגשת חוות דעת מתוקנת ממספר טעמים: האחד, לאור תקופת הזמן שחלפה מרגע מינויו של המומחה מטעם בית המשפט ועד למועד מתן חוות הדעת שהגיש לבית המשפט; השני, הניסיון להגיש חוות דעת מתוקנת מטעמו של המבקש מהווה ניסיון להגיש ראיות נוספות ללא בסיס שבדין, ואף תוך הרחבת חזית בתובענה; השלישי, העובדה שנמצא החלק הארי של תעודות המשלוח המקוריות מרוקנת היא עצמה מתוכן את בקשתו של המבקש, שהרי בקשתו הסתמכה מלכתחילה על טענה בדבר היעדר התעודות.

כנגד החלטת בית המשפט המחוזי עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור.

3.דין הבקשה להידחות.

הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון , פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח' , פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה , פ"ד מז (1) 661, 665). ומן הכלל - לענייננו: בית המשפט המחוזי סבר כי חוות הדעת המתוקנת אינה עניין "טכני" פשוט, אלא תדרוש מהצדדים ומבית המשפט להידרש פעם נוספת לסוגיה שכבר לובנה. בית המשפט מצא שניתן היה ללבן את הטעון ברור לגבי חוות הדעת של המומחים בעוד מועד וכי ההליך בבית המשפט קמא נמצא לקראת סיומו, וזאת לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם. בית המשפט גם הדגיש כי טענותיו של המבקש באשר למקור הטעות שנפלה לשיטתו בחיוביו, אינן מתיישבות זו עם זו. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דין המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.