רע"א 2247/19 אחי תקומה בע"מ נ. דניאל משולם

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת הדס עובדיה ) בת"א (מרכז) 24502-03-14 מיום 29.1.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להוספת ראיות חדשות לאחר תחילת שלב שמיעת הראיות. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה ביקשה המבקשת לעכב את מועד הגשת הסיכומים בהליך עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

1.

ביום 12.3.2014 הגיש המשיב 1 כתב תביעה לבית המשפט קמא, במסגרתו התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות שני הסכמי מכר של חלקה 18/2 בגוש 4259 בראש העין (להלן:

"המקרקעין" ), הראשון משום היותו חוזה למראית עין, והשני משום שלא שולמה התמורה שנקבעה בו. מדובר בהסכמים שנטען כי נערכו בשנת 2004 בין המשיב 1 לבין המבקשת והמשיב 2, שהיה מנהל ובעל מניות במבקשת. על פי כתב התביעה, ההסכם הראשון הוא הסכם קומבינציה, במסגרתו העביר המשיב 1 את זכויותיו במקרקעין למבקשת בתמורה ל-4 דירות, אשר ימסרו למשיב 1 ולאחיו בפרויקט מגורים שתוכנן במקרקעין אחרים בראש העין. ההסכם השני הוא הסכם מכר לפיו המבקשת תשלם למשיב 1 סכום בגובה 305,000 דולר בעבור זכויותיו במקרקעין. המשיב 1 טען שהמבקשת והמשיב 2 לא עמדו בהתחייבויותיהם לפי ההסכמים – דירות לא עברו לרשותו וכסף לא שולם בעבור המקרקעין. בהתאם, הוא מבקש כי יוצהר על ביטולם, וכי תינתן הוראה להשיב לידיו את החזקה במקרקעין. בכתב ההגנה טוענת המבקשת כי הסכם הראשון, עסקת הקומבינציה, נעשה מול המשיב 2 לבדו, כך שכל טענה בהקשר זה יש להפנות אליו. בנוסף טוענת המבקשת כי מילאה את חלקה כפי שנקבע בהסכם השני, הסכם מכר המקרקעין, והעבירה למשיב 1 את התשלום שנקבע במסגרתו.

2.

ביום 15.4.2015 הגישה המבקשת את ראיותיה. ביום 8.1.2019 התקיים דיון ההוכחות הראשון, ובטרם התקיים דיון ההוכחות השני, וכ-4 שנים כמעט לאחר שהגישה ראיותיה, הגישה המבקשת ביום 24.1.2019 בקשה, שהוכתרה "דחופה", להוספת ראיות נוספות. הראיות בהן מדובר מתייחסות לתשלומים שנתקבלו על ידי המבקשת בעבור הקצאת מניות, על מנת שתוכל להשביח את המקרקעין. לאחר שהוגשה תשובת המשיב 1 שהתנגד להוספת הראיות, החליט בית המשפט קמא ביום 29.1.2019 לדחות את בקשת המבקשת ולא לאפשר הגשת ראיות נוספות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. הכלל הדיוני מורה כי על צדדים להגיש ראיותיהם כמקשה אחת (תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על המבקש לסטות מכלל זה לשכנע כי מתקיים בעניינו חריג המצדיק סטייה מסדרי הדין (ראו רע"א 2715/13 ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 4 (28.11.2013); רע"א 2948/15

חוסין נ' רשות הפיתוח , פסקאות 14-13 (1.7.2015)). כפי שציין בית המשפט קמא, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להצדיק את הכנסת בקשתה לגדר החריג: הראיות מושא הבקשה היו ידועות למבקשת מבעוד מועד, ולא הובא כל הסבר המצדיק את מחדלה מלהגיש אותן בעת היעודה לכך. בנוסף, המבקשת לא הבהירה את נחיצות הראיות להכרעה במחלוקות בהן עוסק התיק דנן. ייתכן אומנם כי יש בתשלומים עבור מניות המבקשת כדי להצביע על הסתמכות בעלי המניות על הסכם המקרקעין, אך לא הובהר כיצד יש בכך כדי לקדם את ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת במסגרת תיק זה.

4.

מהטעמים הללו, ובשים לב לפררוגטיבה הדיונית המסורה לערכאה המבררת בעניינים כגון דא, נידחת בזאת בקשת רשות הערעור ללא צורך בקבלת התייחסות המשיבים. בהתאם מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הביצוע אשר הוגשה בצידה.

5.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בגין בקשה זו בסכום של 3,000 ש"ח. בקביעת גובה ההוצאות הבאתי בחשבון, מחד גיסא, את העובדה שמדובר בבקשת סרק, ומאידך גיסא, את העובדה שלא התבקשו תגובות לבקשה.