רע"א 2715/13 ורדה חוסיין נ. מינהל מקרקעי ישראל

אחרת. לטענתם מדובר בהחלטה דיונית אשר מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור בנוגע אליה מצומצם. על פי הנטען, אין בהחלטת בית משפט קמא שלא לקבל את הראיה הנוספת פגם הנוגד את הדין או גורם לעיוותו ולכן אינה מצדיקה התערבות. עוד מבקשים המשיבים לתת את הדעת לכך שעיקר המחלוקת בתיק הינה שמאית ולצורך בירורה הוגשו שלוש חוות דעת שונות להערכת שווי הקרקע. הראיה שהוספתה מתבקשת הינה חוות דעת שמאית נוספת, שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי היא רלבנטית להליך, ואשר אינה ככל ראיה אחרת בכתב. היא תדרוש התייחסות מצד שלושת המומחים ותפתח מחדש את הליך ההוכחות אשר הסתיים. כן הם טוענים כי לא ניתן להקיש באופן חד ערכי משמאות אחת לשמאות אחרת, שכן כל שמאות מצריכה בדיקה פרטנית של כל נכס.

4.

הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתתת השיטה האדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון סופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה.

לצד זאת, ישנם מקרים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור או אם לאו. למשל: תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר (ראו ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מ"ו(3) 738 (1992)). בא כוח המבקש צרף לבקשתו בבית משפט קמא תצהיר המפרט את הנסיבות בהן נודע למבקש דבר קיומה של חוות הדעת השמאית הנוספת. בהתחשב בעובדה כי פסק הדין באותו תיק נתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ולא פרט את האמור בחוות הדעת, הרי שיש משקל לטענה שאלמלא נחשף באקראיות בא כוח המבקש לחוות הדעת לא יכול היה לגלותה באמצעים סבירים אחרים. זאת לעומת המשיב, אשר ערך את חוות הדעת בתיק האחר ואף בתגובתו לא הכחיש כי ידע על קיומה. יצוין עוד כי צודק המשיב בטענתו שלא ניתן בהכרח להקיש מחוות דעת שמאית אחת לאחרת וכי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו ומושפע מגורמים רבים. ברם, במקרנו על פני הדברים יתכן ויש קשר בין חוות הדעת, ונדמה כי את השוני והדמיון בין חלקות הקרקע ניתן יהא לבדוק רק לאחר שחוות הדעת תתקבל כראיה בתיק וכל הצדדים הנוגעים בדבר יביעו את דעתם בנוגע אליה.

אין להתעלם מהשלב בו נמצא ההליך ומטיב המסמך - חוות דעת מומחה שהוגשה. במקרה כזה, ישנו חשש כי ייפתח שלב ההוכחות מחדש וזאת לאחר שבא על סיומו והגיעה השעה למסור את הסיכומים ולקרב את המחלוקת לקצה הבירור.

ואולם, בנסיבות העניין, סבורני כי התועלת שבהוספת הראיה עולה על הנזק שיגרם למשיבים בעקבות הוספתה. עסקינן בחוות דעת מומחה, ועל פני הדברים יש נתונים דומים בין הקרקע נשוא חוות הדעת בתיק האחר לבין הקרקע במקרה דנא. חוות הדעת נערכה על ידי מומחה מטעם גורם ממשלתי. טרם ניתן פסק הדין על ידי הערכאה המבררת. בא כוח המבקש הסביר מדוע לא גילה את הראייה בשלב מוקדם יותר בהליך. נדמה כי בנסיבות אלו נוטה הכף לכיוון בירור עמדת המומחה מטעם המשיבים, כאשר שווי המקרקעין עומד בליבת המחלוקת בין הצדדים. קשה למצוא נוסחה מדויקת בכגון דא. ברם, אף אם המקרה אינו מקרה קצה וטומן בחובו טענות לכאן או לכאן, דעתי היא כי ידו של הבירור הנוסף על העליונה. אין בכך כדי להביע כל עמדה לגוף המחלוקת כמו גם למשקל שיינתן לראיה לאחר שבית משפט קמא ייבחן אותה לעומקה וביחס ליתר הראיות.

5.

סיכומו של דבר, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה ולקבל את הערעור. התיק יוחזר לבית משפט המחוזי, חוות הדעת הנוספת תוגש כראיה. בכפוף לאמור, בית המשפט יחליט על שמיעת ראיות נוספות בנדון במידה והצדדים יבקשו זאת. כמובן אין בכך למנוע מהצדדים להגיע לכל הסדר דיוני בנדון שמקובל על ידי בית המשפט.

בנסיבות העניין ועל רקע הכרעתי, לא ייעשה צו להוצאות.