רע"א 6869/20 פלוני נ. חברת אל מנאר לפיתוח השקעות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' נסים שי ) בת"א 13482-01-15 מיום 25.8.2020, בה נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות.

1.

המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בשנת 2014, לאחר שבנו בן ה-19 נפל משלד בניין ונהרג. בחודש יוני 2020 הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות נוספות בדמות תמונות ממקום התאונה, דיסק המתעד את מקום האירוע וכן "תגובות זעם של חלק מהציבור בעיר אום אלפחם אשר פורסם בעיתונאות".

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט עמד על כך שההליך מתנהל מזה כחמש שנים; ההליכים המקדמיים נוהלו ומוצו; הוגשו תצהירים ותחשיבי נזק; שמיעת הראיות הושלמה; תביעתו של תובע נוסף בתיק נדחתה ביום 17.11.2019; וסיכומי כלל הצדדים הוגשו (במועד הגשת הבקשה חסרו רק סיכומי המשיבות 16-15). עוד צוין, בין היתר, כי התמונות המדוברות אינן ראיות חדשות שעל קיומן נודע למבקש לאחרונה, אלא היו ברשות המבקש עוד מראשית ההליך; כי טענת המבקש לפיה נודע לו על חסרונן רק עתה היא טענה בעלמא; וכי בין המועד שבו טען המבקש שנודע לו שהתמונות לא הוגשו לבין מועד הגשת הבקשה, חלפה כשנה. לבסוף נקבע כי קבלת הבקשה תוביל לסרבול ההליך, שכן טענת המבקש הנסבה על הראיות שהגשתן התבקשה (שעניינה בשאלה אם המבנה היה מגודר) היא טענה עובדתית הטעונה ליבון ושמיעה, כך שאין מדובר בהגשת התמונות לבדן.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענתו, בסמוך למועד הגשת התביעה הוא העביר לידי בא-כוחו דאז, עו"ד אשכנזי, תיעוד וידאו ותמונות ממקום התאונה, וכן כתבות עיתונאיות המלמדות כי המבנה לא היה מגודר. אלא שלהפתעתו, במלך ישיבת הוכחות שהתקיימה בחודש יולי 2019, נודע לו כי חומרים אלו לא הוגשו, ועו"ד אשכנזי טען שהחומר אבד לו. לטענת המבקש, מיד עם היוודע לו הדבר הוא פעל למציאת העתק של החומרים המדוברים. כן טוען המבקש כי עו"ד אשכנזי לא זימן עדים מרכזיים למתן עדות. המבקש מוסיף כי עו"ד אשכנזי נפטר בחודש מרץ 2020 לאחר מחלה והוא התקשה להשיגו בתקופה שקדמה לכך; וכי לאחר שהטיפול בתיק הועבר לבא-כוחו הנוכחי, התגלו מחדלים שאירעו בניהול התיק. לנוכח האמור, המבקש טוען כי לא היה מקום לדחות את בקשתו בשל מחדליו של עו"ד אשכנזי; כי הראיות המדוברות נחוצות לגילוי האמת; וכי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי הראיות היו מצויות בידי המבקש מראשית ההליך, כי אי הגשתן נעשתה במודע ולא בטעות, וכי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מקצה שיפורים.

4.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כפי שהוסבר בפסיקה פעמים רבות, על בעלי דין מוטלת חובה להגיש את ראיותיהם "בחבילה אחת", כך שבתום שלב ההוכחות בית המשפט יוכל לפסוק בתובענה ולהביאה לידי סיום. אמנם, אין פירוש הדבר כי לעולם תיחסם דרכו של בעל דין המבקש להגיש ראיות בשלב מאוחר יותר, אך לא בנקל יתאפשר הדבר ועל בית המשפט להביא בחשבון שורה של שיקולים ובכללם: השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה שהגשתה מתבקשת; ומועד ידיעתו של המבקש על אודות קיומה של הראיה או המועד שבו היה עליו לדעת על כך (ראו, בין היתר, רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח , פסקאות 14-13 והאסמכתאות שם (1.7.2015)). עוד הובהר בפסיקה כי החלטות מסוג זה הן החלטות דיוניות מובהקות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי גדר התערבותה של ערכאת הערעור הוא "מצומצם ביותר" ושמור למקרים חריגים בלבד שבהם ההחלטה אינה סבירה על פניה ( שם בפסקה 12 והאסמכתאות שם; רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ , פסקה 4 (20.6.2016) ).

5.

במקרה דנן, בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשלב כה מתקדם של ההליך. בהחלטה זו, שהיא סבירה על פניה, אין כל מקום להתערב, ואיני רואה לחזור על הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה שעיקרם הובא לעיל. עם זאת, אוסיף שתי הערות. ראשית, לפי טענותיו של המבקש, המחדל הטמון באי הגשת הראיות במועד רובץ לפתחו של בא-כוחו דאז. טענה מעין זו בדבר ניהול בלתי ראוי של התביעה, מצויה במישור היחסים שבין בעל דין לבא-כוחו, ואין בה כשלעצמה כדי להקנות זכות להגיש ראיות נוספות לאחר המועד (ראו והשוו ע"א 579/90 רוזין

נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738, 744 (1992)), ולמותר לציין כי איני מביע כל עמדה בשאלה אם אמנם אירע מחדל כנטען.

שנית, עיון בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבית משפט קמא מלמד כי בא-כוחו הנוכחי של המבקש ייצג אותו כבר מראשית ההליך, ונכח כמעט בכל הדיונים לצד עו"ד אשכנזי, ובאחד הדיונים אף הופיע לבדו. רוצה לומר, שאין מדובר בהחלפת ייצוג והעברת התיק לטיפולו של עורך דין חדש שאינו מצוי בתיק, אלא בהמשך טיפול על ידי עורך דין שהיה מעורב בתיק למן יומו הראשון. על פני הדברים, ספק אם הדברים תואמים את התמונה העולה מבקשת רשות הערעור, לפיה "כל ההתנהלות בתיק היתה על ידי עו"ד אשכנזי בעצמו אשר ניהל את התיק באופן אישי עד ליום פטירתו" (פסקה 3 לבקשה). דברים אלה תומכים במסקנה כי ככל שאירע מחדל בנוגע להגשת הראיות המדוברות (וכאמור איני מביע כל עמדה לגבי טענה זו), הדרך לרפא מחדל זה אינה באמצעות פריצת המסגרת הדיונית, שעה שההליך נמצא בישורת האחרונה, לאחר הגשת הסיכומים, ערב מתן פסק דין.

6.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.