רע"א 2218/21 רסמי מחא'גנה נ. חברת אל מנאר לפיתוח והשקעות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' נסים שי ) בת"א 13482-01-15 מיום 8.3.2021, שבה נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות.

1.

בפתח הדברים ייאמר כי בקשת רשות ערעור זו מוגשת בהמשך לבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לפני מספר חודשים, שנסבה גם היא על בקשה להגשת ראיות נוספות שנדחתה בבית המשפט המחוזי (החלטתי ברע"א 6869/20 פלוני נ' חברת אל מנאר לפיתוח השקעות (6.12.2020) (להלן: רע"א 6869/20 )).

כפי שפורט ברע"א 6869/20, המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בשנת 2014, לאחר שבנו בן ה-19 נפל משלד בניין ונהרג. בחודש יוני 2020, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות נוספות בדמות תמונות ממקום התאונה, דיסק המתעד את מקום האירוע וכן "תגובות זעם של חלק מהציבור בעיר אום אלפחם אשר פורסם בעיתונאות". בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה כאמור בהחלטתי הנ"ל. זאת, לנוכח מסקנתי כי בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, וכי החלטתו שלא להיעתר לבקשה בשלב כה מתקדם של ההליך היתה סבירה.

2.

עוד בטרם ניתנה החלטתי ברע"א 6869/20, הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה נוספת להגשת ראיות נוספות (להלן: הבקשה השניה ). בבקשה זו טען המבקש כי עד התביעה המרכזי בתיק העיד באופן משונה ולא שיתף פעולה עם התביעה, וכי כעת התברר כי הוא סובל ממצב פסיכיאטרי חריף. על רקע זה, המבקש עתר להגיש מסמכים המוכיחים את מצבו הרפואי של העד ולצרף להם תצהירים של הוריו. לדברי בא כוח המבקש, נודע לו על מצבו של העד רק כעת, לאחר שהאחרון הגיע למשרדו וביקש לשכור את שירותיו בעניין פרטי אחר.

עוד בטרם הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה השניה, הגיש המבקש בקשה נוספת להוספת ראיות (להלן: הבקשה השלישית ). בבקשה זו עתר המבקש להתיר לו להגיש תצהירים של שני עדים ששהו בסמוך למקום התרחשות התאונה, וכן להגיש דו"ח פעולה שערך שוטר שהגיע לזירה. המבקש טען כי נודע לו על ראיות חדשות אלה רק עם העברת הייצוג לידי בא כוחו הנוכחי.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות האמורות. הוטעם כי ההליך נמצא בישורת האחרונה ולאחר הגשת סיכומי הצדדים (למעט הגשת סיכומי התשובה מטעם המבקש); וכי מדובר בבקשה להגיש צבר של ראיות חדשות, שפירושה שמיעה מחודשת של ראיות והגשה מחודשת של הסיכומים, באופן העולה כדי פגיעה חמורה בניהול ההליך ותקינותו.

לגופן של הראיות הנוספות שהגשתן נתבקשה, נקבע כי דו"ח הפעולה שערך השוטר כבר נמצא בחומר הראיות וממילא אין רלוונטיות לבקשה לצרפו. באשר לתצהירי שני העדים שנכחו במקום התאונה (הבקשה השלישית), בית המשפט עמד על כך שפרטי העדים היו רשומים במסמכים המשטרתיים שהיו בידי המבקש כבר בסמוך לאחר האירוע; כי כלל לא נטען על ידי המבקש כי לא היה בידיו להביאם בשלב מוקדם יותר; וכי אין בטענות המבקש המופנות נגד התנהלות בא כוחו הקודם כדי להעלות או להוריד לעניין זה.

באשר לראיות לגבי מצבו המנטלי של עד התביעה (הבקשה השניה), בית המשפט קבע, לאחר התלבטות, כי אין מקום להתיר הגשתן של הראיות הנוספות. זאת, בין היתר בהינתן שעדותו של העד נשמעה לפני למעלה משנה וחצי, ובהינתן שהחומר הרפואי לגבי מצבו של העד עשוי לספק הסבר להתנהלותו באולם בית המשפט, אך אין בו משום ראיה לעצם קיומו של אירוע התאונה או לנסיבות התרחשותו. אקדים ואומר כי בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מופנית נגד החלטת בית משפט קמא לגבי הראיות שעניינן מצבו הרפואי של העד.

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי לגבי הראיות שהגשתן נתבקשה בבקשה השלישית הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשתו עותר המבקש להתיר לו להגיש את תצהיריהם של שני העדים ולאפשר לו לזמן לחקירה בבית המשפט את העדים ואת השוטר שכתב את דו"ח הפעולה. לטענת המבקש, נבצר ממנו להגיש ראיות אלה במסגרת פרשת התביעה והסיכומים בשל מחדל או טעות של בא כוחו הקודם; מדובר בראיות חשובות לצורך הוכחת התביעה ומצב הבניין והגידור סביבו במועד התאונה; הגשתן דרושה משיקולי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין; ואין בהגשתן כדי לגרום נזק לניהול ההליך, שכן מדובר "בראיות קצרות הנוגעות לסוגיית גידור המבנה בלבד בזמן התאונה".

אציין כי לצד הבקשה למתן רשות ערעור, המבקש הגיש בקשה לעכב את מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולדחות את מועד הגשת סיכומי התשובה מטעמו עד להכרעה בבקשת רשות ערעור זו (לפי החלטת בית משפט קמא, על המבקש להגיש סיכומי תשובה מטעמו עד ליום 4.4.2021).

5.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה, וזאת מאותם טעמים שפורטו בהחלטתי ברע"א 6869/20, שכוחם יפה גם לגבי הבקשה דנן. אשוב ואעמוד על הדברים בתמצית.

נקודת המוצא היא כי מחובתו של בעל דין להגיש את ראיותיו "בחבילה אחת". בקשתו של בעל דין להגיש ראיות בשלב מאוחר יותר, תוכרע על בסיס מספר שיקולים: השלב שבו מצוי ההליך , אופי הראיה שהגשתה מתבקשת , ומועד ידיעתו של המבקש על אודות קיומה של הראיה או המועד שבו היה עליו לדעת על כך . בנוסף לכך, הפסיקה הבהירה כי החלטות בנושא של הגשת ראיות נוספות הן החלטות דיוניות מובהקות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי גדר התערבותה של ערכאת הערעור הוא "מצומצם ביותר" ושמור למקרים חריגים בלבד שבהם ההחלטה אינה סבירה על פניה (רע"א 6869/20 בפסקה 4 והאסמכתאות שם).

6.

במקרה דנן, אף עתה, בגדרה של בקשת רשות ערעור זו, לא נטען על ידי המבקש כי לא ניתן היה להשיג את הראיות המדוברות בשלב מוקדם יותר. חלף זאת, נטען (שוב) כי התנהלותו של בא כוחו דאז היא שהובילה לתקלה זו. דא עקא, שטענות בדבר ניהול לקוי של תביעה מצויות במישור היחסים שבין בעל דין לבא כוחו, וכפי שהובהר בפסיקה, אין בטענות אלו כדי להקנות זכות להגיש ראיות נוספות לאחר המועד שנקבע להגשתן (שם בפסקה 5). בנוסף לכך, כפי שפורט ברע"א 6869/20, הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבית משפט קמא מלמדים כי בא כוחו הנוכחי של המבקש ייצג אותו כבר מראשית ההליך. על פני הדברים, עובדה זו מכבידה במידת מה על הטענה העומדת בבסיס הבקשה דנן באשר לטעם שבגינו לא הוגשו הראיות במועד (ואיני מביע כל עמדה בשאלה אם אמנם אירע מחדל על ידי בא כוחו אם לאו). נקודה זו לא זכתה להתייחסות בטענות המבקש.

ועיקרו של דבר: ההליך נמצא כעת בקצה הישורת האחרונה, סמוך לקו הגמר. מסקנתו של בית משפט קמא כי לא קמה הצדקה לפרוץ את המסגרת הדיונית בשלב מתקדם זה של ההליך, היא מסקנה סבירה ומנומקת שלקחה בחשבון את השיקולים הנדרשים, בשים לב לנסיבות העניין. גם זו הפעם לא קמה עילה להתערב בה.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ולדחיית מועד הגשת סיכומי התשובה מטעם המבקש.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.