רע"א 2082/16 אחמד עבדאללה סעיד נ. רשות הפיתוח ע"י רשות מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות-פרי ) מיום 11.2.2016, בה נדחתה בקשת המבקשים להתיר הגשת חוות-דעת משלימות מטעמם, ולחלופין למנות מומחים מטעם בית המשפט.

1.בשנת 2013 הגישו המבקשים ארבע תביעות לבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינן קביעת שיעור הפיצויים בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין באדמות כפר נחף בשנת 1962 לצורך הקמת העיר כרמיאל. לאחר סיום שלב ההוכחות קצב בית המשפט מועדים להגשת סיכומים בכתב, אך ביום 26.8.2014 חלף הגשת סיכומים הגישו המבקשים בקשה לצירוף חוות-דעת של פרופסור ראסם חמאיסי (להלן: חמאיסי ) בנוגע להתפתחות השטח הבנוי של כפר נחף (להלן: הבקשה הראשונה ). המבקשים טענו כי במסגרת הליך אחר שעסק בהפקעת קרקעות באזור כפר נחף, נקבע שעל השערותיהם בעניין זה להיתמך בחוות-דעת מומחה ומכאן בקשתם. בהחלטתו מיום 8.12.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה ובנוסף התיר למשיבה להגיש חוות-דעת נגדית מטעמה. לאחר שהוגשה חוות-דעת נגדית מטעם המשיבה קיים בית המשפט דיוני הוכחות נוספים ובאחרון שבהם (מיום 25.10.2015), שב והורה על הגשת סיכומים בכתב. בתום אותו דיון, ביקש בא-כוח המבקשים שהות של 30 ימים להגשת בקשה נוספת בשים לב למידע שעלה במהלך הדיון בקשר למועד הקמתה של העיר כרמיאל, ונוכח העובדה ש"בתיק מקביל שמתנהל בפני כב' השופט סוקול ... קיבלתי החלטה המתירה לי להמציא חוות דעת משלימה בנקודה זאת". בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו זו על אתר.

2.ביום 14.1.2016, שנקצב להגשת הסיכומים מטעמם, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים וכן "בקשה להתיר הגשת חוות דעת משלימות מטעם התובעים ולחילופין בקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש" (להלן: הבקשה השנייה ). לבקשתם צירפו המבקשים שתי חוות-דעת משלימות: האחת, שנערכה על-ידי חמאיסי, מתייחסת לתקופה שקדמה להקמת העיר כרמיאל; והשנייה, חוות-דעת שמאית משלימה באשר להשלכות חוות-דעתו של חמאיסי על שווי הקרקעות. המבקשים טענו כי רק לאחר דיון ההוכחות האחרון התברר להם שמועד ההחלטה על הקמת העיר כרמיאל קדם למועד שהיה ידוע להם עד כה וכי חלקות המקרקעין שבבעלותם היו חלק מהתוכנית הראשונית. בנוסף, נטען כי מידע זה הוסתר מהם על-ידי המשיבה וכי הוא בעל נפקות ממשית לעניין שיעור הפיצוי המגיע להם. לחלופין עתרו המבקשים להורות על מינוי מומחה ושמאי מטעם בית המשפט לשם בחינת שאלות אלו. המבקשים הוסיפו וטענו כי הצורך בהגשת הבקשה השנייה עלה רק בעקבות דיון שהתקיים "בתיקים דומים".

3.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה השנייה בקבעו כי יש בה משום שינוי מהותי של החזית בכל הנוגע לעקרונות השומה הראויים ובאשר לפרמטרים הרלוונטיים לפסיקת הפיצויים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי חוות הדעת החדשות הן בבחינת ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" ביחס למכלול הראיות, שנשמעו כבר פעמיים וכי התנהלות המבקשים בהליך מעוררת תחושה שהם מבססים את טיעוניהם תוך כדי ניהול מספר הליכים במקביל בפני מותבים שונים. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים כי המידע שנכלל בחוות הדעת שצורפו לבקשה השנייה הוסתר מהם על-ידי המשיבה, וקבע כי מדובר במידע שניתן היה לאתרו והמבקשים עצמם אף טענו כי ההחלטה בדבר הקמת העיר כרמיאל הייתה ידועה בציבור טרם המועד הקובע ואף קמה מחאה ציבורית נגד התוכנית.

4.מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענים המבקשים כי היעתרות לבקשתם לא תחייב שמיעת ראיות בפעם השלישית, והם שבים וטוענים כי הסוגיות שנכללו בחוות הדעת שברצונם להגיש חשובות להכרעה בהליך וכן כי המידע העומד בבסיס חוות הדעת הוסתר מהם על-ידי המשיבה. אי הגשת חוות הדעת, כך נטען, תביא לפגיעה בחקר האמת ובזכות הקניין של המבקשים ועל-כן, יש להעדיף את אינטרס חשיפת האמת, גם אם משמעות הדבר פגיעה בכללי הפרוצדורה.

5.המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי אין המדובר באחד מאותם המקרים החריגים שבהם יש להתיר לבעל דין להגיש ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות. עוד נטען כי מדובר בניסיון לשינוי ההחלטה הראשונה שניתנה זה מכבר והפכה חלוטה וכי משלא נטען על ידי המבקשים שינוי נסיבות כלשהו המצדיק הגשת בקשה זו מחדש, דינה להידחות על הסף מטעם זה בלבד. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקשים אינם מסבירים מה הנפקות לכך שערב פרסום הודעה על כוונה להפקיע כבר גובשה לכאורה תכנית להקים את העיר כרמיאל או שתכנית שכזו נודעה בציבור שכן על פי עקרונות הפיצוי בדיני ההפקעה, הערכת המקרקעין נעשית על פי תכונותיהם במועד הקובע תוך התעלמות מהשפעות הפרויקט שלשמו נעשית ההפקעה.

6.לאחר שעיינתי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי וכן בטענות הצדדים ובחוות הדעת שצירופן התבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר צירופן של ראיות נוספות וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בעניין זה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 3115/10

אשר לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ , פיסקה 12 (23.6.2010); רע"א 9156/12

פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושרותים צבר בע"מ , פיסקה 7 (1.1.2013) רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח , פס' 14-12 (1.7.2015) (להלן: עניין חוסין )).

המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בייחוד בהינתן העובדה כי מדובר בבקשה שנייה להבאת ראיות לאחר ששלב ההוכחות כבר הסתיים (ראו עניין

חוסיין פיסקה 14 והאסמכתאות שם).

הכלל הוא כי על בעל הדין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת" (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי) וזאת על מנת להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ולשמור על ניהולו התקין של ההליך "כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי , פ"ד יט(א) 337, 339 (1965); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738, 742-741 (1998)). עם זאת, לבית המשפט הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר הגשת ראיות נוספות לאחר שיביא בחשבון את אופי הראיה הנוספת ובכלל זאת האם היא ראיה טכנית ופשוטה; השלב שבו נמצא המשפט; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הטעם לכך שלא עשה כן; והאם בעל הדין מבקש להגיש ראיה אחת או מספר ראיות (עניין רוזין , שם; עניין חוסין , פסקה 14 והאסמכתאות שם; רע"א 4579/15

כהן נ' אורון , פיסקה 8 (5.8.2015) והאסמכתאות שם ; רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 7 (13.12.2015); יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" המשפט יב 15, 17 (2007)).

7.על פי אמות-מידה אלה, בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים. כפי שעולה מן הבקשה, כלל המידע שעליו מבוססת חוות הדעת הנוספת של חמאיסי אותה עותרים המבקשים להגיש, היה ברשותו של המומחה מטעמם עוד בטרם הוגשה חוות דעתו הראשונה. המבקשים לא הצביעו על טעם מבורר בגינו לא נכלל מידע זה בחוות הדעת הראשונה מלבד טענה אותה שלל בית המשפט המחוזי ובצדק, כי המשיבה הסתירה את המידע על הקמת העיר כרמיאל. טענה זו נסתרת מיניה וביה נוכח העובדה כי היה זה המומחה מטעם המבקשים אשר הסב את תשומת לבם לכך שמידע זה נמצא ברשותו, אך הם לא ביקשו ממנו לכלול אותו בחוות הדעת משום ש"מדובר בעניין היסטורי, שאירע לפני לידתו של ב"כ המבקשים" (פסקה 10 לבקשה). העובדה כי המבקשים התוודעו למידע שנמצא ברשותו של המומחה מטעמם רק לאחר סיום שלב ההוכחות ובמסגרת הליך אחר, אינה מצדיקה את פתיחת ההליך מחדש ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. לכך יש להוסיף כי עוד ביום 25.10.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לאפשר להם להגיש בתוך 30 ימים בקשה לצירוף חוות-דעת נוספות. על כן, עצם הגשת הבקשה נושא ההחלטה דנן, יש בה משום התעלמות מן ההחלטה האמורה שעליה לא השיגו, וטעם זה אף הוא די בו לדחיית הבקשה דנן.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לא מבוטלת לקראת המבקשים כשנעתר לבקשה הראשונה, שהוגשה אף היא לאחר שהסתיים שלב ההוכחות ואילו התנהלותם הדיונית של המבקשים בהליך זה מעוררת קושי לא מבוטל (השוו: עניין חוסין , פסקה 15). עוד יצוין כי בניגוד לטענת המבקשים, חוות הדעת שלהגשתן הם עותרים עתה אינן "ראיות פשוטות", והן עשויות לפתוח מחדש את ההליך ואף לשנות את קו הטיעון של המבקשים לאחר ששלב ההוכחות הסתיים.

מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.