רע"א 3115/10 אשר לב נ. תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( השופטת ד' פלפל ), בגדרן נדחתה בקשת המבקשים להוספת ראיות מטעמם. המדובר בקלטות ובתמלילים, כפי שיפורט להלן.

רקע

2.

כעולה מן האמור בבקשה ומן הצרופות לה, לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגשה ביום 23.5.2004, תביעת המשיבה כנגד המבקשים, על דרך סדר דין מקוצר (ת"א 1708/04). עניינה של התביעה הוא השבת הלוואה אישית שנטל, כנטען, המבקש 1 מן המשיבה בתחילת שנת 2000, באמצעות העברת סכום ההלוואה (600,000$) לחשבון המבקשת 2, היא חברה בבעלות ובניהול המבקש 1. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, בקשתם נעתרה והרשות ניתנה.

3.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, הוגש ביום 2.2.2006 תצהיר גילוי מסמכים מטעמו של המבקש 1, בשם שני המבקשים גם יחד. זכרם של הקלטות ושל התמלילים העומדים במוקד הבקשה –לא בא בתצהיר זה.

4.

בשנת 2007, הוגשה התביעה השניה, היא תביעתו של המבקש 1 כנגד המשיבה וכנגד מר ניר גוב (ת"א 1994/07). עניינה של תביעה זו לפי הנטען בבקשה, הוא הפרת הסכם השקעה שנערך בין הצדדים וגזילת נכסי חברה.

5.

תחילה אוחד הדיון בשתי התביעות, בהתאם להחלטת הרשם א' זמיר , אשר ניתנה ביום 11.12.2007. ואולם, במסגרת ערעור שהוגש על החלטה זו קבעה השופטת ש' ברוש בהחלטתה מיום 12.2.2009 כי יש לדון בכל אחת מן התביעות בנפרד.

6.

ביום 11.6.2008 הוגש תצהיר גילוי מסמכים בגדרה של התביעה השניה. בין המסמכים שצוינו שם, נזכרו: "הקלטה ותמלול של רן גוב (חסוי בשלב זה)" וכן "הקלטות ותמלולים של עובדי החברה הבלגית, עובדי חברת ראן גוב בע"מ ואנשים נוספים המודעים להתנהלות העיסקית בין הצדדים הרלוונטיים לכתב התביעה (חסוי בשלב זה)".

7.

ביום 16.7.2008 הגישו המבקשים בקשה לשינוי מסדר הבאת הראיות המקובל כך שיותר להם להגיש חומר ראייתי- קלטות ותמלילים- בשלב שלאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת (בש"א 14098/08). בקשה זו הוגשה שעה שאיחוד התיקים היה עוד בתוקפו ואילו ההכרעה בה ניתנה לאחר שהוחלט על שמיעת התיקים בנפרד. בהחלטת בית המשפט ( השופטת א' נחליאלי-חיאט ) מיום 8.11.2009, נדחתה הבקשה, תוך שנומק כי לא הובאה כל סיבה חריגה בגינה יש לאפשר שינוי מסדר הבאת הראיות המקובל, וכי "הקלטות רלוונטיות לתביעה האחרת, זו שלגביה נקבע כי תשמע בנפרד". קודם לכן פרש בית המשפט בעניין זה, כי "עניין הקלטות הועלה לפני כב' השופטת ברוש, אך היא לא מצאה כי אלה רלוונטיות ל'תביעה הממוקדת' שהוגשה בסדר דין מקוצר, להפך, לטעמה 'התביעה השנייה אך בראשיתה לצורך הוכחתה יצטרכו להגיע עדים רבים הנמצאים בבלגיה...'". ובהמשך הוסיפה וקבעה השופטת נחליאלי-חיאט : "עיון בתיק מעלה, כי בשלה העת להתקדם להוכחות ולא מצאתי כל סיבה ממשית להיעתר לבקשה לגילוי קלטות ותמלילים שזכרם לא בא בתצהיר גילוי המסמכים ושנראה כי עניינם בא, אם בכלל, בתביעה השנייה שאף היא הייתה לפני כב' השופטת ברוש". טעם נוסף אשר עמד ביסוד ההחלטה לדחות את הבקשה, הוא אי צרוף הקלטות והתמליל לעיונו של בית המשפט. בסיום ההחלטה, הורה בית המשפט על סדר הבאת הראיות בתביעה.

8.

ביום 9.12.2009, ובטרם הוגשו ראיות התביעה, שלח ב"כ המבקשים את תמלולי השיחות האמורות אל משרדי ב"כ המשיבה. ואולם, בא כוח המשיבה סרב לקבלם.

9.

אחר הדברים האלו, עתרו המבקשים לפני בית המשפט בבקשה כי יתיר להם לצרף את הקלטות והתמלילים האמורים כראיות נוספות בתיק ולחילופין, ליתן ארכה להגשת מסמכים נוספים על אלו שצוינו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים. המבקשים הטעימו כי המדובר בראיות רלוונטיות לתביעה, וכי קיים הסבר מניח את הדעת לכך שהראיות לא צוינו לכתחילה בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש עוד ביום 2.2.2006. עוד נטען, כי ממילא לא נפגעה כל זכות מזכויותיה של המשיבה באשר נודע לה על קיומן של הקלטות עוד בתצהיר גילוי המסמכים מיום 11.6.2008. ויתרה מכך, משום שתמלילי הקלטות הומצאו לה טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה.

המשיבה התנגדה לבקשה. טענתה העיקרית הייתה, כי משלא השיגו המבקשים במועד על החלטות קודמות בתיק לעניין אי רלוונטיות הראיות לתביעה, אין להיעתר כעת לבקשתם.

משהוגשה תגובת המשיבה לבקשה, ובטרם ניתנה תשובת המבקשים- אף שחלף המועד שנקצב להגשתה- ראה בית המשפט ( השופטת ד' פלפל ) לדחות את הבקשה, בנמקו "אני דוחה את הבקשה מכל נימוקי התגובה. אציין כי נתתי אפשרות למבקשים להגיב האם בקשתם זו דומה או שונה מבקשות שעל פניהן נראות דומות שהוגשו בעבר- ברם הם לא הגיבו" (החלטת בית משפט מיום 11.2.2010). המבקשים עתרו לביטולה של החלטה זו (להלן "בקשת הביטול"). בבקשתם, לא השיגו אחר הקביעה כי תשובתם לא הוגשה במועד שנקבע לכך, אלא טענו כי לא ראו ליתן תשובתם בטרם הוגשה להם תגובת המשיבה לבקשה. יוער, כי בקשת הביטול הוגשה מבלי שנתמכה בתצהיר.

כנספח לתגובת המבקשים לבקשת הביטול, צורפה "תגובה לתגובה לבקשה להוספת ראיות". במסמך זה, בקשו המבקשים לעמוד על ההבחנה שבין הבקשה להוספת ראיה שהוגשה לאחרונה, לבין הבקשה שנדונה והוכרעה במסגרת בש"א 14098/08 הנ"ל. ראשית, נטען, כי הבקשות שונות במהותן: בראשונה עתרו המבקשים לשינוי סדר הגשת הראיות, תוך שהניחו כי הראיות בהן עסקינן הינן חלק ממסכת הראיות בתיק, וזאת על יסוד תצהיר גילוי מסמכים שהוגש בשעתו כאשר שתי התביעות נדונו במאוחד. לעומת זאת, בבקשתם האחרונה עתרו לצירוף ראיות שזכרן לא בא בתצהיר גילוי מסמכים שהוגש תחילה בתיק ובקשר לתביעה הראשונה בלבד. הצורך בהגשת בקשה זו נולד משהוברר בהחלטת בית המשפט מיום 8.11.2009, כי פועל יוצא מהפרדת הדיון בתיקים, הוא, כי תצהיר גילוי המסמכים שהוגש בעת שהיו התיקים מאוחדים איננו חולש עוד גם על התביעה דנן, אלא רק תצהיר גילוי המסמכים שהוגש בגדרה בתחילה, עת נדונה כשלעצמה. המבקשת שבה וטענה כי הראיות קא עסקינן רלוונטיות לתביעה, ומכל מקום עניין רלוונטיות הראיות לא נדון לגופו בהחלטת השופטת נחליאלי-חיאט; כי קיים הסבר המניח את הדעת לכך שלא צוינו לכתחילה בתצהיר גילוי המסמכים מיום 2.2.2006; כי דחיית הבקשה תוביל אפוא לפגיעה מהותית בהגנת המבקשים ולחקר האמת; וכי לא נגרם כל נזק למשיבה, באשר תוכן התמלילים הומצא לה בטרם הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה.

10.

ביום 23.3.2010, יצאה החלטה נוספת מלפני בית משפט קמא ( השופטת ד' פלפל) , בגדרה נדחתה בקשת המבקשים על יסוד שלושה נימוקים שיובאו כלשונם: "1. ההחלטות של בית משפט זה נוקבות במועדים לכל צד לבצע פעולה ואין להמתין -ללא אישור- למשהו אחר זולת התאריך שנקבע לפעולה. 2. בקשה עובדתית צריכה להיות נתמכת בתצהיר. מאחר ועמדת הצד שכנגד לא ידועה למבקש בשלב ההגשה. 3. לא הבנתי את ההבדל בין סוגי הראיות. להבדיל מהנושא הפורמאלי".

על החלטה זו, ועל החלטת בית משפט קמא מיום 11.2.2010 נסובה בקשת רשות הערעור שלפני.

11.

בבקשה שלפני, שבו המבקשים על טענותיהם בבקשה להוספת ראיה, ועל אלה שהובאו בתגובה לתשובה לבקשת הביטול ובנספח שצורף לו. כן הוסיפו וטענו כי סוגיית אי רלוונטיות הראיות ממילא תוכל להתברר במהלך המשפט, ואין לקבוע מסמרות בשלב שטרם הוגשו הראיות לתיק; עוד הודגש כי כיוון שלא התקבלה תשובת המבקשים לבקשה להוספת ראיה- הרי שההחלטה מיום 11.2.2010 הינה החלטה שניתנה במעמד צד אחד, לנוכח נימוקי בקשת הביטול ומשום חובת הצדק- יש לבטלה.

דיון והכרעה

12.

היתר להבאת ראיות הוא עניין מובהק שבסדרי דין, שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בו. ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידה מלהתערב בהחלטות בסוגיה זו, אלא במקרים חריגים (ראו למשל, רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (לא פורסם, 6.4.09); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק)

נ' נחום (לא פורסם, 10.6.2009)).

אינני סבורה כי המקרה שלפני נמנה על אותם מקרים חריגים.

13.

למעלה מן הדרוש יצוין כי גם לגופו של עניין אין ליתן למבקשים רשות ערעור. עיון בהחלטת בית המשפט מיום 23.1.2010 (בשים לב להקשר הדברים, לבקשות ולתגובות שהיו מונחות בתיק באותה שעה) מלמדנו כי עד שבא בית משפט קמא להכרעתו, הוא נדרש לנימוקי המבקשת לגופם באשר להבחנה העניינית שבין הבקשה להוספת ראיות לבין בקשות קודמות שדנו בשייכות הראיות לתביעה. להבחנה זו, יש לזכור, נודעת חשיבות לגורל הבקשה. משהוכרעה סוגיית הרלוונטיות אין עוד לדון בה גם אם בית המשפט שגה. כזכור, עניין אי רלוונטיות הראיות הוכרע עוד בהחלטת השופטת ברוש ועל כך חזרה השופטת נחליאלי-חיאט.

14.

אכן, לא הוברר בטיעוני המבקשים מהי ההבחנה המצדיקה מתן הכרעה נוספת

בסוגיית רלוונטיות הראיות לתיק קא עסקינן. לפיכך, ומשלא השיגו המבקשים במועד ובאופן שהותווה לכך על פי דין, על החלטת בית משפט אשר דנה לגופה בשאלת רלוונטיות הראיות- איני רואה טעם להיעתר לבקשה.

15.

אעיר כי לא מן הנמנע שיש למבקשת דרכים אחרות להביא את תוכן ההקלטות לידיעת בית המשפט, אך הליך זה אינו עוסק בכך.

16.

מכל הטעמים שהובאו לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה לבקשה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.