פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
124/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
אליהו עמאר
נ ג ד
המשיבה:
עמותת לבנות ולהבנות
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בנצרת בת"א 734/09 מיום 3.12.2012 שניתנה על-ידי כבוד השופטת א'
הלמן
בשם המבקש:
עו"ד אליעד שחם
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן ) בת"א 734/09 מיום 3.12.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להעיד את בנו לאחר סיום פרשת התביעה.
2.
המבקש הגיש תביעה כספית אשר עילתה היא נזקים אשר נגרמו לבית מגוריו עקב עבודות בנייה המבוצעות במגרש השכן על-ידי המשיבה. פרשת התביעה החלה להישמע ביום 26.2.2012. בפתח הישיבה הצהיר ב"כ המבקש כי בכוונתו להעיד את המבקש ואת העד המומחה מטעמו. פרשת התביעה לא הסתיימה באותו מועד עקב מחלתו של העד המומחה. ביום 24.9.2012, ביקש המבקש להעיד את בנו כעד תביעה, אך מפאת מחלתו של הבן הוא ביקש לדחות את הדיון. בקשה זו נדחתה בשל הטעמים הבאים: הבן נכח בדיונים הקודמים; למבקש היו מספר הזדמנויות להעידו, אך אפשרות זו כלל לא עלתה על הפרק; היענות לבקשה הייתה מביאה לדחיית הדיון, תוך פגיעה בעדי ההגנה אשר התייצבו לדיון. בסיומה של החלטת בית המשפט נקבע כי אם ב"כ המבקש יהא סבור כי עדות הבן הכרחית, יוכל להגיש בקשה בהתאם, ויישקל זימונו אף שתמה פרשת התביעה.
3.
ב"כ המבקש ביקש להתיר את זימונו של הבן לעדות. לטענתו עדות הבן הכרחית, שכן הוא נכח בשטח שבמחלוקת ויכול להעיד על הפרטים מידיעה אישית. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה.
4.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי לא נמצא כל נימוק המצדיק את העדת הבן בשלב זה של הדיון. פרשת התביעה הייתה אמורה להישמע כולה ביום 26.2.2012, והמשך הדיון נדחה רק משום מחלתו של העד המומחה. באותה ישיבה לא מצא לנכון ב"כ המבקש להעיד את בנו של המבקש, ואף הצהיר כי פרט לעדות המבקש ועדות העד המומחה אין בכוונתו להעיד עדים נוספים. בית המשפט ציין כי בישיבה מאוחרת יותר נכח בנו של המבקש בדיון, אך לא ביקש להעיד. בית המשפט קבע כי אם היה מדובר בעד חיוני להוכחת העובדות השנויות במחלוקת, יש להניח כי עדותו הייתה ניתנת במועד הנכון. מעבר לכך, נקבע כי המחלוקת העיקרית בתיק היא הנדסית. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא שוכנע כי ייגרם למבקש עיוות דין אם לא תישמע עדות בנו, כאשר המבקש עצמו העיד בנוגע לעבודות שבוצעו בשטח.
5.
המבקש משיג על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, עדותו של הבן נדרשת לצורך הוכחת עובדות חדשות אשר לא הייתה אפשרות למבקש להתייחס אליהן בעדותו. עוד טוען המבקש כי לא יגרם למשיבה נזק מהעדת הבן, מכיוון שטרם הסתיימו העדויות בתיק והעד מטעם המשיבה יוכל להתייחס לעדות הבן.
6.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. זימון עדים הוא עניין מובהק שבסדרי דין. ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידה מלהתערב בהחלטות בסוגיות אלו, אשר בהן מוענק שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, זאת למעט מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד מן הצדדים (ראו למשל: רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (6.4.2009); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (ראודור) נחום
(10.6.2009); רע"א 3115/10 לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ (23.6.2010)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם חריגים.
7.
אף לגוף הדברים, נראה כי אין יסוד לטענות המבקש. משהסתיימה פרשת התביעה, זימון עדים נוספים לאחר מועד זה כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקש יכול היה לפעול להעדת בנו כחלק מפרשת התביעה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי בבקשה נימוק ראוי אשר יצדיק את עדותו המאוחרת.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה בשבט התשע"ג (5.2.2013).
ש ו פ ט