רע"א 7187/18 מרדכי מנדל נ. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.9.2018 בת"א 18827-03-14 (השופט ר' וינוגרד ), שבגדרה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים לזימון עדים.

2.

ביום 1.1.1982, רכשו המבקשים מאת המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות ) שני מגרשים בישוב גני מודיעין. על-פי הנטען בכתב התביעה, סירבו המשיבות להעביר את הזכויות במגרשים על שם המבקשים, ומשכך מכרו האחרונים את זכויותיהם לקבלת המגרשים במחיר נמוך ממחיר השוק. זאת, על מנת להקטין ככל האפשר את הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה היסודית של התחייבויותיהן החוזיות של המשיבות. עוד תבעו המבקשים את המשיב 3 – הוא בעל השליטה במשיבות, ואת כונס הנכסים, בשל התנהגות רשלנית כפי שנטען. טענת המבקשים בתובענה היא כי הם זכאים לפיצוי בשיעור שוויים של המגרשים כיום בניכוי הכספים אשר שולמו להם בתמורה למכירת זכויותיהם לקבלת המגרשים.

3.

לצורך הוכחת שוויים האמיתי של המגרשים כיום ולצורך הוכחת מעורבותו האישית של המשיב 3 בעסקאות מושא התובענה, ביקשו המבקשים לזמן את העדים 12-8 בבקשתם (להלן: העדים ) ועדים נוספים. המבקשים טענו כי עדויות העדים הן חיוניות מאחר ואלו רכשו מאת המשיבות מגרשים סמוכים למגרשים שנרכשו על-ידי המבקשים.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לזמן לעדות את העדים 12-8 בבקשתם, בהתבסס על שני טעמים. הראשון הוא כי זימון העדים נועד לבסס טענה שלא הועלתה בכתב התביעה או בחוות דעת השמאי מטעם המבקשים. על-פי טענה זו, פיצלו המשיבות את סכומי התמורה בשני מסמכים ובכך למעשה הסתירו את שוויים האמיתי של המגרשים. הטעם השני הוא, כי העדים יתבקשו להעיד לכאורה על מעשים פליליים שביצעו. שכן, הם עתידים להעיד על פיצול סכומי התמורה ששולמו עבור המגרשים, כאשר חלק מהסכומים הללו לא דווח לרשויות המס.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

לטענת המבקשים, הנימוק הראשון עליו נשען בית המשפט בהחלטתו היה יכול לעמוד אילו באמת ובתמים ביקשו המבקשים להוכיח עילת תביעה חדשה. ואולם, נטען כי המבקשים תבעו פיצוי אשר יחושב על בסיס שוויים האמיתי של המגרשים שנרכשו, וזוהי למעשה מטרת העדות. מכאן שאין עסקינן בטענה חדשה שלא הועלתה קודם לכן. באשר לנימוק השני נטען, כי נימוק זה הועלה על-ידי בית המשפט, מבלי שנטען כך על-ידי מי מהצדדים. עוד נטען כי אין זה מתפקידו של בית המשפט למנוע זימון עד משום שעדותו עלולה להפלילו. אכן, אדם כלשהו רשאי לסרב למסור את עדותו מקום שבו עדות זו עלולה להפלילו, אך עליו להעלות טענה זו מיוזמתו, ולהוכיח כי לא נטענה במטרה להסתיר ראיות. לבסוף הדגישו המבקשים את חשיבות הבאת העדים לצורך הוכחת תביעתם, ולדידם יש לנקוט במשנה זהירות בטרם קבלת החלטה המונעת מבעל דין לזמן עדים.

6.

מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על הנימוקים שבהחלטת בית המשפט המחוזי. בנוסף לכך, מצביעים המשיבים על הדרך הדיונית חסרת תום הלב שבה המבקשים מנהלים את המשפט במטרה להתיש את הצד שכנגד ואת בית המשפט. זאת, בשים לב לכך שההליכים המקדמיים בתובענה הלכו ונמשכו כארבע שנים.

7.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה שניתנה לה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. דבר ידוע הוא כי זימון עדים הוא עניין מובהק שבסדרי דין, שלערכאה המבררת מסור שיקול דעת רחב לגביו. ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות מעין זו, אלא במצבים חריגים, בהם החלטת הערכאה הדיונית מגלה טעות הנוגדת את הדין או שהיא טומנת בחובה עיוות דין למי מהצדדים (ראו: רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק ושרותים צבר בע"מ , פסקה 7 (1.1.2013); רע"א 124/13 עמאר נ' עמותת לבנות והבנות ,

פסקה 6 (5.2.2013); רע"א 3145/13 ג'מעיית לג'נת אלמעארף אלחיריה אלמחלייה נ' ג'ושה , פסקה 7 (14.7.2013); רע"א 3718/14 לנואל נ' מאור , פסקה 6 (22.10.2014)). העניין שלפנינו אינו נמנה על אותם חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי מכיר היטב את נבכי העניין שלפניו, טוב לאין שיעור מבית משפט זה בגדרי ההליך הנדון. הערכתו לגבי הצורך בעדויות העדים הנ"ל מושתתת על בסיס איתן. כזכור, המשפט הולך ונמשך שנים; פעם ופעמים תוקן כתב התביעה; 4 שנים 'מתבוססים' ב"כ הצדדים בהליכים מקדמיים, חלק ניכר מהם נוקטים ויוזמים המבקשים; הבקשה לזימון העדים הוגשה באיחור ניכר. הראיות והמסמכים שהמבקשים מעוניינים להביא לפני בית המשפט באמצעות העדים היו ידועים להם זמן רב קודם לכן, והם לא סיפקו הסבר ממשי להניח את הדעת על מה ולמה הוגשה הבקשה באיחור כה רב.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים 3-1 הוצאות בסך של 6,000 ₪.