רע"א 8689/20 צופיה חלה נ. עו"ד עמיר לבונטין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.11.2020, בה"פ 68253-02-20 (השופטת ר' שמולביץ ), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת להגשת תצהיר נוסף, מאת המשיב 12.

2.

המבקשת, צופיה חלה, נשואה למשיב 12 (משיב פורמלי), איתן חלה. המשיבים 11-2 הם נושיו של איתן, במספר הליכים בעניינו המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת ההליכים הללו מונה המשיב 1, עו"ד עמיר לבונטין, ככונס נכסים לשם מכירתו של מגרש ברחוב צ'לנוב בפתח-תקווה (להלן: הנכס ), אשר איתן רשום כבעל זכויות בו.

3.

עניינו של ההליך מושא בקשת רשות ערעור זו הוא בהמרצת פתיחה שהגישה צופיה, בטענה כי היא בעליהן של מחצית מזכויותיו של איתן בנכס, מתוקף מערכת היחסים ביניהם. ביום 6.8.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים, שבו הועלו אפשרויות שונות לפשרה בין איתן לנושיו. בכלל זה, הבהיר בית המשפט, כי לצורך גיבושה של פשרה מסתמן שעל איתן להסדיר את חובות הארנונה שלו מול המשיבה 8, עיריית פתח-תקווה, וכי "מצופה שייעשה כן תוך 7 ימים" .

4.

ביום 20.11.2020 הוגשה 'הודעת עדכון' מטעם צופיה, שבמסגרתה עדכנה כי ניסיונותיו של איתן להסדיר את ענייניו מול עיריית פתח-תקווה עלו בתוהו. על כן, ביקשה צופיה כי דיון ההוכחות, שנקבע ליום 29.11.2020, ידחה עד אשר ימוצו ההליכים לפני עיריית פתח-תקווה, באשר בנסיבות אלה לא ניתן להגיע לפשרה במעמד הדיון. חלק מהמשיבים הביעו התנגדותם לדחיית מועד הדיון. בעקבות זאת הגישה צופיה תגובה להתנגדויות, ובשוליה ביקשה כי ככל שהדיון יעמוד ויתקיים במועדו, יוּתר לה להגיש תצהיר מטעמו של איתן, "וזאת מהטעמים המפורטים בבקשה נפרדת שהגיש" .

5.

בהמשך, החליט בית המשפט כי הדיון יתקיים במועד שנקבע. לגבי התצהיר, ציין בית המשפט שלאחר עיון בתיק במערכת 'נט המשפט', לא נמצאה כל "בקשה נפרדת" שהוגשה על-ידי איתן. לצד זאת, לאחר שצופיה עמדה על בקשתה להגיש את התצהיר, ולאחר שהטעימה כי חקירתו של איתן דרושה על מנת שניתן יהיה "לרדת לחקר האמת" , באשר איננה מצויה בכל העובדות הרלבנטיות – הורה בית המשפט, ביום 24.11.2020, כי יש להמציא את התצהיר לכלל בעלי הדין, וזאת באופן מיידי.

6.

בסופו של דבר, נדונה הבקשה להגשת התצהיר בפתח דיון ההוכחות, שהתקיים ביום 29.11.2020. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, התברר כי חרף הוראתו של בית המשפט על המצאת התצהיר באופן מיידי, חלק מבעלי הדין קיבלו אותו אך בערבו של יום הדיון, וחלקם האחר רק במעמד הדיון עצמו. בהינתן זאת, ובהינתן שעצם הגשת הבקשה להגשת התצהיר הוגשה בחלוף חודשים מיום שנפתח ההליך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לאפשר את הגשתו. עוד הוטעם, כי בהתחשב בכך שצופיה היא זו אשר יזמה את ההליך, הרי ש "דברי ב"כ המבקשת שלפיהם הידע של המבקשת לגבי העובדות מצומצם, מעוררים כשלעצמם תמיהה" . שכן, אם כך הם פני הדברים, אין זה ברור מדוע לא הוגש תצהירו של איתן בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה בראשית ההליך.

מכאן הבקשה שלפַני.

7.

צופיה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, וכי לא היה מקום לבכּר את

"הפרוצדורה" על פני "המהות" . לשיטתה, באם לא יוּתר לה להגיש את תצהירו של איתן, אשר הוא "הרוח החיה בעניין" , יגרום לה הדבר עיוות דין חמור. עוד נטען, כי אילו היו צופיה ואיתן יודעים מלכתחילה כי הפשרה "תגיע למבוי סתום" , הרי שהיו מגישים את התצהיר מבעוד מועד. כמו כן נטען, כי קביעתו של בית המשפט, שלפיה התצהיר לא הומצא כדין, איננה מתיישבת עם הדברים שאמרו באי-כוח הצדדים במעמד הדיון מיום 29.11.2020; והדברים הכתובים בפרוטוקול הדיון – יעידו. עוד טוענת צופיה, כי בניגוד לאמור בהחלטה, יתר בעלי הדין לא התנגדו להגשת התצהיר בכללותו, וכי הם נתנו הסכמתם להגשתו בכפוף למחיקת האמור בו בסעיפים 24-21. למצער אפוא יש להתיר את הגשת התצהיר בכפוף לאמור.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבים. עניינים הקשורים בהגשת תצהירים וראיות, זימון עדים וכיוצא באלה – מסורים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית; וההתערבות בהם – תֵעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושרותים צבר בע"מ , פסקה 7 (1.1.2013); רע"א 7187/18 מנדל נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ , פסקה 7 (13.12.2018)). בית המשפט המחוזי עמד על ההשתלשלות הדיונית בתיק, התרשם באופן ישיר מטענות הצדדים – וקבע כי נפלו פגמים בהתנהלותה הדיונית של צופיה. על יסוד קביעה זו, ולאחר ששקל את מכלול השיקולים והאינטרסים הנוגעים לעניין, לרבות התנגדותם של המשיבים, המשיך וקבע כי אין הצדקה להתיר את הגשת התצהיר הנוסף בכללותו. אף אם בהחלטה גברו טעמים 'דיוניים' על 'מהותיים' – ואיני קובע כי אלה הם פני הדברים – הרי שאין בכך כדי להוביל בהכרח למסקנה כי דין ההחלטה להתבטל. הנחתם של צופיה ואיתן כי מועד הדיון ידחה בהתאם לצרכיהם, וכי את תצהירו של איתן ניתן יהיה להגיש באם יכשלו ניסיונות הפשרה – אכן תמוהה, ואיננה מביאה בחשבון אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין שמנגד (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין , פסקה 21 (31.8.2006)). לא מצאתי אפוא כי ההחלטה מעוררת חשש ממשי לעיוות דין; ענייננו אינו בא בקהל אותם מקרים חריגים, שבהם מוצדק יהיה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית; מאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים.

משלא התבקשו תגובות, לא אעשה צו להוצאות.