רע"א 7304/16 רע"א 7304/16

1.לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"א 40062-01-14 שניתנה ביום 24.8.2016 על ידי השופט י' פרסקי .

2.המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים, בעילות של הפרת חוזה, רשלנות מקצועית, הטעיה, תרמית ועשיית עושר ולא במשפט. בין המבקשת ובין המשיבות 1 ו-3 נחתם הסכם מכר מקרקעין, שאותו ערך המשיב 5. לאחר עריכת ההסכם התבררו למבקשת עובדות שהפכו את המטרה לשמה רכשה את המקרקעין בלתי ישימה או למצער קשה מאוד ליישום (בין היתר, התברר לה כי לא ניתן, או למצער, יהיה קשה מאוד, לשנות את ייעוד המקרקעין מ"תעשייה" ל"מסחר", ואחת העובדות שמקשות על כך היא קיומה של זיקת הנאה הרשומה על המקרקעין, לטובת מקרקעין סמוכים). כמו כן, טוענת המבקשת כי המשיבות מתכחשות לחובתן לשלם את היטל ההשבחה הנדרש לצורך שינוי הייעוד. כלפי המשיב 5 טוענת המבקשת כי הפר את חובתו המקצועית כשלא ביצע את כל הבדיקות הנדרשות ולא קבע את הסכום המתאים שיישאר בנאמנות לצורך תשלום היטל ההשבחה.

3.לאחר קדם משפט ראשון נקבעו מועדים להגשת תצהירים וראיות הצדדים. כל הצדדים הגישו את ראיותיהם, ובכלל זה המבקשת, שהגישה תצהיר מטעם בעל המניות בה ומנהלה וכן תיק מוצגים. המבקשת טוענת, כי במהלך קדם המשפט השני שהתקיים, לאחר הגשת הראיות, השמיע בית המשפט הערה ביחס לסיכויי התביעה, ובעקבותיה היא בחנה פעם נוספת את ראיותיה, והגיעה למסקנה כי "יש מקום וצורך לצרף ראיות". בהתאם לכך, הגישה המבקשת בקשה לצירוף ראיות - שני תצהירים וכן חוות דעת מומחה.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בעמדו על כך שהמבקשת "לא טענה שיש בראיות שמבוקש להוסיף ראיה שלא ניתן היה להגיש מבעוד יום... לא נתנה טעם ממשי להתרת הגשת ראיות נוספות לאחר שהנתבעים הביאו את ראיותיהם, תוך פגיעה בזכויותיהם ותוך חריגה מהסדר התקין של הבאת הראיות". לדברי בית המשפט, מדובר ב"מקצה שיפורים" והוא לא ראה הצדקה לפתיחת המסכת הראייתית מחדש, גם לא נוכח הערתו בקדם המשפט. זאת, במיוחד כאשר בכך יכול להיגרם לנתבעים עיוות דין, שכן הם הציגו את ראיותיהם וגרסתם על סמך הראיות שהובאו בעתן ובמועדן.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את הבקשה. המבקשת טוענת, בפתח הדברים, כי חרף העובדה שנושא ההחלטה הינו הגשת תצהירים, אין מדובר בהחלטה שלגביה נקבע שאין רשות ערעור בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, וכי לא ניתן יהיה לדון בסוגיה נשוא הבקשה במועד מאוחר יותר, שכן יש להחלטה השפעה מהותית וממשית על זכויותיה. המבקשת טוענת שהראיות שצירופן מתבקש יתרמו לחקר האמת ומדגישה את השלב שבו הוגשה הבקשה - בטרם החל שלב ההוכחות, ולכן הפגיעה הצפויה במשיבים היא נמוכה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, ללא צורך בתגובה. אביא לעניין זה מדבריו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין , בע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738, 742 (1992):

"כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' – כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר?

"...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" ( ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג ) .

אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" ( שם ). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל".

7.בבוא בית המשפט להחליט אם מן הראוי לחרוג מן הכלל ולהתיר הגשת ראיות נוספות, עליו להביא בחשבון את אופי הראיה הנוספת, ובכלל זאת, האם היא ראיה טכנית ופשוטה; השלב שבו נמצא המשפט; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הטעם לכך שלא עשה כן; והאם בעל הדין מבקש להגיש ראיה אחת או מספר ראיות [רע"א 2082/16 סעיד נ' רשות הפיתוח , פסקה 6

(4.5.2016)].

8.בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה להוספת ראיות וציין כי המבקשת כלל לא טענה שלא היה באפשרותה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר; וכן את השלב שבו נמצא המשפט, היינו, לאחר שהמשיבים אף הם הגישו את ראיותיהם על סמך הראיות שהציגה המבקשת, דבר שיגרום לפגיעה בזכויותיהם. כמו כן, עולה על פניו כי אין מדובר בראיה בודדת, אלא בשני תצהירי עדות ראשית ובחוות דעת, כשהמבקשת עצמה מציינת כי מדובר ב"תביעה מורכבת, גדושת פרטים ועובדות... בעלת השתלשלות עניינים פתלתלה ומורכבת".

כפי שנפסק לא אחת, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר צירוף של ראיות נוספות וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בעניין זה אלא במקרים חריגים [רע"א 3115/10 לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ , פסקה 12

(23.6.2010)] . המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. על תובע המגיש את ראיותיו לבחון, מלכתחילה, מהן הראיות הדרושות כדי להוכיח את מכלול טענותיו, והכל כמובן בראי כתבי הטענות שהוגשו. המבקשת אינה טוענת כי הראיות הנוספות אותן היא מבקשת להגיש לא היו בשליטתה קודם לכן ואף לא טוענת כי ראיות אלה נדרשות נוכח טענות מפתיעות או חדשות של המשיבים בראיותיהם. עולה כי המבקשת פשוט לא כלכלה נכון את צעדיה במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, גם אם ניתן היה (אולי) להגיע למסקנה אחרת מזו של בית המשפט המחוזי, הרי שההחלטה היא סבירה ובגדר שיקול דעתו של בית המשפט, ואין הצדקה להתערב בה.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.