רע"א 1520/20 עדי רותם נ. סינימה סאונד בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' עובדיה ) בת"א 38000-04-16 מיום 5.2.2020, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש ושל שני נתבעים נוספים (להלן ביחד: הנתבעים ) להגשת ראיות נוספות וכן נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

2.

המשיבים הגישו נגד הנתבעים תביעה למתן חשבונות, לפירוק שיתוף ולסעדים כספיים נוספים. בהחלטה מיום 23.5.2017 נקבע כי הצדדים יגישו תצהירים ביחס לסעדים שעניינם במתן חשבונות ובפירוק שיתוף, וביום 2.7.2018 ניתן פסק דין חלקי בו נדחתה התביעה למתן חשבונות. בהמשך לכך, מונה רו"ח יובל זילברשטיין (להלן: המומחה ) כמומחה מטעם בית המשפט לשם בחינת ההתחשבנות בין הצדדים, אשר הודיעו כי לא יגישו חוות דעת מומחים מטעמם לאחר הגשתה של חוות דעת המומחה. עוד יוער כי בהחלטה במסגרתה מונה המומחה כאמור צוין כי הלה "רשאי לבקש והצדדים ימציאו לעיונו מסמכים רלוונטיים לצורך ביצוע ההתחשבנות". ביום 28.2.2019 הגיש המומחה את חוות דעתו, ולאחר מכן הצדדים הפנו אליו שאלות הבהרה, והוא אף נחקר על חוות הדעת בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 5.2.2020.

3.

בתום הדיון במהלכו נחקר המומחה כאמור, ביקשו הנתבעים להגיש ראיות נוספות, וזאת בעיקרו של דבר, בעניין התנהלות שאינה כשרה לכאורה מצד המשיבים. נטען כי יש בראיות הנוספות האמורות כדי להשפיע על ההתחשבנות הסופית בין הצדדים. המשיבים התנגדו לקבלת הבקשה, וביקשו כי בית המשפט המחוזי יורה על הגשת סיכומים בתיק.

4.

בהחלטה מיום 5.2.2020 בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת הנתבעים וקבע כי הטענות בדבר התנהלות שאינה כשרה מצד המשיבים הועלו כבר בכתב ההגנה, וכי ניתנה לנתבעים ההזדמנות להוכיח את טענותיהם אלה ולהגיש ראיות שונות בנדון, כאמור בהחלטה מיום 23.5.2017. עוד צוין כי הנתבעים היו רשאים להציג למומחה ראיות ומסמכים שונים, ואף להפנות אליו שאלות הבהרה. חרף האמור, כך צוין, הנתבעים לא פעלו בהתאם לאפשרויות שניתנו להם, ואף לא תיקנו את כתב הגנתם לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה. עוד צוין כי הנתבעים ויתרו על האפשרות שהמומחה יערוך בדיקה חקירתית ביחס למעשי הקיפוח והמרמה הנטענים על-ידם. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לאפשר הגשתן של ראיות נוספות מטעם הצדדים לאחר מיצוי שלב הבאת הראיות וחקירת העדים, וכן כי קבלת בקשתם של הנתבעים תפגע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים ותביא לעיכוב ההליך המשפטי. כמו כן, צוין כי שמורה לנתבעים הזכות להעלות טענותיהם ביחס לחוות דעתו של המומחה במסגרת הסיכומים.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה להבאת ראיות נוספות. לטענתו, אין בהגשתה של חוות דעת המומחה כדי למנוע מן הנתבעים להוכיח את טענותיהם. עוד נטען כי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיהם לאחר הגשת חוות דעת מומחה, ואף לאחר חקירה נגדית במהלכה שינה הוא חלק ממסקנותיו – כפי שאירע בענייננו, וזאת מבלי ליטול רשות מאת בית המשפט. כמו כן, טוען המבקש כי הליך ההוכחות שהתנהל עובר להגשתה של חוות דעת המומחה לא עסק בסעדים שעניינם בהתחשבנות בין הצדדים; כי המומחה הותיר בחוות דעתו שאלות פתוחות, התלויות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בטענות שונות אשר יש להתיר לבעלי הדין להביא ראיות לגביהן; וכי הגבלת מינויו של המומחה לעריכת התחשבנות, חלף בדיקה חקירתית, מלמדת על כך שלא היה מקום להציג בפניו ראיות בדבר התנהלות בלתי כשרה של המשיבים. כן נטען כי הוכחת הטענות בדבר התנהלות שאינה כשרה כאמור לא תדרוש שינוי מהותי מחוות דעת המומחה, כי אם התאמות אריתמטיות גרידא. לבסוף, טוען המבקש כי יש ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן, שכן "כמוה כפסק דין שדוחה על הסף את הגנתו", וכי מטעם זה אין תועלת בהגשת סיכומים ובכתיבת פסק דין על יסוד התשתית הראייתית הנוכחית.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל תשובה. זאת, מאחר שלא מצאתי כי דחיית הבקשה בשלב זה תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, תגרום לבעלי הדין נזק של ממש, או תביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). הבקשה שלפניי אינה עומדת, אפוא, באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחותה, תוך שמירת זכותו של המבקש לערער על ההחלטה הנדונה במסגרת הערעור על פסק הדין שיינתן .

7.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי ההחלטה מושא הבקשה דנן היא החלטה דיונית מובהקת, המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מעין אלה, אלא במקרים חריגים, "בהם החלטת הערכאה הדיונית היא בלתי סבירה על פניה" (ראו: רע"א 3115/10 לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ , פסקה 12 (23.6.2010); רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח , פסקה 12 (1.7.2015)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי כאמור, ואף מטעם זה ראיתי לדחות את הבקשה.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.