רע"א 6163/21 פלוני נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי ) בת"א 31041-04-16 מיום 13.7.2021 ומיום 1.8.2021, שעניינן דחיית הסדר דיוני בין צדדים, הגשת חוות דעת וזימון עד.

1.

ככל העולה מן הבקשה ומהחלטות קודמות, המבקש, יליד 1989, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ), כתוצאה מפגיעה בשתי תאונות דרכים, לכאורה. לטענת המבקש, התאונה הראשונה ארעה כאשר הוא נכנס לתוך מערבל בטון של משאית המבוטחת על ידי המשיבה 1 - מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה ), במטרה לפורר בטון שהצטבר בדפנות המערבל. מבלי התראה מוקדמת, כאשר מנוע המשאית דולק, החל המערבל לפעול ולהסתובב בעת שהמבקש מצוי בתוכו. בעקבות הפגיעות שנגרמו לו בתאונה, החל המבקש, בין היתר, להיעזר בקביים להליכה. התאונה השנייה, התרחשה בעקבות נפילה של המבקש מהקביים בעת שניסה לרדת מרכב. התביעה התנהלה בבית משפט השלום החל משנת 2016, והועברה לבית המשפט המחוזי בסוף שנת 2019, שם היא מתנהלת מאז.

2.

תביעת המבקש מתבססת, בין היתר, על טענתו כי התאונה הראשונה עולה כדי תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, בשל פעולת הכוח המכני של המערבל שעה שהמבקש נמצא בתוכו. המבקש הגיש לבית משפט קמא מספר הודעות ובקשות:

(–)

הבקשה הראשונה הוגשה ביום 12.7.2021, ועניינה בהודעה על הסדר דיוני שעיקרו הסכמה בין המבקש לבין מנורה, לאפשר למבקש לצרף חוות דעת מומחה הנדסה מטעמו, ולאפשר למנורה זמן נוסף לשם הגשת תצהירי עדות ראשית וראיות מטעמה, וכן חוות דעת נגדית באם תבחר לעשות כן. לאור האמור בהסדר הדיוני, התבקש בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת חוות הדעת מטעם המבקש; להאריך את מועד הגשת הראיות מטעם מנורה, ואת מועד הגשת חוות הדעת מטעמה; להורות למשיבה נוספת לפרט תמצית עדותו של עד מטעמה; ולהשיב על כנו את המועד הנוסף שהיה קבוע לדיון הוכחות, ואשר בוטל בהחלטת בית משפט קמא.

בהחלטתו מיום 13.7.2021, דחה בית משפט קמא את ההסדר הדיוני מן הטעם שמדובר בתיק משנת 2016 שנמצא כבר בשלב שנקבע להוכחות, ולרשות הצדדים עמד זמן די והותר לשם הגשת חומרים מטעמם, כך שאין לאפשר בשלב זה הגשתן של ראיות וחוות דעת חדשות.

(–)

הבקשה השנייה הוגשה ביום 1.8.2021, ובה עתר המבקש להשלים תיק המוצגים מטעמו

- להוסיף רישיון רכב, תעודת ביטוח וחוות דעת הנדסית, שלטענת המבקש ניתן היה לערוך אותה רק לאחר קבלת רישיון הרכב, שנמסר לו רק לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה. המבקש הוסיף, כי קבלת הבקשה לא תביא לעיכוב מועד דיון ההוכחות שנקבע על ידי בית משפט קמא.

בהחלטתו מיום 1.8.2021, קיבל בית משפט קמא את הבקשה באופן חלקי, אישר את צירופם של הרישיון ותעודת הביטוח, ודחה את הבקשה הנוגעת לצירוף חוות הדעת, תוך שציין כי החלטה בעניין זה כבר ניתנה ביום 13.7.2021.

(–)

הבקשה השלישית הוגשה גם היא ביום 1.8.2021, ובה עתר המבקש להזמין לדיון ההוכחות שנקבע רשימת עדים שצורפה לבקשה.

בהחלטתו מיום 1.8.2021, קיבל בית משפט קמא את הבקשה באופן חלקי, אישר את זימונם לעדות של העדים למעט עד אחד, בציינו כי מדובר בעד שלא הוזכר במועד הגשת הראיות ובקדם המשפט שנערך.

3.

לסיכום, בשלוש ההחלטות הנ"ל, דחה בית משפט קמא את ההסדר הדיוני בין המבקש לבין מנורה על סעיפיו, את הבקשה לצרף חוות דעת הנדסית מטעם מומחה, ואת זימונו של אחד העדים.

4.

על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש, בין היתר, כי לא היה מקום לדחות הסדר דיוני בין צדדים להליך כמו גם את חוות הדעת שנתבקשה במסגרתו, באשר זו נדרשה על מנת לתת הסבר טכני לנסיבות האפשריות לקרות התאונה הראשונה; כי היה מקום לאפשר את הגשת חוות הדעת מקום שבו הצדדים הודיעו כי לא ייגרם עיכוב בסד הזמנים שנקבע להליך; כי לא היה מקום לסרב לבקשה לצירופה בפועל של חוות הדעת ולבקשה לזימון העד עם מסמכי המשאית, הואיל ופרטיהם ניתנו למבקש רק לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה; וכי אמנם התיק נקבע למועד דיון הוכחות אך הבקשות הוגשו טרם הגישה מנורה את ראיותיה. עוד ציין המבקש בבקשתו כי מאז הועבר התיק לבית משפט קמא התקיימו בו רק שלוש ישיבות.

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

7.

החלטות כבענייננו הן החלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וכפי שנקבע בפסיקה, ערכאת הערעור תיטה להתערב בהן, אם בכלל, באופן מצומצם ובמקרים חריגים (ראו רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום , פסקה 7 (10.6.2009); רע"א 1811/15 מיראלי נ' מירלשווילי , פסקה 7 (5.5.2015)), שמהם עולה כי ההחלטה היא בלתי סבירה (ראו רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח , פסקה 12 (1.7.2015)) או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ראו רע"א 4729/16 מדינת ישראל –משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ , פסקה 4 (20.6.2016)).

8.

המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ודומה כי אינו בא בגדר התנאים הקבועים בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המאפשרים מתן רשות ערעור (להרחבה אודות הסעיף ראו רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק נורז'יק ואח' , פסקאות 10-7 (23.4.2013)). החלטותיו של בית משפט קמא לדחות את ההסדר הדיוני על סעיפיו, כמו גם את הבקשות לצירוף חוות דעת וזימון עד שלא הוגשו או הוזכרו קודם לכן, הינן החלטות דיוניות מובהקות, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו התביעה מתבררת לא מצאתי עילה להתערב בהן.

9.

המבקש תהה מדוע בית המשפט קמא דחה הסדר דיוני מוסכם בין צדדים להליך, תוך שהוא מפנה לציטוט הבא:

"[...] במסגרת סדר הדין האזרחי, נתון, מצד אחד, חופש פעולה רחב לצדדים המתדיינים להסכים על שנויים בסדרי הדין הנוהגים באופן שיהלום את צרכיהם ורצונותיהם המיוחדים; דרך כלל, בית המשפט לא יתערב בהסדרים כגון אלה כל עוד ההסכמה לסטות מן המקובל אינה כרוכה בפגיעה בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות מי מן המתדיינים. או ביעילות ותקינות ההליך השיפוטי " (החלטת השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3915/04

איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אטיאס , פסקה 4 (17.5.2005)).

ואולם, המשך פסקה זו, שלא הובא על ידי המבקש, מסייג ומדגיש כי לבית המשפט שמור שיקול הדעת שלא לקבל הסכמה דיונית של הצדדים:

"עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת שלא לקבל הסכמה דיונית שבעלי דין גבשו ביניהם, בין מקום שיש בה כדי לפגוע בשורת הצדק כלפי אחד המתדיינים, ובין אם יש בה כדי לפגוע באינטרס ציבורי רחב. מכאן, כי בית המשפט, אף שהוא נוטה לכבד הסדרים דיוניים בהליך אזרחי, מוסמך לסטות מהם מקום שנסיבות בעלות משקל מצדיקות זאת (השוו: רע"א 6092/04

י.מזרחי קבלנות כללית נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (לא פורסם) פסקה 12; רע"א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים נ' הבנק הבינלאומי הראשון (לא פורסם))".

10.

בהקשר זה, אציין כי תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), אשר מכוח סעיפים 180(א) ו180(ג)(1) לתקנות החדשות יפה גם להליכים שקדמו למועד כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, מורה כלהלן:

איזון אינטרסים

5.בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

גם במובן זה מסור לערכאה הדיונית שיקול הדעת באשר לאופן בו יש לאזן את האינטרסים השונים, בעת ניהול ההליך.

במקרה דנן, דיון ההוכחות נקבע על ידי בית המשפט קמא ליום 3.1.2022, וההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים הוגש ביום 13.7.2021, כך שלכאורה היה סיפק בידי הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם עוד לפני מועד ההוכחות, ומבלי שהדבר יגרום לביטול מועד ההוכחות. ברם, לערכאה הדיונית, כמי שמכירה את התיק ואת הנפשות הפועלות, יש יתרון על פני ערכאת הערעור. כך, לדוגמה, דומה שבית המשפט קמא סבר כי הגשת חוות הדעת מטעם התובע היא מיותרת, לאור הערתו במהלך קדם המשפט מיום 3.6.2021 כי להערכתו חלה במקרה דנן ההלכה שנקבעה בע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ , פ"ד נח(1) 337 (2003). משכך, גם מטעם זה, לא מצאתי להתערב בשיקול דעת בית משפט קמא.

11.

בשולי הדברים, אעיר כי לא היה מקום "למתוח" את הגשת בקשת רשות הערעור קרוב ל"דקה התשעים". החלטת בית המשפט שדחתה את ההסדר הדיוני ניתנה ביום 13.7.2021 והבקשה דנן הוגשה ביום 9.9.2021. מועד ההוכחות נקבע ליום 3.1.2022, ועל פי ההסדר הדיוני ניתנה למנורה ארכה של חודשיים להגשת חוות דעת נגדית. במצב דברים זה, ספק אם קבלת בקשת רשות הערעור לא הייתה גורמת לדחיית דיון ההוכחות, בניגוד לנטען על ידי המבקש.

12.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.