רע"א 1982/22 פלוני נ. בית חולים העמק

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) בת"א 55235-08-18 מיום 24.1.2022 ומיום 30.1.2022, בגדרן נדחתה בקשה לצירוף ראיה, וכן נדחתה בקשה לקבלת הבהרה להחלטה בדבר דחיית הבקשה לצירוף ראיה.

1.

המבקשים הגישו נגד המשיבות – בית חולים "העמק" ושירותי בריאות כללית כמפעילת קופת החולים "כללית" ובית החולים "העמק" (להלן: המשיבה או כללית ) – תביעה בגין רשלנות רפואית. בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המשיבות לא נקטו בפעולות שהיה בכוחן למנוע או לעכב את הלידה המוקדמת של המבקשת 3 (להלן: המבקשת ) , ובתוך כך לא ביצעו מעקב אחר צוואר הרחם בהריון תאומים, ולא העניקו טיפול טוקוליטי וקורטיקוסטרואידים להבשלת ריאות העובר ומניעת נזקי פגות.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' י' טלר, ועל פיה הפרקטיקה המקובלת בשנים 2000-2001, בהן התרחש המקרה (להלן: המועד הרלוונטי ), כללה, בין היתר, מעקב אחר צוואר הרחם בהריון תאומים אסימפטומטי. לעומת זאת, בחוות הדעת של פרופ' א' הרמן ובתצהירי הרופאים המטפלים מטעם המשיבה נטען, בין היתר, כי פרקטיקה זו לא הייתה נוהגת במועד הרלוונטי.

2.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים, המבקשים הגישו בקשה לצירוף מסמכים רפואיים נוספים כראיה. המסמכים הכילו תיעוד מעקב הריון משנת 1999, ובכללו מעקב אחר צוואר הרחם בהריון תאומים, של מטופלת אחרת (להלן: המטופלת) , שטופלה בקופת החולים מכבי, ובבית החולים בלינסון, המופעל ומנוהל אף הוא על ידי המשיבה. הבקשה הוגשה תוך שפרטיה האישיים של המטופלת הושחרו, ובא כוח המבקשים ציין כי המסמכים הגיעו לידיו במסגרת ייצוג בתיק אחר במשרדו בעניינה של המטופלת.

המבקשים טענו כי המסמכים הרפואיים רלוונטיים להכרעה במחלוקת בין הצדדים ביחס לפרקטיקה שנהגה במועד הרלוונטי לעניין ביצוע מעקב אחר צוואר הרחם בהריון תאומים על ידי המשיבה. לשיטתם, המסמכים מעידים על כך שהמשיבה ביצעה מעקב אחר צוואר הרחם של מטופלת במהלך הריונה, כשנתיים לפני המועד הרלוונטי להליך דנן. משכך, נטען כי במועד הרלוונטי לתביעה המשיבה בעצמה פעלה בניגוד לעמדה הנטענת על ידה, והיא אכן ביצעה מעקב מהסוג האמור.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצירוף ראיה וקבע, בין היתר, כי לא ניתן להגיש מסמכים רפואיים של מטופלת אחרת שעניינה אינו קשור להליך דנן, כראיה להוכחת הפרקטיקה הרפואית המקובלת; כי לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שאלות שברפואה יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי וכי זו תוגש בצירוף רשימת אסמכתאות; כי לא ניתן להגיש את המסמכים הרפואיים כראיה, משלא ניתן יהיה לחקור את עורכי המסמכים שאינם עדים מומחים בתיק דנן; וכי הסתמכות המבקשים על ההכרעה ברע"א 7828/17 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (9.2.2018) (להלן: עניין

הדסה ), אינה רלוונטית למקרה דנן הואיל ובעניין הדסה מדובר היה במסמך רפואי של מטופל אחר שנערך ונחתם על ידי המומחית מטעם התובעים.

4.

לאור האמור, המבקשים הגישו בקשה לקבלת הבהרה האם ההחלטה מותירה להם את האפשרות לזמן את הגורמים החתומים על המסמכים הרפואיים לצורך המצאתם במסגרת הליך שמיעת הראיות ולמתן עדות בגדר ההליך בבית משפט (להלן:

הבקשה לקבלת הבהרה ) . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי "ההחלטה מתאריך 24.1.2022 מדברת בעד עצמה, וראו סעיף 12 להחלטה".

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקשים טענו, בין היתר, כי להחלטות בית משפט קמא השפעה רבה על הליך שמיעת הראיות שעתיד להתקיים בתיק, וכי שגה בית המשפט עת לא אפשר למבקשים להגיש את הראיה מהסיבה שלא ניתן לחקור את עורכי המסמכים. זאת, הואיל ולשיטתם, לפי סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ) שעניינו "קבילות רשומה מוסדית", לא קמה כל חובה להגיש את המסמכים באמצעות עורכיהם. עוד נטען כי מכל מקום ניתן לחקור את עורכי המסמכים הרפואיים, משאלו נערכו ונחתמו על ידי עובדי כללית עצמה, שהינה בעלת הדין בהליך, ומשכך אין כל מניעה לזמן ולחקור אותם; כי על פי סעיף 1 לפקודת הראיות ניתן להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ורלוונטית, כבעניינם; וכי שגה בית המשפט עת צמצם את תחולת עניין הדסה אך למקרים שבהם עסקינן במסמך רפואי של מטופל אחר עליו חתום עד מומחה בתיק.

6.

ככלל, זכות להגיב אינה מוקנית למשיבים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. משכך, תמיהה היא מדוע הניחו המשיבים כי זכות זו מוקנית להם כדין, וביקשו מהרשמת ק'

אזולאי מתן ארכה להגשת התגובה, בהסכמת המבקשים. מכל מקום, המשיבים הגישו תגובתם לבקשת רשות הערעור, בהסכמת המבקשים ולפי החלטת הרשמת, ומשכך, נידרש לעיקר טענותיהם.

המשיבים טענו, בין היתר, כי הבדיקות בעניינה של המטופלת נערכו בבית החולים בלינסון, שאמנם מופעל על ידי כללית אך אין זה אותו מוסד רפואי בו טופלה המבקשת; כי המבקשים לא פירטו את מלוא פרטי התיק הרפואי של המטופלת, ולא הסבירו כיצד מסמך רפואי שנערך בעניינו של מטופלת אחרת יכול להוות אסמכתא לפרקטיקה נוהגת; כי החלטת בית משפט קמא מנומקת ומבוססת היטב, ואין מקום להתערב בה; כי הנימוק לעיתוי הגשת הבקשה הינו טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר; כי עדות שבמומחיות יש להגיש באמצעות מומחה רפואי; וכי הבקשה הוגשה בשלב דיוני מתקדם, לאחר שהוגשו כל חוות הדעת ותצהירי הצדדים, ובסמוך לדיון העתיד להתקיים לצורך קביעת מועדי ההוכחות.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

8.

ככלל, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנוגע לאופן ניהול ההליך והתערבות ערכאת הערעור בעניינים אלו תיעשה רק במקרים חריגים בהם ההחלטה נתקבלה בניגוד לדין או עלולה לגרום לעיוות דין (רע"א 353/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (28.4.2019); רע"א 6777/19 פלונית נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (30.10.2019); רע"א 438/19 פלוני נ' שירות בריאות כללית , פסקה 4 (26.2.2019) (להלן: עניין כללית )).

ההחלטות מושא הבקשה שלפניי מצויות בדל"ת אמותיו של ניהול ההליך וסדרי הדין בבית משפט קמא. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשלב דיוני זה של ההליך. מדובר בסוג החלטות שבהן ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב, ולא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מן הכלל.

9.

לכך יש להוסיף, כי נקודת המוצא היא שעל בעלי הדין להגיש את ראיותיהם ב"חבילה אחת". בקשה להוספת ראיה בשלב מאוחר תוכרע תוך התחשבות בשיקולים שונים, ובכללם השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה הנוספת; מועד ידיעתו של המבקש על קיומה של הראיה או המועד שבו היה עליו לדעת על כך; והנימוק לאיחור בהגשת הראיה (רע"א 6840/21 מתן גלבוע נ' המרכז הרפואי מאיר , פסקה 6 (20.10.2021); 6869/20 פלוני נ' חברת אל מנאר לפיתוח השקעות , פסקה 4 (6.12.2020);

עניין כללית , פסקה 5)).

10.

כאמור, במקרה דנן, המבקשים טענו כי זמן קצר לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים, הועברו למשרד בא כוח המבקשים המסמכים הרפואיים של המטופלת המיוצגת על ידם במסגרת תיק אחר. לשיטתם, קבלת הבקשה תאפשר את הצגת המסכת העובדתית הנכונה בדבר הפרקטיקה הרפואית שנהגה על ידי כללית במועד הרלוונטי, דבר אשר ישפיע על תוצאות ההליך בכללותו.

11.

אכן, הבקשה בענייננו הוגשה בטרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, אך בסמוך למועד הדיון לקביעת המועדים לדיוני ההוכחות. התרת צירוף הראיות בשלב זה עשויה לגרור אחריה הגשת חוות דעת משלימות או ראיות נוספות מטעם המשיבים, ויש באלו כדי להסיג את ההליך לאחור. כמו כן, ישנו קושי בקבלת נימוק בא כוח המבקשים לעניין הגשת הראיה באיחור, משהבקשה הוגשה ללא כל תצהיר התומך בטענות שהועלו ביחס לנסיבות שבהן גילה על קיומה.

12.

אף לגופו של עניין,

עסקינן בראיה שעניינה שאלה שברפואה, ועל זו להיות מוכחת באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אותו ניתן יהיה לחקור כעד מומחה בתיק. בעניין זה, בצדק קבע בית משפט קמא כי המסמכים הרפואיים לא נערכו ולא נחתמו על ידי מי מהמומחים או העדים בתיק, ולא ניתן להגישם כראיה לאמיתות תוכנם לצורך הוכחת העובדות השנויות במחלוקת. מכל מקום, הדרך להוכיח קיומה של פרקטיקה מקובלת היא באמצעות הגשת חוות דעת מומחה ולא באמצעות הגשת מסמכים רפואיים שנערכו בעניינה של מטופלת אחת, קל וחומר כשמדובר במסמכים המתייחסים לטיפול בבית חולים אחר או בקופת חולים אחרת. מה גם, שהמסמכים הוגשו מבלי שצורף התיק המלא והרקע הרפואי שהביא לעריכת הבדיקות, וללא כל הסבר על ידי מומחה לרלוונטיות המסמכים ביחס למקרה דנן.

אף לא מצאתי ממש בטענות המבקשים התולים את יהבם בהחלטה בעניין הדסה . באותו מקרה, המסמך הרפואי בעניינו של מטופל אחר צורף לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, ונערך ונחתם על ידי המומחית מטעם התובעים. בנסיבות אלו, ניתן היה לחקור את המומחית על המסמך ולהגישו כראיה לתוכנו. לעומת זאת, במקרה שלפנינו המסמכים הרפואיים של המטופלת נערכו ונחתמו שלא על ידי מי מהמומחים או העדים בתיק, ולא צורפו לחוות הדעת של המומחה מטעם המבקשים, אלא הוגשו כראיה נפרדת.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, על אף הגשתה בפועל, אין צו להוצאות.