פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
800/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
קרגל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ
2. איל קינן, עו"ד
3. סולו מסחר בינלאומי ושירותי הובלות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 33025-11-11 מיום 16.1.2014 שניתנה על-ידי השופטת
א' כהן
בשם המבקשת:
עו"ד רן שפרינצק; עו"ד אריק ברנאייזן
בשם המשיבה 1:
עו"ד אדם עמרני
בשם המשיב 2:
עו"ד אהרן רבינוביץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 16.1.2014 בת"א 33025-11-11, שבה נדחתה בקשת המבקשת להתיר לה להגיש ראיות מפריכות בהתאם לתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במסגרת בקשה למתן הוראות מטעמו של כונס הנכסים של המשיבה 3 (להלן: סולו ), שבה עתר להורות למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) להעביר לידיו סכום כסף, בגין חובהּ לסולו.
עיקרי העובדות
2.
סולו נהגה לרכוש מאת המבקשת מוצרי קרטון ולמכרם לצדדים שלישיים. בשנת 2011 נקלעה סולו לחדלות פרעון ובית המשפט מינה את המשיב 2 (להלן: כונס
הנכסים ) לעשות למימוש השעבודים שנוצרו על-ידה להבטחת חובותיה של סולו ושל חברות הקשורות אליה כלפי המבקשת. בשנת 2012 הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות נגד המשיבה, ובה ביקש מבית המשפט להורות על ביטול העסקאות בין המשיבה לבין סולו, שנעשו לטענתו בניגוד לאגרת החוב ושלא במהלך העסקים הרגיל, ועל העברת התמורה הכספית לקופת הכינוס.
3.
ביום 16.12.2013 התקיים דיון בבקשה למתן הוראות ובמסגרתו נחקר מר סלוקי, הבעלים ומנכ"ל המשיבה, בחקירה שכנגד על התצהירים שהגישה המשיבה. במהלך חקירתו טען מר סלוקי כי המשיבה, שעוסקת בהפצת מוצרי קרטון, נהגה לרכוש במהלך העסקים הרגיל מוצרי קרטון גם ממפיצים אחרים לבד מסולו ולא מיצרנים בלבד. המבקשת ביקשה בבית המשפט המחוזי להגיש 3 תצהירים מטעם מפיצים אשר אותם הזכיר מר סלוקי בעדותו, מהם עולה כי הללו לא מכרו מוצרים למשיבה בחמש השנים האחרונות, בניגוד לטענתו הנ"ל של מר סלוקי.
החלטת בית המשפט המחוזי
4.
בית המשפט המחוזי קבע כי טענתו של מר סלוקי אינה חדשה, לא מפתיעה, ולא מצדיקה להתיר הגשת ראיות מפריכות. טענת מר סלוקי הנדונה באה בתשובה ישירה לשאלות ממוקדות וברורות שהפנה אליו ב"כ המבקשת, באשר לרכישה ממפיצים אחרים, והיה על המבקשת לצפות אותה ולהיערך לה בהתאם. במידה וכונס הנכסים סבר כי יש במידע בנוגע לעסקאות קודמות שביצעה המשיבה כדי לסייע לו, הוא היה רשאי לבדוק זאת במסגרת הליכים מקדמיים, ובמידת הצורך, להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם מפיצים שונים. משלא עשה כן, אין להעתר לבקשתו לבצע "מקצה שיפורים" במערך הראיות מטעמו, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות. לפיכך נקבע כי לא התקיימו אותן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן היתר להגשת ראיות מפריכות.
עיקרי טענות הצדדים
5.
לטענת המבקשת, הראיות המפריכות מוכיחות באופן חד-משמעי כי הבעלים והמנכ"ל של המשיבה שיקר בחקירתו בעניין אשר נמצא בלב הסכסוך בין הצדדים: האם העסקאות שבמחלוקת בין המשיבה לבין סולו נעשו במהלך העסקים הרגיל של המשיבה, אם לאו. לטענת כונס הנכסים, המשיבה, העוסקת בהפצת מוצרי קרטון, רכשה את המוצרים מסולו, שהיא מפיצה בעצמה, בניגוד לנוהג המקובל בשוק לרכוש את המוצרים מיצרנים (ובכך לחסוך בעלויות). המשיבה לא הכחישה טענה זו בכתבי בית הדין שהוגשו מטעמה, ורק בחקירתו הנגדית טען מר סלוקי לראשונה, ומבלי שהדבר הוזכר בתצהירו, כי המשיבה נהגה לבצע רכישות גם ממפיצים אחרים. על כן מדובר בטענה חדשה ומפתיעה אשר כונס הנכסים והמבקשת לא יכלו לצפות לה ולהתכונן אליה, וממילא אין זה סביר לדרוש מהם להוכיח טענה שלילית לגבי המשיבה. רק לאחר שמר סלוקי הזכיר שמות מפיצים ספציפיים התאפשר למבקשת לפנות אל אותם מפיצים ולבדוק מולם את גרסתו. המבקשת הוסיפה כי שאלתו הישירה של בא-כוחה בעניין נשאלה רק לאחר
שמר סלוקי העלה את הטענה בעצמו בחקירתו על-ידי בא-כוח כונס הנכסים , ועל כן שגה בית המשפט המחוזי כאשר ראה להסתמך עליה כחיזוק למסקנתו. המבקשת הדגישה כי מר סלוקי הוא העד היחיד מטעם המשיבה, כך שלמידת מהימנותו ישנה השפעה רבה על ההכרעה בהליך. לפיכך, קיימת חשיבות מיוחדת להגשת הראיות המפריכות, אשר יש בהן כדי לערער את מהימנותו והן יסייעו לבית המשפט לרדת לחקר האמת.
כונס הנכסים תומך בבקשת המבקשת ובנימוקיה להגשת הראיות המפריכות.
6.
מנגד, לטענת המשיבה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו שלא הוכחו הנסיבות יוצאות הדופן המצדיקות מתן היתר להגשת ראיות מפריכות. טענת מר סלוקי לא הפתיעה, שהרי המבקשת עצמה העלתה את הטענות בדבר רכישה ממפיץ אחר, והיה עליה לצפות שהמשיבה תכחיש את הטענות בחקירה נגדית ולהערך לכך. על כונס הנכסים והמבקשת מוטל הנטל להוכיח את טענתם כי רכישה של מפיץ מאת מפיץ אחר חורגת מתנאי-השוק, טענה שהם לא הוכיחו, ואין הצדקה לאפשר להם להביא ראיות מפריכות בעניין זה כעת. המשיבה מוסיפה כי לראיות נשוא הבקשה אין רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים, והן לא מסייעות להוכחת טענת המבקשת וכונס הנכסים לפיה העסקה נשוא ההליך לא הייתה משתלמת לסולו, שהיא השאלה המרכזית בפרשה. לפיכך מתן היתר להגשת הראיות יביא להרחבת חזית נוספת בין הצדדים, ללא צורך. עוד מציינת המשיבה כי המבקשת התעלמה מיתר המפיצים שהזכיר מר סלוקי בעדותו, וכן גם את הבעייתיות בכך שצירפה את הראיות בטרם קבלת היתר לכך.
דיון והכרעה
7.
על פי תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, "בית
המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות ". הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה, " אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה " (רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ , פסקה 7 (17.3.2013); רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ , פסקה 4 (13.7.2006) (להלן: עניין סופרגז ); רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולדפינגר , פסקה 6 (10.3.2009) ). ברם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתה אלא בהתקיים נימוקים כבדי-משקל (רע"א 361/81 אזולאי נ' לביא , פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); ע " א 4494/97 סלאח נ' סלאח , פסקה 10 (4.1.2000)). לכך נוספות הנסיבות בענייננו, בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים
בעלת אופי דיוני מובהק, הנוגעת להבאת ראיות, וככזו, בנסיבותיה, אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור הנוהגת בריסון בכגון דא (רע"א 1294/11 GELLER נ' בן ימי , פסקה 9 (18.5.2011)).
8.
לאחר שנתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, אינני סבור שהיא מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה אמירתו של מר סלוקי על אודות רכישה מאת מפיצים אחרים באה כטענה מפתיעה ובלתי צפויה. כונס הנכסים והמבקשת מבססים את הבקשה למתן הוראות נגד המשיבה בין השאר על הנוהג המקובל בשוק מוצרי הקרטון לפיו מפיצים אינם רוכשים סחורה מאת מפיצים אחרים. הנטל להוכיח טענתם-זו מוטל על כתפיהם-שלהם, והם יכולים לעשות כן, למשל על דרך של הבאת עדויות מאת מפיצים אחרים, ועל פני הדברים לא הייתה מניעה להביא ראיות מעין אלה בשלב מוקדם של הדיון. תקנה 158(א)(1) לא נועדה לשיפור עמדות לאחר סיום שלב הראיות. כבר נקבע כי " עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן " ( עניין סופרגז , פסקה 4), ואין די בכך שהמבקשת וכונס הנכסים הופתעו באופן סובייקטיבי מטענת המשיבה, אלא היה עליהם לצפות ולהערך בהתאם לכך שהמשיבה תתכחש להנחה אשר עומדת בבסיס "השאלה המרכזית" בסכסוך, כטענתם. משלא עשו זאת, אין להם להלין אלא על עצמם. נושא הבקשה אינו בא בגדר אותם מצבים יוצאי דופן שבהם מן הראוי להתיר הבאת ראיות מפריכות לשם ערעור מהימנותו של העד. יודגש כי טרם ניתנה קביעה פוזיטיבית כלשהי מאת בית המשפט המחוזי על אודות מהימנותו של מר סלוקי, בכלל, או לעניין רכישות המשיבה מאת מפיצים אחרים, בפרט. מן הראוי לציין עוד, כי לכשתינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, ובאם תסתמך על עדותו של מר סלוקי, תוכל המבקשת לטעון בעניין נשוא הבקשה בשלב הערעור, ככל שיוגש.
9.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באייר התשע"ד (21.5.2014).
ש ו פ ט