רע"א 5028/19 פלוני נ. משטרת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ע' כהן ) בת"א 41616-08-15 מיום 12.6.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להגשת חוות דעת רפואית משלימה.

רקע והליכים קודמים

2.

התשתית העובדתית הרלוונטית לבקשה דנן נפרשה זה מכבר בפסק דיני ברע"א 6656/18 פלוני נ' מדינת ישראל , מיום 25.11.2018, ולא ראיתי לחזור על הדברים. בתמצית אציין כי המבקש, קטין יליד שנת 2008, הגיש ביום 20.8.2015 תביעה נזיקית נגד משטרת ישראל, היא המשיבה (להלן: המשיבה ), לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות ירי של קליעי גומי על-ידי כוחות משטרתיים בעיסאוויה (להלן: התביעה ). לפי הנטען בכתב התביעה, המבקש איבד את עינו הימנית ונגרמו לו שברים באזור הפנים. המבקש צרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית בתחום העיניים, של המומחה ד"ר סלים בשארה, אשר העריך כי הפגיעה נגרמה מירי כדור גומי, וכן כי נגרמה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 46.75%.

המשיבה טענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי במועד שבו נפגע המבקש אירעו בעיסאוויה התפרעויות קשות ואלימות אשר כללו זריקות אבנים, רימוני הלם, חזיזים וזיקוקים. לפיכך, נטען כי לא מן הנמנע שהמבקש נפגע מאבנים או מחפצים אחרים אשר נזרקו לאוויר במהלך ההתפרעויות האמורות. כמו כן, ביום 11.1.2017 הגישה המשיבה חוות דעת רפואית בתחום העיניים, של המומחה ד"ר משה לוסקי, אשר העריך כי למבקש נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 30%, וכן כי קיימת אפשרות שפגיעתו נגרמה מפגיעת אבן או חפץ אחר.

3.

נוכח הפערים בחוות הדעת הרפואיות, מינה בית המשפט המחוזי את פרופ' יאיר מורד כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ). בחוות דעתו העריך המומחה כי שיעור נכותו הצמיתה של המבקש עומד על 30%. עוד יצוין כי במסגרת חקירתו של המומחה, הסכימו הצדדים כי המומחה יתייחס גם למנגנון הפגיעה במבקש. בתשובה לשאלות בית המשפט השיב המומחה, בין היתר, כי החפץ אשר פגע במבקש יכול להיות "כדור טניס, אבן, קליע גומי וכדומה" (ראו: בעמודים 27-26 לפרוטוקול הדיון).

4.

ביום 12.6.2018, כשבוע לפני שהחלה שמיעת הראיות, הגישה המשיבה בקשה להגשת חוות דעת נוספת, מטעם פרופ' היס, מומחה לאנטומיה פתולוגית ולרפואה משפטית. המשיבה טענה, בעיקרו של דבר, כי המבקש הגיש מסמכים רבים לאחר הגשת הראיות, ובכלל זה הודעות מהחקירה שהתנהלה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש ), המתייחסות לאירוע ולמנגנון הפגיעה בתובע. לטענת המשיבה, לאחר שהעבירה לפרופ' היס את המסמכים האמורים, הוא חיווה דעתו כי הפגיעה לא נגרמה, בהכרח, מהכדור אשר, לפי הנטען, פגע במבקש, וכי קיימת אפשרות כי הפגיעה נגרמה מכל חפץ נוקשה אחר (להלן: חוות הדעת או חוות הדעת של פרופ' היס ).

בהחלטתו מיום 18.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע, בין היתר, כי על-אף הגשתה באיחור, חוות הדעת עוסקת בלב המחלוקת בין הצדדים, ויש חשיבות להגשתה (להלן: ההחלטה הראשונה ). יצוין כי במסגרת ההחלטה הראשונה, התיר בית המשפט המחוזי למבקש להגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

5.

לאחר שהסתיימו דיוני ההוכחות, נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה ביום 17.7.2018, והתיק נדחה למתן פסק דין. עוד יצוין כי ביום 18.7.2018 הגיש המבקש בקשה לעיכוב מתן פסק דין, וזאת עד שתוכרע בקשה שהגיש קודם לכן, לגילוי סיכום החקירה ותרשומות פנימיות אשר נערכו במח"ש (להלן: הבקשה לגילוי המסמכים ). הבקשה לגילוי המסמכים נדחתה, ובקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה אף היא בהחלטתי מיום 24.2.2019 (רע"א 414/19).

6.

ביום 26.3.2019 הגיש המבקש בקשה נוספת להגשת חוות דעת רפואית משלימה, בתגובה לחוות הדעת של פרופ' היס (להלן: הבקשה ). המבקש טען כי בית המשפט המחוזי התיר למשיבה להגיש את חוות הדעת, וזאת באיחור ובסמוך לסיום שלב ההוכחות, ומשכך יש להיעתר גם לבקשתו. עוד ציין המבקש כי הבקשה מוגשת לאחר דחיית הבקשה לגילוי המסמכים.

המשיבה התנגדה לבקשה, והבהירה כי בקשתה להגשת חוות הדעת של פרופ' היס הוגשה בטרם החלו דיוני ההוכחות בתיק (ולא בסמוך לסיום שלב ההוכחות), ולאחר שהמבקש הגיש את תיק המח"ש כמוצג מטעמו. לפיכך, נטען כי בשלב זה, לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים והתיק נדחה למתן פסק דין, אין מקום להיעתר לבקשה. עוד ציינה המשיבה, כי אין קשר בין בקשה זו לבין הבקשה לגילוי המסמכים.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וזאת משום שהיא הוגשה באיחור ניכר, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות ונשמעו סיכומי הצדדים, ומבלי שניתן הסבר לאיחור האמור. בתוך כך, צוין כי במסגרת ההחלטה הראשונה, ניתנה למבקש הזדמנות להגיש חוות דעת נגדית ואולם המבקש לא ניצל הזדמנות זו. עוד נקבע, כי אין קשר בין דחיית הבקשה לגילוי המסמכים לבין הבקשה הנוכחית. לפיכך, ובשים לב לשיקולי יעילות וחסכון במשאבים, נדחתה הבקשה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

8.

במסגרת הבקשה שב המבקש על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מהגשת הבקשה לגילוי מסמכים, אשר נדחתה לבסוף, ומשכך התעורר צורך בהגשת חוות דעת משלימה. עוד טוען המבקש כי עניינה של התביעה בפגיעת כוחות הביטחון בקטין, ומשכך יש לבכר את אינטרס גילוי האמת על פני שיקולים פרוצדוראליים.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

כידוע, בית משפט זה לא יתערב בהחלטות ביניים הנוגעות להגשת חוות דעת משלימה, בהיותן החלטות דיוניות מובהקות שעניינן באופן ניהול ההליך, וזאת אלא במקרים חריגים שבהם ההחלטה עומדת בניגוד לדין או עשויה לגרום למי מבעלי הדין לעיוות דין (ראו למשל: רע"א 7390/16 פנחס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (3.11.2016); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.מ.מ.ס (האנגלי) נ' פלונית , פסקה 5 (23.8.2017); רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 5 (13.3.2018)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדרם של המקרים החריגים האמורים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

10.

למעלה מן הדרוש, אוסיף כי אין לשלול את האפשרות שהגשת חוות דעת רפואית משלימה על ידי המבקש בשלב מאוחר זה, תפתח מחדש את הדיון בשאלת החבות. יתר על כן, כזכור, במסגרת ההחלטה הראשונה התיר בית המשפט המחוזי למבקש להגיש חוות דעת מטעמו ואולם המבקש לא ניצל הזדמנות זו, ופנה לבית המשפט בבקשה להגיש חוות דעת משלימה רק לאחר שהתקיימו דיוני ההוכחות ונחקרו המומחים, ו כשמונה חודשים לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים. זאת, מבלי שהעלה נימוק ממשי לאיחור בהגשת הבקשה.

אוסיף עוד כי ממילא היה על המבקש, אשר חפץ בהגשת חוות דעת רפואית משלימה, להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שתצורף לו חוות הדעת האמורה, בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, דבר שלא נעשה בענייננו (ראו: רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב) , פסקה 7 (26.7.2016)). בנסיבות אלה, ובשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.