רע"א 3686/16 פלוני נ. המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב)

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 14.4.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 5776-12-13 (כב' השופט צ' ויצמן ).

רקע

1.ביום 4.12.2013 הגישו המבקשים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בגדרה נטען כי טיפול רפואי רשלני שהוענק למבקשת 1 (להלן: המבקשת ) על-ידי צוות רפואי מטעם המשיבה גרם לה לשיתוק מלא בידהּ הימנית. לכתב התביעה צרפו המבקשים חוות דעת רפואית של פרופ' מנדס בתחום האורתופדיה. המשיבה הגישה מטעמה חוות דעת רפואית של ד"ר רינות בתחום האורתופדיה. ביום 22.11.2015 הגישו המבקשים חוות דעת משלימה מטעמם בתחום האורתופדי, אשר גם היא נערכה על-ידי פרופ' מנדס. בהמשך, ביקשה המשיבה כי בית המשפט יורה למבקשת להיבדק על-ידי מומחה אורתופדי נוסף מטעמה – ד"ר ספרן, לצורך הגשת חוות דעת רפואית נוספת ומשלימה מטעמה. המבקשים מצדם התנגדו לבקשה, בטענה כי פרופ' מנדס לא בדק את המבקשת פעם נוספת לצורך הגשת חוות הדעת המשלימה, כאשר השינויים שנעשו על-ידו בחוות הדעת המקורית הם מינוריים, ומתייחסים בעיקרם להיקף העזרה הדרושה למבקשת, וכאשר המבקשת לא נבדקה על-ידו פעם נוספת לצורך השלמה זו. לפיכך נטען, כי אין הצדקה לבדיקת המבקשת פעם נוספת על-ידי מומחה מטעם המשיבה, וממילא אין מקום לאפשר הגשת חוות דעת חדשה לגמרי בתחום האורתופדיה אשר תפתח בשנית את כל הסוגיות בתיק, שאחרת יתאפשר למשיבה לערוך "מקצה שיפורים" שאינו מוצדק.

2.בהחלטתו מיום 27.12.2015 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה למבקשת להיבדק על-ידי ד"ר ספרן, בקבעו כי אין למנוע מהמשיבה לבדוק את המבקשת על-ידי מומחה רפואי נוסף, גם אם עסקינן במומחה שמומחיותו זהה לזו של המומחה הקודם מטעמה, וזאת כמענה לחוות הדעת המשלימה שהוגשה מטעם המבקשים. המבקשים הגישו בקשה להבהרת ההחלטה האמורה, בגדרה ביקשו כי בית המשפט יורה שחוות דעתו של ד"ר ספרן תתייחס למצבה הרפואי העדכני של המבקשת בלבד, או לחלופין שחוות דעתו תשמש כחוות הדעת הרפואית היחידה בתחום האורתופדי מטעם המשיבה. בהקשר זה טענו המבקשים, כי אין זה ראוי שיעמדו בפני בית המשפט שתי חוות דעת שונות באותו תחום של שני מומחים מטעם המשיבה שבאפשרותם להעלות גישות שונות לעניין שאלת האחריות, שכן הדבר יעניק יתרון בלתי הוגן למשיבה. בהחלטתו מיום 27.12.2015 הבהיר בית המשפט כי הוא אינו מוצא מקום להגביל בדרך כלשהי את חוות הדעת שתוגש מטעם המשיבה. בסמוך לאחר מתן ההחלטה האמורה, הודיעה המשיבה כי היא אינה מוותרת על חוות דעתו של ד"ר רינות, כאשר חוות דעתו של ד"ר ספרן תהווה, בין היתר, חוות דעת משלימה, על-מנת שבית המשפט יוכל לברר את השאלות המצויות במחלוקת בין הצדדים. בתגובה על הודעה זו טענו המבקשים כי המשיבה "מנסה לנצל לרעה את רוחב ליבו" של בית המשפט כדי לנסות ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמה שתתייחס גם לשאלת האחריות, והיא נוקטת ב"שיטת 'מצליח' ומנסה להשיג מד"ר ספרן מה שלא הצליחה לקבל מד"ר רינות". נוכח האמור ביקשו המבקשים בשנית כי בית המשפט יורה שחוות דעתו של ד"ר ספרן תתייחס רק לנושא היקף העזרה ולא לשאלת החבות ושיעור הנכות – נושאים אשר נדונו בהרחבה בחוות דעתו של ד"ר רינות. לחלופין הובהר, כי המבקשים אף מוכנים לוותר על הגשת חוות הדעת המשלימה מטעמם, בכפוף לוויתור על הגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעם המשיבה. עוד התבקש, כי הסוגיה תידון בדיון הקרוב הקבוע בתיק. בהחלטתו של בית המשפט מיום 28.12.2015 נקבע כדלקמן:

"החלטות בית המשפט ברורות אין בדעתי להוסיף ולהתייחס לתוכן חוות הדעת הנוספת שמבקשת הנתבעת [המשיבה – צ.ז.] להגיש, כאשר לכל צד שמורות טענותיו לאחר הגשת חוות הדעת. כיוון שחוות הדעת הרפואיות נועדו לסייע לבית המשפט לבחון, בין השאר, הסוגיות העובדתיות העומדות לפניו, אני מתקשה להבין את חשש התובעים [המבקשים – צ.ז.] מהגשת חוות דעת מצד הנתבעת יהא תוכנה אשר יהא. ככל שתבוא סתירה כזו או אחרת בין חוות הדעת של התובעים עצמם [נראה כי הכוונה למשיבה עצמה – צ.ז.] הדבר ישמש מטיבם של דברים לחובתם".

3.ביום 4.1.2016 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי המבקשת לא התייצבה לבדיקה שנקבעה לה אצל ד"ר ספרן ליום 30.12.2015. הובהר, כי באת-כוח המשיבה פנתה לבא-כוח המבקשים על-מנת למצוא מועד חלופי קרוב לקיום הבדיקה האמורה, אך זה האחרון השיב כי המבקשת לא תתייצב לבדיקה אצל ד"ר ספרן וכי הוא מתכוון להמשיך בהליכים הנדרשים על-מנת למנוע מהמשיבה להגיש את חוות הדעת הנוספת של ד"ר ספרן. משכך, התבקש בית המשפט להורות למבקשת להתייצב לבדיקה אצל ד"ר ספרן. המבקשים הבהירו בתגובתם כי מתנהל משא ומתן בין הצדדים לסיום ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט, כאשר הוסכם שכל עוד מתנהל המשא ומתן, לא תתבקש בדיקה של המבקשת מטעם המומחה הנוסף. צוין, כי ככל שייכשלו הניסיונות להגעה לפשרה, ישקלו המבקשים לוותר על הגשת חוות הדעת המשלימה מטעמם, בכפוף לאי-הגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעם המשיבה, ובכך לסיים את הסוגיה כולה. באותו היום הורה בית המשפט כי העניין ידון בדיון הקבוע לפניו.

4.בסיום הדיון שהתקיים בהליך ביום 14.4.2016, במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם לעניין חוות דעתו של ד"ר ספרן, קבע בית המשפט כי הוא אינו מוצא לשנות מהחלטותיו הקודמות ביחס לבדיקתה של המבקשת על-ידי ד"ר ספרן לשם הגשת חוות דעת נוספת מטעם המשיבה. הובהר, כי חוות הדעת המשלימה שהגיש פרופ' מנדס היא ארוכה למדי, ועל כן התקשה בית המשפט לקבל את טענת המבקשים לפיה השינוי היחיד לעומת חוות הדעת המקורית נטוע בהיקף העזרה הנדרשת למבקשת. מכל מקום הובהר, כי ראוי לאפשר למשיבה לבדוק את המבקשת על-ידי ד"ר ספרן, אורתופד בתחום הכתף, נוכח אופי הפגיעה הנטענת. בצד זאת צוין, כי ככל שהמבקשים יחפצו להגיש, לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר ספרן, חוות דעת של מומחה בתחום הכתף, יותר להם לעשות כן בנסיבות העניין.

כלפי החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה דנא.

הבקשה

5.המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענה לפיה חוות הדעת המשלימה מטעמם הוסיפה על חוות הדעת המקורית מספר שורות בלבד הנוגעות לעניין היקף העזרה הדרושה למבקשת, כאשר הם מוכנים לוותר על הגשת חוות הדעת המשלימה על-מנת שלא לספק למשיבה "אמתלה" להגשת חוות דעת נוספת מטעמה, וזאת תוך ניצול כוחה הכלכלי באופן שיש בו כדי ליצור חוסר איזון "משווע" בין הצדדים ומתן יתרון בלתי הוגן למשיבה. עוד נטען, כי לא ניתן לבסס את דרישת המשיבה להגשת חוות דעת נוספת מטעמה על תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שכן תקנה זו אינה דנה במקרה של הגשת חוות דעת משלימה. המבקשים חוזרים על טענתם כי המשיבה מבקשת לבצע "מקצה שיפורים" על-ידי הגשת חוות דעת נוספת באותו התחום, באופן שאינו קשור לשינויים שכללה חוות הדעת המשלימה לעומת חוות הדעת המקורית שהגישו המבקשים. הודגש, כי אין כל הצדקה לכך שהמשיבה תורשה להגיש שתי חוות דעת של שני מומחים שונים מאותו התחום. לפיכך התבקש כי אורה על ביטול ההחלטה המאפשרת למשיבה לבדוק את המבקשת על-ידי ד"ר ספרן ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמה; או לחלופין, להורות כי חוות דעתו של ד"ר ספרן תתייחס רק לעניין העזרה הנדרשת למבקשת; או לחלופי חלופין להורות כי חוות דעתו של ד"ר ספרן תתייחס לעניין שיעור הנכות המעודכן בלבד.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. ייאמר כבר עתה, כי נראה שאי-הקפדה על קיום הוראות התקנות וסדרי הדין בתיק דנא, הן מצד בעלי הדין והן מצדו של בית המשפט המחוזי, יצרו בעייתיות מסוימת בכל הנוגע לסוגיה מושא הבקשה שבפנַי, והביאו לרצף של בקשות והחלטות שלא לצורך. עם זאת, על אף האמור, איני סבור שיש מקום להתערבות ערכאה זו בהחלטותיה של הערכאה המבררת בכל הנוגע להיתרים שניתנו למשיבה להגיש חוות דעת רפואיות מטעמה.

7.כידוע, כאשר עסקינן בחוות דעת של מומחה רפואי מטעם אחד הצדדים להליך, שנועדה להוכיח עניין שברפואה, חוות הדעת עצמה מהווה חלק מכתב הטענות של בעל הדין (תקנה 127 לתקנות; וראו גם: רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (26.6.2012); ע"א 6098/92

זכאי

נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 651 , 654 (1993)). בהקשר זה כבר הובהר כי:

"החובה המוטלת על תובע לצרף חוות דעת רפואית בעת הגשת תביעה בגין נזק רפואי מעוגנת בתקנה 127 לתקנות. תקנה 137(א) לתקנות מוסיפה וקובעת, כי לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא הגיש חוות דעת רפואית כאמור. הכלל הקבוע בתקנה 127 הוא חריג לתקנה 71(א) לתקנות לפיה: 'כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן'" (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו , פסקה 3 (5.10.2009)).

נוכח האמור, ובהתאם לתקנה 92 לתקנות, היה על המבקשים, שחפצו בהגשת חוות דעתו המשלימה של פרופ' מנדס, להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתם

באופן שתצורף לו חוות הדעת האמורה , תוך עמידה על כך שהתיקון האמור יסייע לבית המשפט "להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

בענייננו, המבקשים הסתפקו בהגשת "הודעה על הגשת חוות דעת משלימה מטעם התובעים", וזאת מבלי שמצאתי כי קדמה לכך בקשה לתיקון כתב תביעתם, כאשר המבקשים אף לא טענו בבקשה דנא כי ביקשו רשות מעין זו מבית המשפט המחוזי עובר להגשת חוות הדעת המשלימה. כאמור, המבקשים לא היו זכאים להגיש חוות דעת רפואית משלימה ללא קבלת רשות לתקן את כתב תביעתם. במקרה כגון-דא, ראוי היה שבית המשפט יבהיר למבקשים כי אין להם זכות קנויה לצרף את חוות הדעת המשלימה לתיק, וכי עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה לשם כך. ואולם, כל שנקבע בהחלטתו של בית המשפט ביחס להודעה האמורה הוא, כי יש לצרף את חוות הדעת המשלימה לספריית חוות הדעת שב"נט המשפט", מבלי לעמוד על כך שלמעשה מהלך מעין זה מהווה תיקון כתב תביעתם של המבקשים. הנה-כי-כן, "מהלך הפתיחה" במחלוקת המתפתחת שבין בעלי הדין בנושא חוות הדעת הנוספות לקה באי-הקפדה על הוראות הדין, וייתכן שאילו מלכתחילה היו נשמרים סדרי הדין, התפתחות הדברים לאחר מכן היתה שונה, שכן אילו בית המשפט היה מבהיר למבקשים כי עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, היו הם אמורים לצפות את האפשרות שמתן רשות לתיקון כתב טענותיהם תצמיח למשיבה זכויות דיוניות נגדיות.

8.משנמצא כי הגשת חוות הדעת המשלימה של פרופ' מנדס מטעם המבקשים מהווה, הלכה למעשה, תיקון של כתב התביעה, אף אם לא ניתן היתר מפורש לתיקון כי אם אך משתמע, יש לתת את הדעת להוראת תקנה 94 לתקנות, שכותרתה "תשובה לכתב טענות מתוקן":

94.הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.

הנה-כי-כן, עם תיקון כתב טענות של בעל דין קמה לבעל הדין שכנגד הזכות לתקן את כתב טענותיו-הוא, וזאת ללא נטילת רשות מבית המשפט. ויובהר, כי תקנה 94 לתקנות אינה מגבילה את היקף ומהות התיקון האמור (השוו למשל לתקנה 136 לתקנות), ועל כך עמד גם ד"ר י' זוסמן בספרו:

"תיקן התובע את כתב התביעה, רשאי, אפוא, הנתבע להגיש כתב הגנה חדש, בלא נטילת רשות לכך; תיקן הנתבע כתב הגנה, רשאי התובע להגיש תשובה, ואף זאת בלא נטילת רשות. בראש ובראשונה מכוונת תקנה 94 לאפשר לבעל דין שכנגד לנקוט עמדה כלפי הטענה החדשה שנטענה על דרך התיקון, אך אין בעל הדין מוגבל בכך. בכתב הגנה מתוקן יכול הנתבע להעלות כל טענה חדשה שברצונו להשמיע, ולא רק טענה הנובעת מהתיקון; כיוצא בזה, רשאי התובע להשיב בתשובתו על כתב ההגנה המתוקן גם על דברים שאינם כרוכים בתיקון שנעשה" (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 364-363 (מהדורה שביעית, 1995).

9.ובענייננו – משתוקן כתב התביעה על דרך של הגשת חוות דעת משלימה, עמדה למשיבה הזכות לתקן את כתב טענותיה-שלה, בין היתר על דרך של הוספת חוות דעת של ד"ר ספרן (או כל מומחה אחר מטעמה), כאשר אין כל הגבלה על אופי הסוגיות והנושאים בהן תעסוק חוות הדעת, והיא יכולה לבסס טענות שברפואה מטעם המשיבה גם אם אין הן בגדר תשובה לטענות המבקשים, אלא טענות "עצמאיות". אכן, בהתאם להוראות תקנה 94 לתקנות, היה על המשיבה להגיש את כתב ההגנה המתוקן, ובכלל זה חוות הדעת הנוספת, בתוך 15 יום מהיום בו הומצא לה כתב התביעה המתוקן (ובמקרה דנא, חוות הדעת המשלימה של פרופ' מנדס), או לחלופין לפנות לבית המשפט על-מנת שידחה את המועד להגשת כתב ההגנה המתוקן. ואולם, משהמבקשים לא פעלו מלכתחילה על-פי הוראות התקנות, ומשהרשות שניתנה להם להגשת כתב תביעה מתוקן מטעמם נלמדה מכללא מהחלטותיו של בית המשפט, אל להם להלין עתה על התנהלות המשיבה, ולמעשה דומה כי באותו האופן ניתן להסיק שבית המשפט העניק למשיבה ארכה להגשת כתב הגנה מתוקן, מהחלטותיו בכל הנוגע להתייצבות המבקשת לבדיקה אצל ד"ר ספרן. אגב, נראה כי המשיבה היתה גם רשאית להגיש חוות דעת נגדית לחוות הדעת המשלימה של פרופ' מנדס, על יסוד הוראת תקנה 128(ב) לתקנות, אך דיני תיקון כתבי הטענות מאפשרים למשיבה גמישות רבה יותר להוסיף לכתב ההגנה, בעקבות תיקון כתב התביעה, חוות דעת רפואיות שאינן רק בגדר תגובה לחוות הדעת המשלימה.

עוד יצוין, כי איני רואה בעין יפה את המהלך המוצע על-ידי המבקשים ולפיו הם יוותרו על הגשת חוות הדעת המשלימה של פרופ' מנדס בכפוף לכך שהמשיבה לא תגיש חוות דעת נוספת מטעמה. בהתאם לתקנה 94 לתקנות, על צד המבקש לתקן את כתב טענותיו לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בכך, ולהבין שבכך נפתח פתח לצד שכנגד לתקן אף הוא את כתב טענותיו-שלו. איני סבור כי העניין נתון למשא ומתן או כי ישנה אפשרות לאותו הצד "להתחרט" כאשר תוצאות מעשיו אינן נושאות חן בעניו (וה שוו: רע"א 1023/16 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פסקה 14 (19.6.2016)).

הפונה לבית המשפט בבקשה או ב"הודעה" אינו רשאי בכל מקרה להחזיר את הגלגל לאחור, לאחר שהמהלך בו נקט הצמיח תוצאות (שניתן היה לצפותן) שאינן לרוחו. סוף מעשה במחשבה תחילה.

10.מכל מקום מצאתי להבהיר, בשולי הדברים ולמען הסר ספק, כי, כעקרון, אין כל מניעה שבעל דין יגיש שתי חווֹת דעת רפואיות של שני מומחים שונים, גם אם הם מומחים באותו התחום במובן הרחב, במיוחד כאשר המשיבה עומדת על כך שלד"ר ספרן, בניגוד לד"ר רינות, יש מומחיות מיוחדת בתחום הכתף. בצד זאת, ככל שתהיינה סתירות בין שתי חוות הדעת שיוגשו על-ידי המשיבה, הדבר עלול לעמוד לה לרועץ. כמובן שכאשר בעל דין מגיש חוות דעת אחדות באותו תחום באופן שמקשה על בית המשפט לברר את המחלוקות, או באופן שמכביד שלא לצורך על התובע הנדרש להיבדק שוב ושוב על-ידי מומחים שונים, יש בידי בית המשפט כלים למנוע ניצול לרעה של זכויות דיוניות ופגיעה בלתי מידתית בבעל הדין שכנגד.

11.לא זו אף זו – גם אם לא ייקבע שזכות המשיבה להגיש את חוות דעתו של ד"ר ספרן נובעת מתיקון "דה-פקטו" של כתב התביעה, איני רואה כל מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שהתיר למשיבה להגיש מטעמה חוות דעת נוספת בשלב מקדמי זה של ההליך. כמובן שנתבע המבקש להוסיף חוות דעת מטעמו צריך להסביר מדוע לא ניתן היה להגישה מבעוד מועד, ביחד עם חוות הדעת המקורית מטעמו ובמועדים הקבועים בתקנות, ומה הטעם שיצדיק מתן היתר כאמור (דהיינו – מדוע ראוי להתיר לו לתקן את כתב ההגנה על ידי צירוף חוות דעת נוספת מטעמו). ואולם, כידוע, הגישה לתיקון כתבי טענות בשלביו ההתחלתיים של ההליך אינה מצמצמת.

סוף דבר; דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.